ממני סיפור לעזור לכם כי לי הוא עזר.
הסימן הוא המתנה במילה לחכות. זה מה כולנו איפה שהוא מרגישים עם ט.נ אין דבר יותר מפחיד אני חושב מהציפיה לרע,לא? אבל מה שמיוחד בזה אני חושב שזה נותן לנו נקודת מוצא מעוד שונה משאר האנשים הסובבים אותנו. אנו יותר קשובים לנשמה שלנו אנו יותר מחוברים כ אחד עם הרוח הפנימית שלנו במובן מסוים זה כמו מתנה,אני הסביר למה: איש זקן ונער עולים לגן-עדן וכשהם מגיעים לשער הכניסה עומד שם מלאך הם צועדים לקראתו ואז שהם מגיעים אליו לפעתה המלאך עוצר אותם ושואל אותם זאת: המלאך:תאמרו לי בבקשה אני רוצה לדעת מה כול אחד ממכם עשה שם למטה לפני שהוא עלה לכאן? הזקן: אני יש לי הרבה ילדים,עסקים גדולים,חברים,נשים רבות היו לי בחיי בקיצור כול מה שרציתי אני עשיתי. המלאך:נו נער חמוד ומה איתך ספר לי? הנער: אני נורא מתנצל אבל אני לא עשיתי כול כך הרבה דברים אני רק נער אני מה כבר נער יכול לספר לך,סלח לי אז אני רק נגנתי בחליל צד שלי. ואז המלאך אמר: אני אמר בזאת שאני מצווה אליך איש זקן לחזור למטה עד שתהיה ראוי לעלות לכן. הזקו: למה למה אני אמר, מה עשיתי כבר לא מספיק להיות זקן מה חטאתי מלאך תאמר לי במה? המלאך: למרות שהנער הוא צעיר ממך מה שהוא נתן לעולם אתה אפילו לא רציתה לתת,ואתה יודע אל מה אני מדבר נכון!!! אני מדבר אל הנשמה והלב אתה לא חפצתה בזה וגם לא עשיתה את מה שקיבלתה במתנה את הכישרון שלך אפילו לא התיחסתה אליו לקחתה את כישרונך כמובן מאליו. המלאך: כשאתה יורד למטה אני רוצה שתספר לכולם שם שלחיות זה מתנה ולא זכות ועם מקבלים מתנה לא מחזירים אותה בחזרה. המוסר חברים: הוא שאנו צריכם להיות קשובים לעצמנו לכישרון שלנו כי זה המתנות שלנו. הגוף זה השלד שלנו הוא מחזיק אך ורק את הנשמה והרוח שלנו "וכמה שהגוף כואב הגוף לא יתן לרוח והלב ליפגע כי הגוף אוהב את הנשמה ולא הפוך. "עם כולנו מחר נעשה את מה שבאמת רצינו העולם היה יפה יותר" בכבוד רב זלמנוביץ נ.ב לכול החולים והחולות החמודים לא לשכוח כמה אתם מיוחדים תרגישו טוב בי בי
הסימן הוא המתנה במילה לחכות. זה מה כולנו איפה שהוא מרגישים עם ט.נ אין דבר יותר מפחיד אני חושב מהציפיה לרע,לא? אבל מה שמיוחד בזה אני חושב שזה נותן לנו נקודת מוצא מעוד שונה משאר האנשים הסובבים אותנו. אנו יותר קשובים לנשמה שלנו אנו יותר מחוברים כ אחד עם הרוח הפנימית שלנו במובן מסוים זה כמו מתנה,אני הסביר למה: איש זקן ונער עולים לגן-עדן וכשהם מגיעים לשער הכניסה עומד שם מלאך הם צועדים לקראתו ואז שהם מגיעים אליו לפעתה המלאך עוצר אותם ושואל אותם זאת: המלאך:תאמרו לי בבקשה אני רוצה לדעת מה כול אחד ממכם עשה שם למטה לפני שהוא עלה לכאן? הזקן: אני יש לי הרבה ילדים,עסקים גדולים,חברים,נשים רבות היו לי בחיי בקיצור כול מה שרציתי אני עשיתי. המלאך:נו נער חמוד ומה איתך ספר לי? הנער: אני נורא מתנצל אבל אני לא עשיתי כול כך הרבה דברים אני רק נער אני מה כבר נער יכול לספר לך,סלח לי אז אני רק נגנתי בחליל צד שלי. ואז המלאך אמר: אני אמר בזאת שאני מצווה אליך איש זקן לחזור למטה עד שתהיה ראוי לעלות לכן. הזקו: למה למה אני אמר, מה עשיתי כבר לא מספיק להיות זקן מה חטאתי מלאך תאמר לי במה? המלאך: למרות שהנער הוא צעיר ממך מה שהוא נתן לעולם אתה אפילו לא רציתה לתת,ואתה יודע אל מה אני מדבר נכון!!! אני מדבר אל הנשמה והלב אתה לא חפצתה בזה וגם לא עשיתה את מה שקיבלתה במתנה את הכישרון שלך אפילו לא התיחסתה אליו לקחתה את כישרונך כמובן מאליו. המלאך: כשאתה יורד למטה אני רוצה שתספר לכולם שם שלחיות זה מתנה ולא זכות ועם מקבלים מתנה לא מחזירים אותה בחזרה. המוסר חברים: הוא שאנו צריכם להיות קשובים לעצמנו לכישרון שלנו כי זה המתנות שלנו. הגוף זה השלד שלנו הוא מחזיק אך ורק את הנשמה והרוח שלנו "וכמה שהגוף כואב הגוף לא יתן לרוח והלב ליפגע כי הגוף אוהב את הנשמה ולא הפוך. "עם כולנו מחר נעשה את מה שבאמת רצינו העולם היה יפה יותר" בכבוד רב זלמנוביץ נ.ב לכול החולים והחולות החמודים לא לשכוח כמה אתם מיוחדים תרגישו טוב בי בי
