ממני

ממני

אני כותב את השורות הללו בשעה שאני תוהה ביני לבין עצמי אם עדיין יש לי חברה או לא, בשעה שאני שואל את עצמי על מה לעזאזל אני נלחם. אני מדבר, אבל מדבר אל הקיר. אין הבנה. ככה זה לפעמים כשאתה מנסה להיות אדם אוהב ונותן. לפעמים לא מקבלים חזרה באותו המטבע, מה לעשות. המלים ``אמון`` ו``אהבה`` נשמעות לי ציניות להחריד כרגע. עושות לי טעם רע בפה כשאני רק חושב להגיד אותן. שתי מילים אשר אנשים משני המינים נוטים להמעיט בערכן רוב הזמן. חבל. כמה חבל.
 

ligill

New member
למבוקש

את ההודעה הזאת אני כותבת אחרי 12 שעות של בכי והתפייסות. אין טעם לדוש (שוב) בכל הפרטים הקטנים של הריב, האמון, האהבה, ידה ידה ידה.... אבל אני מקווה שאתה מאמין לי כשאני אומרת את זה: אני אוהבת אותך. אחרי כל הפגיעות שהלב שלי ספג בחודשים האחרונים, השטויות שעשיתי וכל הספקות שהיו גם לי בהתחלה... עשית לי משהו שלא האמנתי שמישהו יצליח לעשות.. גרמת לי להתאהב.. בך.. אולי לא הראיתי מספיק כמה אני מעריכה את מה שעשית בשבילי, בין אם אתה מודע מה שעשית ובין אם לא, וגם אין לי מילים לבטא את ההערכה הזאת. כל מה שנשאר לי להגיד זה שוב.. אני אוהבת אותך. ליווש
 
למעלה