ממצאים ארכיאולוגים
בס"ד ממצאים ארכיאולוגים הוצאת:ידיעות אחרונות ספרי חמד לרכישת הספר מאת:אדם זרטל עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל מהו ישראל? כיצד נולד העם הזה לפני יותר משלושת אלפים שנה? מי היו משה ויהושע? היכן אירעו הרגעים הגדולים של הולדת העם? אמינותו של התנ"ך וראשית ישראל עומדים במרכזו של פולמוס מתסיס ומסעיר בארץ ובעולם. המחבר, אדם זרטל ואנשי צוותו, יצאו לפני יותר מעשרים שנה אל אזור בלתי ידוע-השומרון. בסקר הארכיאולוגי שערכו נתגלה אתר קטן ומזבח במרכזו, שחולל מהפכה בתפיסת ההיסטוריה של התנ"ך. כיצד קשור המזבח לראשית ישראל? איזו מהפכה הוא חולל? מדוע עוררה התגלית התנגדות בקרב חוקרים ואנשי מקרא רבים? בספרו עם נולד חושף המחבר את הסיפור כולו ומוליך אותנו בשבילי התגלית והדראמה המרתקת. בלשון ברורה, שאינה סוטה מן העובדות, בונה החוקר סיפור הרפתקאות אישי ומסכת חדשה של קשר בין המקרא לארכיאולוגיה. מאחר והתורה נוגעת בעמים, אישים ומקומות ידועים ומוכרים, חייבים היו להיות לה אסמכתאות ארכיאולוגיות. לצערנו, גיבורינו נולדו כמה חודשים לפני עידן הקולנוע, כך שלא נשאר שום סרט מהתקופה וחוץ מזה גם סרט ניתן להכחיש שהרי ישנם מאות סרטים מתקופת השואה ולמרות זאת מגמת ההכחשה נמשכת (מי שמתעקש תמיד יכול לשאול מספריית הוידאו את הסרט "עשרת הדברות" בכיכובו של צרלס הסטון). ובכל זאת הרי שבידינו אסמכתאות לכל תקופה המצוינת בתורה בין אם ממצאים התואמים את המסגרת הארכיאולוגית והתרבותית כללית של המזרח התיכון דרך שמות המופיעים בתנ´´ך וכמו כן ממצאים התואמים בדיוק את המסורת היהודית. פשוטה של היסטוריה לפי אגדות שונות, הן במקורותינו והן במקורות זרים משתמע, כי אברהם אבינו היה הגאון האנושי שבכל הדורות. לפי חז"ל הוא חקר בענייני אלוהות כבר בגיל שלוש (נדרים ל"ב, ב: רמב"ם ע"ז פ"א,ה"ג: רמב"ן בראשית יא, כח´) כל מלכי מזרח ומערב היו משכימים לפתחו לשמוע ממנו דברי חכמה (בבא בתרא ט"ז, ב´: יומא כ"ח, ב´) ובעיקר בענייני אסטרונומיה. ואמנם מספר פלביוס, כי אברהם אבינו לימד את חכמי מצרים את חכמת החשבון, המדידה ותכונות השמים. לפי עדותו בשם הקטאיוס (חי בתקופת אלכסנדר הגדול, היה היסטוריון וסופר נודע, כתב על ההיסטוריה המצרית, על שירי הומרוס וחיבר ספר "על היהודים" שנודע בשם "על אברהם". יש אומרים שכתב שני ספרים "על היהודים" ו"על אברהם"). הוא היה משכמו ומעלה. הוא הרבה לשבח את היהודים בכלל ואת אברהם בפרט. הקטאיוס אינו היחיד שכתב על אברהם אבינו. גם ההיסטוריון והתוכן הבבלי ברוסוס (חי במחצית הראשונה של המאה ה - 3 לפנה"ס), כותב עליו מבלי להזכיר את שמו: "ובדור העשירי אחרי המבול היה אצל הכשדים איש אחד צדיק וגדול ובקי בעניני שמים...". באותו נוסח כותב גם אבסביוס: "ובדור העשירי... וכדברי אחדים בדור השלושה עשר, נולד אברהם, שעלה על כל בני אדם באצילותו ובחכמתו והמציא גם את חכמת האסטרולוגיה וחכמת הכשדים" (אברהם שליט "קדמוניות היהודים" ח"ב. הערות לספר ראשון הערה 198). אמנם, ברוסוס שימש ככוהן לאליל בל (מראדך) בבבל, אך סיפוריו - פרט לאגדות אליליות כמובן - הם יותר אמיתיים משל כל סופר אחר שבתקופה העתיקה. הוא לא נמשך אחר סיפורים דמיוניים. דבריו מתאמתים מדי פעם על ידי מקורות אחרים המתגלים. (א. קורמן - יהודי מיהו ומהו עמ´ 14) אין בדעתנו להתעכב כאן על דברי ימי האבות בארץ. עד כדי כך מרובים כאן הפרטים, שנתאמתו על ידי התגליות בשנים האחרונות. שרוב החוקרים המומחים סילקו ידם מן התיאוריה הישנה של ביקורת המקרא. לפיה אין סיפורי האבות בעיקרם אלא פרויקציות מימי הממלכה המחולקת (המאה הח´ והט´ לפנה"ס). (וילים פוקסול אולברייט - "מתקופת האבן עד הנצרות" עמ´ 143) בהקיפו - תוך הפשטת הלבוש העל טבעי מן העובדות - הרי סיפור היהודים כפי שגולל בתנ"ך עמד במבחן הביקורת והארכיאולוגיה: כל שנה מוסיפה אישורים מתעודות מונומנטים וחפירות. עלינו לקבל את דיווח התנ"ך עד שיופרך (וויל דורנט, ההיסטוריה של התרבות). lliW( Durant, The story of civilization. Vol 1) "אמת מארץ תצמח" אברהם פלמס - ראשית האומה: ימי בראשית של כל אומה ולשון לוטים בערפל. רק זכרונות קלושים, מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו, מפלסים להם דרך במעבה הדורות. יחיד הוא עם ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר מסורת מסועפת ואורגאנית, הכלולה בספרי התורה ובספר יהושע, על מוצאו ותולדותיו לפני שהופיע כישות מגובשת בזירה ההיסטורית. אמנם, אפשר שאף בקרב שכני ישראל היו מהלכות מסורות מארצות מכורותיהם. אלא שמשום עם של תקופת המקרא לא הגיע לידינו שפע פרטים מן הקדם היסטוריה שלו כמו מישראל. לא כל שכן תיאור מלא ורצון כזה שבשחזור סיפורי האבות, כפרשת יציאת מצרים ובעלילות כיבוש הארץ. (תולדות ע"י בימי קדם עמ´ 33) הנתונים השתנו ברבות הימים, ואילו בערכים לא חל שינוי. למשל, כאשר מימצאי כתב היו מועטים יוחסה תחולתו של הכתב הפונטי לשנת אלף לפנה"ס בקירוב. בהתאם לכך יוחסו רוב סיפורי המקרא - כיציאת מצרים, כיבוש הארץ, התנחלות השבטים - למסורות שנמסרו בעל פה, ורק בתקופה מאוחרת יותר הועלו על הכתב. מכאן מקור ההשקפה, שיסודה בחוקרים וולהאוזן ואלט, אשר על פיה אין להתייחס לסיפורי המקרא כמהימנים ביותר מבחינה היסטורית, למרות שהתנ"ך מציין, כי כבר משה כתב את מסעות בני ישראל במדבר, וכיוצא באלה. במרוצת הזמן נתגלו מימצאי כתב חדשים, אשר הניעו אותנו להקדים את תחולת הכתב לשנת 1500 לפנה"ס בקירוב. אין איפוא לשלול שבתקופת יציאת מצרים וכיבוש הארץ כבר היו דברים כתובים, כמצויין במקרא. אך עם השינוי בגישתנו לכתב, לא חל שינוי בגישה הרואה את סיפורי התנ"ך כסיפורי מסורת. (מי היו הפיניקים - נ.ר. גנור עמ´ 11)
בס"ד ממצאים ארכיאולוגים הוצאת:ידיעות אחרונות ספרי חמד לרכישת הספר מאת:אדם זרטל עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל מהו ישראל? כיצד נולד העם הזה לפני יותר משלושת אלפים שנה? מי היו משה ויהושע? היכן אירעו הרגעים הגדולים של הולדת העם? אמינותו של התנ"ך וראשית ישראל עומדים במרכזו של פולמוס מתסיס ומסעיר בארץ ובעולם. המחבר, אדם זרטל ואנשי צוותו, יצאו לפני יותר מעשרים שנה אל אזור בלתי ידוע-השומרון. בסקר הארכיאולוגי שערכו נתגלה אתר קטן ומזבח במרכזו, שחולל מהפכה בתפיסת ההיסטוריה של התנ"ך. כיצד קשור המזבח לראשית ישראל? איזו מהפכה הוא חולל? מדוע עוררה התגלית התנגדות בקרב חוקרים ואנשי מקרא רבים? בספרו עם נולד חושף המחבר את הסיפור כולו ומוליך אותנו בשבילי התגלית והדראמה המרתקת. בלשון ברורה, שאינה סוטה מן העובדות, בונה החוקר סיפור הרפתקאות אישי ומסכת חדשה של קשר בין המקרא לארכיאולוגיה. מאחר והתורה נוגעת בעמים, אישים ומקומות ידועים ומוכרים, חייבים היו להיות לה אסמכתאות ארכיאולוגיות. לצערנו, גיבורינו נולדו כמה חודשים לפני עידן הקולנוע, כך שלא נשאר שום סרט מהתקופה וחוץ מזה גם סרט ניתן להכחיש שהרי ישנם מאות סרטים מתקופת השואה ולמרות זאת מגמת ההכחשה נמשכת (מי שמתעקש תמיד יכול לשאול מספריית הוידאו את הסרט "עשרת הדברות" בכיכובו של צרלס הסטון). ובכל זאת הרי שבידינו אסמכתאות לכל תקופה המצוינת בתורה בין אם ממצאים התואמים את המסגרת הארכיאולוגית והתרבותית כללית של המזרח התיכון דרך שמות המופיעים בתנ´´ך וכמו כן ממצאים התואמים בדיוק את המסורת היהודית. פשוטה של היסטוריה לפי אגדות שונות, הן במקורותינו והן במקורות זרים משתמע, כי אברהם אבינו היה הגאון האנושי שבכל הדורות. לפי חז"ל הוא חקר בענייני אלוהות כבר בגיל שלוש (נדרים ל"ב, ב: רמב"ם ע"ז פ"א,ה"ג: רמב"ן בראשית יא, כח´) כל מלכי מזרח ומערב היו משכימים לפתחו לשמוע ממנו דברי חכמה (בבא בתרא ט"ז, ב´: יומא כ"ח, ב´) ובעיקר בענייני אסטרונומיה. ואמנם מספר פלביוס, כי אברהם אבינו לימד את חכמי מצרים את חכמת החשבון, המדידה ותכונות השמים. לפי עדותו בשם הקטאיוס (חי בתקופת אלכסנדר הגדול, היה היסטוריון וסופר נודע, כתב על ההיסטוריה המצרית, על שירי הומרוס וחיבר ספר "על היהודים" שנודע בשם "על אברהם". יש אומרים שכתב שני ספרים "על היהודים" ו"על אברהם"). הוא היה משכמו ומעלה. הוא הרבה לשבח את היהודים בכלל ואת אברהם בפרט. הקטאיוס אינו היחיד שכתב על אברהם אבינו. גם ההיסטוריון והתוכן הבבלי ברוסוס (חי במחצית הראשונה של המאה ה - 3 לפנה"ס), כותב עליו מבלי להזכיר את שמו: "ובדור העשירי אחרי המבול היה אצל הכשדים איש אחד צדיק וגדול ובקי בעניני שמים...". באותו נוסח כותב גם אבסביוס: "ובדור העשירי... וכדברי אחדים בדור השלושה עשר, נולד אברהם, שעלה על כל בני אדם באצילותו ובחכמתו והמציא גם את חכמת האסטרולוגיה וחכמת הכשדים" (אברהם שליט "קדמוניות היהודים" ח"ב. הערות לספר ראשון הערה 198). אמנם, ברוסוס שימש ככוהן לאליל בל (מראדך) בבבל, אך סיפוריו - פרט לאגדות אליליות כמובן - הם יותר אמיתיים משל כל סופר אחר שבתקופה העתיקה. הוא לא נמשך אחר סיפורים דמיוניים. דבריו מתאמתים מדי פעם על ידי מקורות אחרים המתגלים. (א. קורמן - יהודי מיהו ומהו עמ´ 14) אין בדעתנו להתעכב כאן על דברי ימי האבות בארץ. עד כדי כך מרובים כאן הפרטים, שנתאמתו על ידי התגליות בשנים האחרונות. שרוב החוקרים המומחים סילקו ידם מן התיאוריה הישנה של ביקורת המקרא. לפיה אין סיפורי האבות בעיקרם אלא פרויקציות מימי הממלכה המחולקת (המאה הח´ והט´ לפנה"ס). (וילים פוקסול אולברייט - "מתקופת האבן עד הנצרות" עמ´ 143) בהקיפו - תוך הפשטת הלבוש העל טבעי מן העובדות - הרי סיפור היהודים כפי שגולל בתנ"ך עמד במבחן הביקורת והארכיאולוגיה: כל שנה מוסיפה אישורים מתעודות מונומנטים וחפירות. עלינו לקבל את דיווח התנ"ך עד שיופרך (וויל דורנט, ההיסטוריה של התרבות). lliW( Durant, The story of civilization. Vol 1) "אמת מארץ תצמח" אברהם פלמס - ראשית האומה: ימי בראשית של כל אומה ולשון לוטים בערפל. רק זכרונות קלושים, מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו, מפלסים להם דרך במעבה הדורות. יחיד הוא עם ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר מסורת מסועפת ואורגאנית, הכלולה בספרי התורה ובספר יהושע, על מוצאו ותולדותיו לפני שהופיע כישות מגובשת בזירה ההיסטורית. אמנם, אפשר שאף בקרב שכני ישראל היו מהלכות מסורות מארצות מכורותיהם. אלא שמשום עם של תקופת המקרא לא הגיע לידינו שפע פרטים מן הקדם היסטוריה שלו כמו מישראל. לא כל שכן תיאור מלא ורצון כזה שבשחזור סיפורי האבות, כפרשת יציאת מצרים ובעלילות כיבוש הארץ. (תולדות ע"י בימי קדם עמ´ 33) הנתונים השתנו ברבות הימים, ואילו בערכים לא חל שינוי. למשל, כאשר מימצאי כתב היו מועטים יוחסה תחולתו של הכתב הפונטי לשנת אלף לפנה"ס בקירוב. בהתאם לכך יוחסו רוב סיפורי המקרא - כיציאת מצרים, כיבוש הארץ, התנחלות השבטים - למסורות שנמסרו בעל פה, ורק בתקופה מאוחרת יותר הועלו על הכתב. מכאן מקור ההשקפה, שיסודה בחוקרים וולהאוזן ואלט, אשר על פיה אין להתייחס לסיפורי המקרא כמהימנים ביותר מבחינה היסטורית, למרות שהתנ"ך מציין, כי כבר משה כתב את מסעות בני ישראל במדבר, וכיוצא באלה. במרוצת הזמן נתגלו מימצאי כתב חדשים, אשר הניעו אותנו להקדים את תחולת הכתב לשנת 1500 לפנה"ס בקירוב. אין איפוא לשלול שבתקופת יציאת מצרים וכיבוש הארץ כבר היו דברים כתובים, כמצויין במקרא. אך עם השינוי בגישתנו לכתב, לא חל שינוי בגישה הרואה את סיפורי התנ"ך כסיפורי מסורת. (מי היו הפיניקים - נ.ר. גנור עמ´ 11)