ממשיך בסיפור חיי, בשירה, "אני אמרתי, אתה אמרת
אני אמרתי, אתה רציני? אמרת, אולי אנחנו שונים, מדי, או לא אז ננסה אני אמרתי, אתה ילדותי, אמרת, זה כלום, זה לא אמיתי אתה מכסה הכל בשטויות, אתה הבמאי של הסרט הזה אני אומר, בוא נשמע מוסיקה, אתה אומר, בוא נשכב לישון ואתה ממשיך להעניק מילות חיבה זה חינם ויש לך הרבה מהן לתת אילו ידעת מה הן עושות לי, איך הלב שלי נמס כה בקלות, רגיש לכל רוח חמה שמנשבת מגיב לכל ליטוף שמזדמן אתה אומר בוא נזרום, אני אומר, אולי לא כדאי אתה אומר, אתה רציני מדי ומפנה לי את העורף, רוצה שתביט בי שוב, אז מעניק אני לך את הגוף, ואחרי שהגוף שבע, הלב נשאר רעב, מכה על חטא שוב נפלתי לאותו בור, ואין לי תקנה, אתה נרדם בתוך שניה, ואני מנסה בכוח לישון אנחנו כל כך שונים, אולי מדי, רציתי לעצום עין רק לרגע, לחיות שניה נוספת שבה הכל נשאר ולא יכולתי, ואין זאת אשמתך. כנראה שלא באמת ידעת מה היה לך בידיים. ואיך יכולת לדעת, אנחנו כה שונים. הכל נגדע באיבו.
אני אמרתי, אתה רציני? אמרת, אולי אנחנו שונים, מדי, או לא אז ננסה אני אמרתי, אתה ילדותי, אמרת, זה כלום, זה לא אמיתי אתה מכסה הכל בשטויות, אתה הבמאי של הסרט הזה אני אומר, בוא נשמע מוסיקה, אתה אומר, בוא נשכב לישון ואתה ממשיך להעניק מילות חיבה זה חינם ויש לך הרבה מהן לתת אילו ידעת מה הן עושות לי, איך הלב שלי נמס כה בקלות, רגיש לכל רוח חמה שמנשבת מגיב לכל ליטוף שמזדמן אתה אומר בוא נזרום, אני אומר, אולי לא כדאי אתה אומר, אתה רציני מדי ומפנה לי את העורף, רוצה שתביט בי שוב, אז מעניק אני לך את הגוף, ואחרי שהגוף שבע, הלב נשאר רעב, מכה על חטא שוב נפלתי לאותו בור, ואין לי תקנה, אתה נרדם בתוך שניה, ואני מנסה בכוח לישון אנחנו כל כך שונים, אולי מדי, רציתי לעצום עין רק לרגע, לחיות שניה נוספת שבה הכל נשאר ולא יכולתי, ואין זאת אשמתך. כנראה שלא באמת ידעת מה היה לך בידיים. ואיך יכולת לדעת, אנחנו כה שונים. הכל נגדע באיבו.