ממשיכה.

avivirus

New member
ממשיכה.

וכשצער משתלט את מתאבנת. כשהכאב עובר את מצטמררת. כשהאבל תוקף הוא לא עוזב, לא נותן לך מנוחה. וכשחיים באבל משתגעים. מאבדים כל סיבה, כל ניצוץ. כשנותנים לו לרדוף, כשמנסים לברוח. הוא רק מגביר מהירות, תופס, מפיל חזק על הרצפה. וככל שרצים, ככל שבורחים ככל שמנסים להתחמק. משתגעים יותר. הוא לא נותן לחיות, הוא מחזיק ידיים, אדוקות סביב צווארך. שומר שבכל תזוזה מיותרת תסבלי. כשתנסי להנות, לחזור ולחיות תזכרי. שתדעי שאת חייבת לסבול, זה כל מה שמגיע לך. הוא מהדק, חזק יותר ויותר. ואת מרגישה את נשימותיך מתקצרות. את מדמינת אותו, אותם שוב איתך. ואז את בורחת, בשיא הכוח. את מפסיקה, את יודעת שאסור לך לוותר. את לא תוכלי להיות איתם. את חייבת להשאר. לזכור, ולהזכיר. את חייבת להיות פה. לתמוך באחרים. את חייבת לקחת את האבל, הכועס הזה. ולחיות איתו, יד ביד. להמשיך איתו הלאה, לאן שתרצי. לקחת אותו לשיחה, להסביר לו שאלו החיים שלך. ושאת בחיים לא תשכחי, אותו, אותם. אבל את תמשיכי לחיות, בשיא כוחך. את תמשיכי לחייך ולצחוק. כמשוגעת שנהיית. כי מאותו הצער, מאותו הכאב, מהאבל הנוראי הזה. את יודעת שהתחזקת ואת יודעת שלא תצאי. את רק לומדת כל שנה מחדש איך לחיות איתו. ---- ובתקופה הזאת חושבים עליהם יותר מתמיד.
 

avivirus

New member
תודה רבה.

אני רק מקווה שלא התחברת, שאתה לא מזדהה. אני מקווה שאתה רק מבין, רק רוצה לנחם. לאף אחד לא מגיע לסבול, להתמודד עם האבל. אני מקווה שאתה לא צריך לחיות איתו. וגם אם כן, אני מקווה שאתה יודע, שעד כמה שזה קשה, פשוט צריך לחיות.
 
אני התמודדתי עם אבל אבל לא ברמות שאת תיארת

ואני באתי רק כדי לנחם ולתת מעט מעצמי אני מקווה שתימצאי את הכוח להמשיך הלאה למרות הכאב כי הכאב לא יעזוב אותך לעולם פשוט צריך לדעת לחיות איתו
 
למעלה