ממש לא נעים לי ככה לבזבז משבצת

[שם ים]

ממש לא נעים לי ככה לבזבז משבצת

אבל ממש ממש ריק לי. יוצר ויותר ריק לי. אין כלום. ריק. פעם היה כאב. עכשיו אפילו את זה אין. באלי לצרוח, הנה תיכף אני מתעצבנת על הרעש מהטלויזיה. גם זה משו, לא? אוף. ואני ממש עצלנית ולא עושה כלום יעיל, ריק. ריק. לא האמנתי שאני יגיד את ה איי פעם. נראהלי שהתקדמתי מהר מידיי עם הטיפול, ועכשיו אין לי על מה לבכות. נכון משעשע? לא יודעת איך להסביר את הרייקנות הזו, שם ים.

 

[שם ים]

מי רוצה צ´ט???

 

[שם ים]

אולי???

אולי אני פוחדת? ממה? משיהיה רק נעים? מכך שאפשר לקום בבוקר וללמוד, והתרכז ולעשות דברים שנוהגים לעשות בחיים. כמה רציתי פעם לחיות. אם הייתי יודעת שאני אגיע למקום כזה, נקודת התחלה, וככה אתקע המומה, אולי אני לא הייתי משתעבדת לשיחזור החרא בצורה מופלאה כלכך. ככה אולי הייתי משאירה קצת למחר. זה לא שלא כואב. אבל פיתאום זה כבר לא 24 שעות ביממה, וזה לא הדמעות של הקפה, וזה כבר לא תופס את כל היום. אבל גם הריכוז עדין לא משו. ואני תוהה. ואי אפשר ללמוד ואי אפשר ממש לעשות דברים של קריירה, אז מה ז שווה?

 

[סהר-תמיכה]

עבר והווה (וגם עתיד)

קשה לחיות את ההווה כשהוא מנותק מהעבר. ככה זה אצל כולנו (כמעט). העבר מתבטא בצורה ישירה או בלתי-ישירה, אבל הוא תמיד נותן אותותיו. לקוות לחיות ללא עבר זו אולי אשליה. יתכן והדרך היא לא לברוח מהעבר, אלא להפך: להעלות אותו, להבין, לשחזר, לתת לו להשתחרר מהמקום הפנימי בו הוא לוחץ ומייסר. ואז חיי ההווה עשויים להיות רגועים יותר. זה נכון לגבי לימודים וקריירה כמו לגבי כל דבר מעשי אחר.

 

[שם ים]

סהר...חשוב.

אבל זו הבעיה שלי, שאני פורקת היטב את העבר שלי. רגילה לבכות אותו. וגם לכתוב אותו, וכבר עשיתצי את זה במקום אחר, וכבר דיי התרוקנתי מחלק גדול ממנו. הזכרונות החבויים אלו שאני לא זו\כרת עולים, אבל הם לא משפיעים עליי כמו בעבר, שכן אז הייתי מוצפת. עכשיו יש מקום לחיוך, משו שפעם לא היה, אבל עכשיו יש גם חלל ריק, כזה שלא הייתי רגילה אליו, ושעכשיו אין לי מה לעשות, כי לבכות אין כמעט על מה. נכון יש עוד המון. ואם אני ממש אתאמצ אמצא. אך לא כמו בעבר. ואני רוצה בד בבד לשקם את עצמי ולעלות למעלה, כי עד כה הייתי מרוכזת רק בעבר שלי, ועכשיו יש מקום לעתיד, רק שאין ריכוז.

 

[סהר-תמיכה]

ריכוז

נשמע שאת ממש בדרך הנכונה... "הדרך הנכונה" אינה מתכון לתבשיל או שביל במפה, אבל בהחלט כיוון, מגמה, דרך לקראת עתיד טוב יותר... נכון, קשה לשקם הריסות. זה לוקח זמן, הרבה סבלנות, ועבודה קשה. אבל אם תתמידי יש סיכוי טוב שתשיגי ותגשימי. לפחות במידה רבה. וגם זה נהדר. אנחנו כאן, סהר וכל הפורום, לתמוך ולפעמים מעט להדריך, תמיד בשבילך.

 

[שם ים]

אויש סהר, ../images/Emo51.gif

ממש עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבתם לי. מרגיש לי מאוד תומך, ולא לבד. המון תודה. באהבה, שם ים

 

[להתחיל מחדש]

אני חייבת להגיד....

שראיתי את הניגוד הגדול בין מה שכתבת ובין הכינוי שלך. דיברת על ריקנות והים משתקף באופן חד וברור מהכינוי שלך. והים הוא דבר כל כך לא ריקני. יש בו גלים שמשתנים מזמן לזמן, יש בו מספר אינסופי של חלקיקים קטנטנים שממנו הוא בעצם עשוי וכמובן כמובן יש בו אוצרות מדהימים שעל היבשה הם לא קיימים. אולי אני תמימה, אולי קשה לי להבין את זה, אבל אני מאמינה שאם בחרת לעצמך שם כזה, בכל זאת יש בך המון. צריך רק לצלול עמוק פנימה ואם צריך אז גם לקרקעית, כדי לגלות את האוצר. שלך, נטע

 

[שם ים]

נטע, איזה ממי את.

כן, אני מודעת לכך שיש בי משו המון. רק שעכשיו זו מין תקופה חללית כזו. שלא עצוב ולא שמח. ריקני. היום אני אשוחח על כך בטיפול. תודה על המקסימות שלך. ושתיהיה לך אחלה התחלה והמשך של יום. אוהבת, שם ים

 

[להתחיל מחדש]

../images/Emo9.gif

שוב את גורמת לי להשתמש באייקון הזה....

 

[מרגישה ילדה]

שמילוש../images/Emo23.gif

כבר אמרתי לך היום שאני אוהבת????????? אם לא אז, 10 פעמים גם על אתמול.... רק דבר אחד לא הבנתי, איך את יכולה להיות ריקנית, אם יש בך כל כך הרבה אהבה???? אוהבת אני

 

[שם ים]

ילדונת מקסימית שלי,

אין לי שמץ. גם זה קורה, אני מניחה. אבל, אני לא נישברת כל כך מהר, אני עוד אמצא את השביל הזה, זה יקח קצת זמן, אבל אני אמצא. תודה על התמיכה, כיף לפתוח ככה את היום. אוהבת, שם ים