ממש צריכה עצה לגבי חברה שהולכת לאיבוד
שלום רב, שמי טניה והנני פונה במטרה להתייעץ אודות חברתי. נקרא לה לצורך העניין עדי. עדי הינה נערה בת 20, המשתחררת מהצבא בדצמבר הקרוב. אנחנו חברות מגיל 13 בערך ובשנתיים האחרונות היא מדאיגה אותי מאד. אוסיף ואומר כי אין צורך לייפות את הדברים ולהגיד שאנחנו בסה"כ בנות 20 וכו' וכו'. עברנו (עם עוד חברה) תהליך "התבגרות מקוצר", יצאנו לעבוד כבר בגיל 16, וחווינו ("בנות מזל" כמונו) חוויות שלא כל אדם יתמודד עמן במהלך חייו, ואנו עצמאיות ברוב מובן המילה (אנחנו בכל מקרה בצבא). העניין עם עדי, הוא שבשנה האחרונה היא מסכנת את עצמה, זה התחיל בשתיית אלכוהול בלתי מבוקרת ויומיומי (אביה, שלא גדלה עמו, נפטר מתסביכי מחלת האלכוהוליזם), התנהגות קיצונית (מצבי רוח וכו') ובחודשיים האחרונים עשתה קוקאין. משהו נוסף על עדי, היא לא טיפשה, יותר נכון היא מאד חכמה ואינטיליגנטית, היא חולמת ללמוד רפואה (והיא גם תעשה את זה ברגע שתשתחרר). ברעיון שלי והתמדה שלה היא הגיעה אתמול לפסיכיאטר בצבא, ובגלל קשרים שבנתה לעצמה זה הסכים לטפל בה, כך, בידיעה שהיא השתמשה (עד אתמול) בסמים. זה דרש ממנה שתפסיק להשתמש, תפחית בשתייה, תתפטר מהעבודה כברמנית ורשם לה ואבן 10X3. נאמר לה כשתפסיק לשתות הוא יתן לה גם אנטדיפרסנט. לפי ההיכרות שלי (הלא דלה לצערי) עם פסיכיאטריה, ואבן הוא נוגד חרדות ומרדים, ירגיע את הדחפים המיידיים שלה ויעזור לה לפתור את בעיית הגבולות שיש לה. היא טוענת שואבן היא לא צריכה... השאלות שלי הן למעשה מה עלי לעשות? אם היא לא תשתף פעולה עם הקב"ן הוא פשוט יטיס אותה למיון ומשם עם פרופיל 21 ורופאה היא כבר לא תהיה... מה עלי לעשות? להיות תקיפה או פשוט להיות שם בשבילה.
שלום רב, שמי טניה והנני פונה במטרה להתייעץ אודות חברתי. נקרא לה לצורך העניין עדי. עדי הינה נערה בת 20, המשתחררת מהצבא בדצמבר הקרוב. אנחנו חברות מגיל 13 בערך ובשנתיים האחרונות היא מדאיגה אותי מאד. אוסיף ואומר כי אין צורך לייפות את הדברים ולהגיד שאנחנו בסה"כ בנות 20 וכו' וכו'. עברנו (עם עוד חברה) תהליך "התבגרות מקוצר", יצאנו לעבוד כבר בגיל 16, וחווינו ("בנות מזל" כמונו) חוויות שלא כל אדם יתמודד עמן במהלך חייו, ואנו עצמאיות ברוב מובן המילה (אנחנו בכל מקרה בצבא). העניין עם עדי, הוא שבשנה האחרונה היא מסכנת את עצמה, זה התחיל בשתיית אלכוהול בלתי מבוקרת ויומיומי (אביה, שלא גדלה עמו, נפטר מתסביכי מחלת האלכוהוליזם), התנהגות קיצונית (מצבי רוח וכו') ובחודשיים האחרונים עשתה קוקאין. משהו נוסף על עדי, היא לא טיפשה, יותר נכון היא מאד חכמה ואינטיליגנטית, היא חולמת ללמוד רפואה (והיא גם תעשה את זה ברגע שתשתחרר). ברעיון שלי והתמדה שלה היא הגיעה אתמול לפסיכיאטר בצבא, ובגלל קשרים שבנתה לעצמה זה הסכים לטפל בה, כך, בידיעה שהיא השתמשה (עד אתמול) בסמים. זה דרש ממנה שתפסיק להשתמש, תפחית בשתייה, תתפטר מהעבודה כברמנית ורשם לה ואבן 10X3. נאמר לה כשתפסיק לשתות הוא יתן לה גם אנטדיפרסנט. לפי ההיכרות שלי (הלא דלה לצערי) עם פסיכיאטריה, ואבן הוא נוגד חרדות ומרדים, ירגיע את הדחפים המיידיים שלה ויעזור לה לפתור את בעיית הגבולות שיש לה. היא טוענת שואבן היא לא צריכה... השאלות שלי הן למעשה מה עלי לעשות? אם היא לא תשתף פעולה עם הקב"ן הוא פשוט יטיס אותה למיון ומשם עם פרופיל 21 ורופאה היא כבר לא תהיה... מה עלי לעשות? להיות תקיפה או פשוט להיות שם בשבילה.
