ממתינה לגרידה, הימים שלפני

[אבודה והוזה8]

ממתינה לגרידה, הימים שלפני

שלום לכולן, חדשה פה, בעיקר קראתי עד עכשיו..

הסיוט הגדול שלי התגשם, שבוע עשירי, ואין דופק.. כל כך לבד. לא יודעת מה עלי לעשות. שלושה ימים עד לגרידה ואני משתגעת מהתחושה שמשהו מת בתוכי, מרגישה שהגוף שלי רימה אותי כל השבועות האחרונים, היו לי בחילות, רגישות בשדיים, התרגשנו וצחקנו, ליטפנו את הבטן..דמיינו חלומות גדולים יותר משנינו, והכל לשווא, לא היה שם כלום.

בבקשה, אשמח לשמוע מה עשיתן, חוויות שלכן מהימים הקשים האלה, של אחרי הגילוי. מה לעשות? לאן ללכת? להישאר במיטה? אני רוצה שיהיה לי טוב כבר

 

[נטעים 90]

הייתי בדיכאון, בכיתי והתאבלתי .הרגשתי בדיוק כמוך שהגוף שלי

בוגד בי. אז תעשי מה שאת רואה לנכון -תתני לעצמך את הזמן להיות כואבת ומאוכזבת. אני מאמינה שאחרי הגרידה תרגישי יותר טוב- זה פארדוקסלי -למה דווקא אחריי גרידה? כי כבר תהיה לך השלמה ולאט לאט הסימנים יעלמו. אני חושבת שהדרך הכי טובה להתגבר היא פשוט לזרום עם התחושה ולהבין ששנה הבאה בזמן הזה -יתכן שתחבקי כבר ילד. תראי קדימה ותשמרי על אופטימיות. זה אפשרי .

 

[כבשה0פועה]

חוסר אונים

קודם כל - משתתפת בצערך. כפי שתארת - העפלתם לשחקים בתחושות, בחלומות ובתקווה. הספקתם אפילו להקשר, ופתאום - נפילה קשה.
חוסר האונים כל כך מוכר וברור, בייחוד כשאת עדיין במצב ביניים בין הריון (והתסמינים שחלקם או כולם עוד שם) לבין האין הריון.
שאלת מה לעשות, לאן ללכת ומה לעשות. עונה לך, שהמחשבות כנראה תהינה שם רוב הזמן. אם את מרגישה שיקשה עליך לעבוד, ויש לך אפשרות שלא ללכת לעבודה - עשי זאת. נסי להיות בימים הקרובים רק עם מי שטוב לך איתו, קראי ספר, צפי בטלויזיה, עשי רק מה שטוב לך באותו רגע ונסי להמנע ממי שיקשה עליך. האם יש לך חברות או בנות משפחה שאפשר לשוחח איתן? שיחה פנים אל פנים עשויה לעזור גם בעיבוד התחושות וגם בהרגעה לעתיד לבוא (אני גיליתי שכל כך הרבה נשים סביבי חוו אובדן בשבועות מוקדמים, ורובן הגדול זכו להריונות תקינים). אנחנו כמובן כאן עבורך.
אסיים בתשובה לסיפא של דבריך - התקופה הקרובה עשויה להיות לא פשוטה, כמה זמן? אין תשובה אחת, גם לא כשמדובר באבדנים של אותה אשה. ייתכן שיהיה לך טוב, ושוב נסיגה. חוזרת ומדגישה שאנחנו כאן עבורך.
מאחלת לך שהגרידה תעבור בשלום ובפעם אחת ללא שאריות והדבקויות; מאחלת לך שתצלחו את התקופה הקשה הזאת בשלום רגשית; מאחלת לך שבעתיד תצליחי להגשים את החלום הזה וחלומות נוספים.

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

גם כשמכירים את הסטטיסטיקה, גם כשיודעים שזה קורה כל כך הרבה, ברגע שבו הסטטיסטיקה מכה בך באופן אישי, יש תחושת בדידות מוחלטת.

היו לי כמה הפלות, אבל אתייחס בעיקר למה שחוויתי כשגיליתי בשבוע 9+6 שהדופק פסק יומיים לפני הבדיקה.
אחרי שגיליתי שאין דופק, בכיתי המון, במשך כמה שעות ברציפות. תוך כדי הבכי טיפלתי בביורוקרטיה של תיאום הגרידה ובביטול התורים לבדיקות ההמשך שתוכננו (סיסי שליה, שקיפות, סקירה ראשונה).
אצלי הגילוי היה ביום חמישי והגרידה היתה ביום ראשון. את סוף השבוע העברתי בעיקר במיטה, בלי תאבון ועם הרבה מרמור ותסכול.

רק אחרי שההריון הראשון שלי הסתיים בהפלה בשבוע 8, גיליתי שהמון נשים שאני מכירה עברו גם הן הפלות שליש ראשון. הידיעה הזו לא ניחמה אותי, אבל כן הרגשתי מעודדת מכך שלמרות ההפלות שהן עברו, הן הצליחו להפוך לאמהות.

בעיניי הפלה ראשונה מכאיבה בצורה שונה מכל האחרות, והלוואי שזו תהיה ההפלה הראשונה והאחרונה שלך.
מאחלת לך שהימים עד הגרידה יחלפו ושהגרידה תעבור בשלום.
מאחלת לך שההריון הבא יגיע כשתרצי בו ושהוא יסתיים בהגשמת החלום ובידיים מלאות.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון ומסכימה עם כל מה שכתבו לך