ממ. מוזר.
המשפחה של אבא שלי מעולם לא הייתה השפויה במשפחות. רחוק מזה, אפילו. תככים, מזימות, תיקים במשטרה, אם שמסכסת בין הילדים שלה, אב שמשנה את הצוואה בצורה דרמטית שניה לפני שהוא נפרד מעולמנו ואחות אחת שמכרה את כולם בשביל הכסף, דודה [אחות של האם] שמגיעה מחו"ל במיוחד בשביל לסדר את העניינים. נשמע קצת כמו הסינופסיס של הטלנובלה העלובה הבאה של HOT3, או משהו, לא? בוא ונאמר שבגרסא האמיתית סבא שלי לא היה לא יהודה לוי ולא דן תורן. סבא שלי נפטר לפני כמעט חמש שנים. כשהוא היה בבית החולים, דאג להתריס את ילדיו אחד כלפי השני - למרות שגם כשהיה בריא נהג לעשות זאת, מילדותם. - אקט שבסופו של דבר הצטבר והתפוצץ לאחר שינוי הצוואה לטובת אחת האחיות בצורה דרמטית, התנהגות לא אנושית מצד אותה האחות כלפי שאר המשפחה (כולל האמא), פתיחת תיקים במשטרה על אי אילו מקרים שלא אפרטם, או בקיצור: בלאגן. איזה טוב שיש משפחה, הא? ממתי שסבי נפטר, סבתי - שהייתה בעלת זכויות על חצי מהצוואה וכן על צוואתו של סבי - 'חוזרה' ע"י אותה האחות, המשיכה בקו התנהגותו של סבי והמשיכה לסכסך בין האחים השונים, שיחקה על רגשות ועל כסף, פגעה והכריזה מלחמות עולם שלישי. סערות בכוס תה, לפעמים, ולפעמים לא. אפשר לומר שהנושא נטחן כמו מים, כל הצדדים נפגעו, השלימו ונפגעו שוב (מלבד אותה האחות, שדי הורחקה ע"י רוב האחים. אפשר לומר גם שהתרחקה בעצמה). לאחרונה הייתה קצת רגיעה בנושא, או שהאפטיות גדלה, אחד מהשניים. עד יום ראשון, לבערך. יום ראשון סבתא שלי חטפה התקף לב. די מאסיבי, למיטב ידיעתי, בדיוק שבתי מהבית חולים בעצמי (בדיקת עיניים) כששמעתי שזה קרה. עברה צנתור ונראה כאילו היא מחלימה ממנו יפה. היום, לפני ביקור רופאים, היא צלצלה לאבי להודיע לו שהיא נכנסת להתקלח - למקרה ויצלצל והיא לא תענה - בצאתה מהמקלחת כאשר אחת האחיות הגיעה לבקרה, ביקשה ממנה זו כי תסדר לה את השיער, תאפר אותה, תשים לה בושם.. רצתה להראות יפה, מטופחת. בשלבי סיום חשה בכאב ראש, ביקשה כדור. בעוד האחות יוצאת ממפתן הדלת לקרוא לאחות, חטפה התקף לב נוסף ונפטרה במקום. לפחות היא לא סבלה וזה היה קצר. ואני איפשהו אפטי. גם כשקיבלתי את הבשורה, גם עכשיו. זה מחוסר עיכול? זה מהשלמה מהירה? מחוסר קירבה? סתם מחוסר הומניות? נכון, אומנם אני "לא טוב" בדברים מהסוג הזה, מגיב בצורה לא הכי אמוציונאלית שיש וממשיך בסדר היום שלי, אבל משתדל להראות אמפטיה לשכולים ועדיין, איפשהו זה מטריד אותי. זו התנהגות נורמאלית? למרות שאני מחשיב את עצמי לרוב לאדם לא נורמאלי ממש. או בקצרה, משהו דפוק בי? [ועם זאת אני עדיין רוצה שאלון (האקס שלי, שנשארנו ידידים מאוד טובים, אחד האנשים היותר קרובים אליי) -ומשום מה רק הוא ועוד בערך שני אנשים, אבל בעיקר הוא - יאסוף אותי בין הזרועות שלו וייתן לי להעלם לכמה שעות.] סתם חשתי צורך לשתף. למרות שאני לא קורא או משתתף כאן ממש. המ. נו, נשלח.
המשפחה של אבא שלי מעולם לא הייתה השפויה במשפחות. רחוק מזה, אפילו. תככים, מזימות, תיקים במשטרה, אם שמסכסת בין הילדים שלה, אב שמשנה את הצוואה בצורה דרמטית שניה לפני שהוא נפרד מעולמנו ואחות אחת שמכרה את כולם בשביל הכסף, דודה [אחות של האם] שמגיעה מחו"ל במיוחד בשביל לסדר את העניינים. נשמע קצת כמו הסינופסיס של הטלנובלה העלובה הבאה של HOT3, או משהו, לא? בוא ונאמר שבגרסא האמיתית סבא שלי לא היה לא יהודה לוי ולא דן תורן. סבא שלי נפטר לפני כמעט חמש שנים. כשהוא היה בבית החולים, דאג להתריס את ילדיו אחד כלפי השני - למרות שגם כשהיה בריא נהג לעשות זאת, מילדותם. - אקט שבסופו של דבר הצטבר והתפוצץ לאחר שינוי הצוואה לטובת אחת האחיות בצורה דרמטית, התנהגות לא אנושית מצד אותה האחות כלפי שאר המשפחה (כולל האמא), פתיחת תיקים במשטרה על אי אילו מקרים שלא אפרטם, או בקיצור: בלאגן. איזה טוב שיש משפחה, הא? ממתי שסבי נפטר, סבתי - שהייתה בעלת זכויות על חצי מהצוואה וכן על צוואתו של סבי - 'חוזרה' ע"י אותה האחות, המשיכה בקו התנהגותו של סבי והמשיכה לסכסך בין האחים השונים, שיחקה על רגשות ועל כסף, פגעה והכריזה מלחמות עולם שלישי. סערות בכוס תה, לפעמים, ולפעמים לא. אפשר לומר שהנושא נטחן כמו מים, כל הצדדים נפגעו, השלימו ונפגעו שוב (מלבד אותה האחות, שדי הורחקה ע"י רוב האחים. אפשר לומר גם שהתרחקה בעצמה). לאחרונה הייתה קצת רגיעה בנושא, או שהאפטיות גדלה, אחד מהשניים. עד יום ראשון, לבערך. יום ראשון סבתא שלי חטפה התקף לב. די מאסיבי, למיטב ידיעתי, בדיוק שבתי מהבית חולים בעצמי (בדיקת עיניים) כששמעתי שזה קרה. עברה צנתור ונראה כאילו היא מחלימה ממנו יפה. היום, לפני ביקור רופאים, היא צלצלה לאבי להודיע לו שהיא נכנסת להתקלח - למקרה ויצלצל והיא לא תענה - בצאתה מהמקלחת כאשר אחת האחיות הגיעה לבקרה, ביקשה ממנה זו כי תסדר לה את השיער, תאפר אותה, תשים לה בושם.. רצתה להראות יפה, מטופחת. בשלבי סיום חשה בכאב ראש, ביקשה כדור. בעוד האחות יוצאת ממפתן הדלת לקרוא לאחות, חטפה התקף לב נוסף ונפטרה במקום. לפחות היא לא סבלה וזה היה קצר. ואני איפשהו אפטי. גם כשקיבלתי את הבשורה, גם עכשיו. זה מחוסר עיכול? זה מהשלמה מהירה? מחוסר קירבה? סתם מחוסר הומניות? נכון, אומנם אני "לא טוב" בדברים מהסוג הזה, מגיב בצורה לא הכי אמוציונאלית שיש וממשיך בסדר היום שלי, אבל משתדל להראות אמפטיה לשכולים ועדיין, איפשהו זה מטריד אותי. זו התנהגות נורמאלית? למרות שאני מחשיב את עצמי לרוב לאדם לא נורמאלי ממש. או בקצרה, משהו דפוק בי? [ועם זאת אני עדיין רוצה שאלון (האקס שלי, שנשארנו ידידים מאוד טובים, אחד האנשים היותר קרובים אליי) -ומשום מה רק הוא ועוד בערך שני אנשים, אבל בעיקר הוא - יאסוף אותי בין הזרועות שלו וייתן לי להעלם לכמה שעות.] סתם חשתי צורך לשתף. למרות שאני לא קורא או משתתף כאן ממש. המ. נו, נשלח.
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif