מנגינת החיים
הנה שיר שכתבתי כשהייתי בפולין, לפני 3 שנים, לאחר שעמדתי באוושוויץ ליד הקרמטוריום ההרוס: רק העצים עומדים, צומחים, נושמים את החמצן של אלה שכבר לא בחיים, הרוח עוברת, מנשבת, מלטפת לחיי וצובטת התמונה של מוות בערש דווי, מתנגנת בערגה מנגינת הנשמות האבודות ובעצב מתגלים כל הסודות והזכרונות, ובשטח זעקה גדולה שנובטת מן האדמה כי "קול דמי אחינו" אחינו דורש פה נקמה, ובאוויר, בכל עת שורר ניחוח הגוויות ובמבט אל הקברים חושבים שאבדו כל התקוות, אך עם שירת ההמנון עם שירת התיקוה ליבנו מתעצם ומתמלא בגאווה, ועם מבט מאושר אל השמיים, במבט אל אלוקים מודים לו בכל עת, על עוד יום בחיים! ! !
הנה שיר שכתבתי כשהייתי בפולין, לפני 3 שנים, לאחר שעמדתי באוושוויץ ליד הקרמטוריום ההרוס: רק העצים עומדים, צומחים, נושמים את החמצן של אלה שכבר לא בחיים, הרוח עוברת, מנשבת, מלטפת לחיי וצובטת התמונה של מוות בערש דווי, מתנגנת בערגה מנגינת הנשמות האבודות ובעצב מתגלים כל הסודות והזכרונות, ובשטח זעקה גדולה שנובטת מן האדמה כי "קול דמי אחינו" אחינו דורש פה נקמה, ובאוויר, בכל עת שורר ניחוח הגוויות ובמבט אל הקברים חושבים שאבדו כל התקוות, אך עם שירת ההמנון עם שירת התיקוה ליבנו מתעצם ומתמלא בגאווה, ועם מבט מאושר אל השמיים, במבט אל אלוקים מודים לו בכל עת, על עוד יום בחיים! ! !
