מנהיגות והשקפת עולם

[ישראל שורק]

מנהיגות והשקפת עולם

לאחרונה, במסגרת "שולחן עגול" במכון מנדל למנהיגות בירושלים, עלתה שאלת פיתוח המנהיגות הצעירה בישראל. גופים רבים עוסקים במפורש בנושא זה בעוד שאחרים עוסקים בה בעקיפין, אגב טיפול בנושאי תוכן כאלה ואחרים. שאלות לא מעטות מתעוררות במסגרת הצבת הנושא לדיון. הנה חלק קטן מהן: 1. האם יש דבר כזה "מנהיגות", מנהיגות כשהיא לעצמה, משל היתה אידיאה אפלטונית? 2. אם כן- מהי? אם לא- מהי המנהיגות המיוחדת לכל תחום ותחום? 3. האם המנהיגות הכרחית? ולשם מה? אימתי היא יכולה להזיק? 4. האם בכלל אפשר לפתח את המנהיגות כשהיא לעצמה, או שמנהיגות צומחת בכל תחום ותחום תוך כדי "החיים", באופן טבעי? 5. האם מי שאינו מנהיג יכול לפתח את "סגולת המנהיגות"? 6. האם ראוי לפתח מנהיגות או שמא ראוי לפתח חשדנות וביקורתיות בקרב המונהגים? אולי כדאי דוקא לפתח רסנים למנהיגות? והנה, מסתבר שתכניות רבות העוסקות בפיתוח מנהיגות, מתמקדות ברכיבים הפוליטיים, השיווקיים והרטוריים של התופעה. כיצד לנאום, כיצד לעשות שימוש מושכל בתקשורת, שפת הגוף, כיצד לשווק רעיון וכיו"ב. אין כמעט התמקדות בגיבוש השקפת עולם, או (סליחה על הביטוי) חזון ואף אידיאולוגיה. אני משוכנע שדרך, חזון, אידיאה ולמצער "השקפת עולם"- היא תנאי הכרחי למנהיגות. בלעדיה נדונה כל מנהיגות שהיא (בכל תחום) לכשלון מחפיר. יש מנהיגים אך אין מנהיגות. והטעם העיקרי לכך הוא לדעתי חוסר במנהיגות רוחנית. היעדרה של השקפת עולם של ממש. חבל שמבקרי המנהיגות הפוליטית והאחרת (כלומר כמעט כולנו) נוטים לבקר את המנהיגות כאילו נכשלו האנשים בניווט בשל סגולות בלתי ראויות. האמת היא שהם נכשלו מפני שהיעד שאליו הובילו או לא היה קיים או היה ועודנו מעורפל, מעורפל מאוד. ובהיעדר הנורא והמפחיד הזה של יעדים ברורים אשמים לא רק מנהיגים כי אם גם אנחנו. נכון יותר, הלכי הרוח השכיחים בתרבות זמננו. היש מי שתובע ממונהגיו מאמץ? היש מי שמוכן שהמנהיג ידרוש ממנו במקום שיבטיח לו? זה יכול להיות סוד הניצחון בבחירות, אגב: לסמן יעדים שמחייבים מאמצים. לכוון מאמץ מן הציבור במקום להבטיח הבטחות. ייתכן שהמשבר הכלכלי נושא דווקא בשורת שינוי, שהרי בתולדות האדם נעשו שינויים כבירים, שכמעט כולם היו כפויים ע"י המסיבות החיצוניות. שלחתי הודעה זו כדי לומר שלא רק בתחום הנדון של פיתוח מנהיגות אנחנו נדרשים להשקפת עולם: כמעט בכל תחום ותחום בחיינו זה ככה. גם תנועה משמעותית שלנו בעולם צריכה כיוון. איתכם ישראל שורק

 

[עננית נוצה]

השקפת עולם ומנהיגות

שאלות (או תהיות) עמוקות וטעונות העליתם שם, במכון מנדל. כל אחת ואחת מהן היא סוגיה בפני עצמה, שהייתי שמחה להרחיב את הדיבור אודותיה, אך קצרה יריעת הפורום מלעשות זאת במסגרת זו... שאלת המנהיגות בתקופתנו היא שאלה אקוטית, במיוחד, כפי שציינת בדבריך, לאור פשיטת הרגל של מושגים כגון "אידיאולוגיה" ו"חזון", שנראה כי לא היתה תקופה בה היו כה מעורפלים וריקים ממשמעות אמיתית כבתקופתנו אנו, בה כל "אידיאולוגיה" מחליפה פנים וצבע במחיר "נזיד עדשים" כזה או אחר והאינטרס האישי מחליף את האינטרס החברתי. הנהגה רוחנית חיונית לחברה גם מבחינה פסיכולוגית- מנהיג/מנהיגים שניתן לראות בהם משען יציב, שיוכלו האנשים לראות בהם מקור לביטחון אישי וחברתי. בד בבד עם הגדרת יעד ברור, הצומח מתוך השקפת עולם מגובשת, יש לזהות ולטפח את הסגולות הראויות של המנהיגות (שלטעמי האישי דוקא יש מקום לביקורת על מנהיגינו בגין ליקויין של אלה). בהקשר לעניין זה, אתייחס לתהיות שהעלית בסעיף 6. לטעמי, התשובות לתהיות אלה צריכות להיות- כן, כן ו-כן. בהחלט מן הראוי הוא לפתח מנהיגות- לחנך ולטפח דור של צעירים על ברכי הערכים של מנהיגות טובה וראויה, זיהוי ערכים אישיים וערכים שמן הראוי שיהיו כלל-חברתיים, גיבוש חזון והשקפת עולם (בהקשר זה, בהזדמנות אספר לך על פרוייקט שעל פיתוחו אני שוקדת בימים אלה ביחד עם שותף). נכון וראוי הוא לפתח ביקורתיות בקרב המונהגים, שבין היתר תהווה רסן למנהיגות. טיפוח חשיבה ביקורתית הוא טוב ונכון בכל תחום ועניין- ההיפך ממנו הוא טיפוח לעדריות. יהיה המנהיג ראוי ומשרת את אינטרס החברה נאמנה (גם במחיר דרישת מאמץ ממונהגיו)- יהיו העם נאמנים למנהיגם, נכונים למאמץ מצדם לשם השגת היעד המשותף. את רעיון הנאמנות ההדדית היטיבו לבטא ה"זקנים", בדבריהם לרחבעם בן שלמה: "...אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, וַעֲנִיתָם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים--וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, כָּל-הַיָּמִים" (מל"א י"ב, 7)- מלך/ מנהיג שאינו שם כנר לרגליו את אינטרס החברה עליה הוא מופקד (והמילה "אינטרס" היא בעלת משמעות רחבה וזקוקה להגדרות בפני עצמה), אינו ראוי לתפקיד אותו הוא נושא ושומה על מונהגיו להחליפו באחר, נכון ומתאים יותר לתפקיד המנהיג. אכן, אנו נדרשים להשקפת עולם גם כדי להיות המנהיגים של עצמנו, כדי לחיות במלוא מובן המילה- חיים בעלי משמעות, טעם ותכלית. כדי להגיע לידי הנהגה עצמית וניהול עצמי יעיל ומשמעותי, צריך האדם להכיר את עצמו ולזהות את ערכיו- כך ייטיב לגבש לעצמו השקפת עולם, התואמת את עצמיותו האותנטית, שיוכל להתנהל לאורה בהצלחה יתרה. וזהו רק קצה קצהו של המזלג...

המשך יום נפלא, גילת

 

[nehud]

מנהיגות - או שיכפולים גנטים

מנהיגות היא היכולת להוביל במצבי אי הוודאות שבחיים, לכל שאר המצבים אפשר להסתפק בשיכפולים גנטיים טובים יותר או פחות פרי מערכות ההכשרה השונות - התמקדות ברטוריקה, שפת גוף ,לבוש...... או באידאלים ,מוסר,חזון........ באהבה אהוד

 

[ישראל שורק]

בקשה להבהרת המסר

שלום אהוד כתבת מסר בן משפט אחד ויחיד. בשל אורך המשפט אני מתקשה לפענח את משמעותו. התוכל להבהיר את כוונתך? איזה מצבי ודאות יש בחיים? אני מעריך שהמטאפורה של שכפול גנטי פירושה, שבכל מצב אשר ניתן לחיזוי- אנשים יכשירו מנהיגים אחרים בצלמם ובדמותם שלהם (של המכשירים). האמנם לזה התכוונת?

 

[nehud]

נסיון להבהיר

טבע היקום כולל פעולה במינימום אנרגיה. ( לאחר שנבחרה הפעולה היא תבוצע במינימום אנרגיה ). תוצר הלוואי של תוכנה זו היא: בנית קבוצות בעלות חוקים/כללים המצמצמים את אי הוודאות בין חברי הקבוצה ואת דרך פעולתה של הקבוצה עם הקבוצות הסובבות אותה. כאשר הקבוצה פועלת באיזור "הנוחות" (אי וודאות מצומצמת) אפשר להסתפק במנהיגות משוכפלת גנטית לטעמי. מה קורה כאשר הקבוצה נעה/קופצת לאיזור חדש? כפי שקרה בימים אלו למערכת הבנקאית האמרקאית כתוצאה מפעולה אינטנסיבית של מנהיגות משוכפלת גנטית. הקבוצה מחפשת מנהיג אותנטי להוביל אותה באיזור אי וודאות (המורחב עבורה) . במקרה האמרקאי קיבלנו את אובמה.להבנתי הקבוצה אינה מאמינה שמנהיג משוכפל טוב ככל שיהיה דוגמת מקיין ואו פיילין יש את היכולת המנהיגותית לצעוד במרחב אי הוודאות החדש שנוצר. באהבה אהוד נ.ב אינני בטוח שהאותנטיות של אובמה תספיק, אך אין ספק לכלפי חוץ אין הוא משוכפל גנטית