עוד יוסף פנדריך
Member
מנהל בתי המשפט ד"ר יגאל מרזל כועס מאוד על הציבור
בראיון שהיה אתו זה עתה ברשת ב' דיבר השופט על בעיות המערכת אבל את עיקר דבריו כיוון נגד הבקורת האישית שמופנית נגד שופטים. מותר לדעתו להשמיע בקורת ענינית ומנומקת אבל בקורת אישית פסולה מכל וכל משום שהיא מערערת את אמון הציבור בשופטים.
להלן הערותיי- ראשית, בקורת אישית על שופטים היא לגיטימית. למעשה היא הבקורת החשובה ביותר. הדרישה החשובה ביותר במשפט היא שהשופט יפסוק ביושר. אם אני סבור למשל ששופט פלוני שפט בתיק מתוך ניגוד ענינים או מתוך העדפה פסולה של אחד הצדדים, איך אפשר לומר שהבאת הדברים הללו לידיעת הציבור היא פסולה? היא הרבה יותר חשובה מביקורת אקדמית על פסק הדין. אם המניע של השופט פסול, יש טעם בכלל לנתח טעויות משפטיות?
אני מסכים לחלוטין שרצוי מאוד לנמק בקורת אישית אחרת היא לא משכנעת אבל גם אם היא לא מנומקת היא עדיין לגיטימית. חסרונה בכך שהיא ריקה מתוכן ולא משיגה את מטרתה. חוץ מזה לא העדר הנמקה מטריד את מנהל בתי המשפט אלא עצם העובדה שמושמעת בקורת אישית.
לגבי הטענה של אובדן אמון הציבור, התשובה היא פשוטה- אמון הציבור בבתי המשפט חייב להיות מוצדק. לא משיגים את אמון הציבור על ידי שלילת הבקורת. השיטה הזאת איפיינה את המשטר הבולשביקי בבריה"מ וגרורותיה שגם הוא עבר מן העולם. דבריו של מנהל בתי המשפט מתאימים למדינה בעלת משטר בולשביקי אנטי דמוקרטי.
ועוד בענין זה- השאלה האמיתית היא לא האם הבקורת גורמת לאובדן האמון בבתי המשפט, אלא למה היא מושמעת. אולי אובדן האמון בבתי המשפט הוא הגורם לבקורת אישית ומשתלחת? אולי תופעות שנדמה שהן קצה הקרחון הן אלה שגורמות לאנשים לחוש מרירות ולהשתלח בבתי המשפט? די להזכיר כמה פרשיות מהזמן האחרון כמו זיוף הפרוטוקולים של השופטות הילה כהן וורדה אלשייך והקשר הפסול שהיה לשופטת רונית פוזננסקי כץ עם התובע שבגללו הודחה מהשיפוט. איך אפשר לדרוש אמון מהציבור נוכח תופעות כאלה?
ולבסוף- קראתי ידיעה מטרידה מאוד באתר "מידה" באינטרנט שלפיה הנהלת בתי המשפט עוקבת אחרי אנשים שמשמיעים ביקורת אישית על שופטים ואוספת מידע עליהם. יש גם שיתוף פעולה תמוה ופסול בין גוגל להנהלת בתי המשפט באופן שהתבטאויות נגד שופטים נמחקות מהאינטרנט. כשמגוגלים שם של שופט רואים לפעמים הערה של גוגל שהתבטאויות מסויימות הוסרו. חבל שמנהל בתי המשפט לא נשאל על כך.
בראיון שהיה אתו זה עתה ברשת ב' דיבר השופט על בעיות המערכת אבל את עיקר דבריו כיוון נגד הבקורת האישית שמופנית נגד שופטים. מותר לדעתו להשמיע בקורת ענינית ומנומקת אבל בקורת אישית פסולה מכל וכל משום שהיא מערערת את אמון הציבור בשופטים.
להלן הערותיי- ראשית, בקורת אישית על שופטים היא לגיטימית. למעשה היא הבקורת החשובה ביותר. הדרישה החשובה ביותר במשפט היא שהשופט יפסוק ביושר. אם אני סבור למשל ששופט פלוני שפט בתיק מתוך ניגוד ענינים או מתוך העדפה פסולה של אחד הצדדים, איך אפשר לומר שהבאת הדברים הללו לידיעת הציבור היא פסולה? היא הרבה יותר חשובה מביקורת אקדמית על פסק הדין. אם המניע של השופט פסול, יש טעם בכלל לנתח טעויות משפטיות?
אני מסכים לחלוטין שרצוי מאוד לנמק בקורת אישית אחרת היא לא משכנעת אבל גם אם היא לא מנומקת היא עדיין לגיטימית. חסרונה בכך שהיא ריקה מתוכן ולא משיגה את מטרתה. חוץ מזה לא העדר הנמקה מטריד את מנהל בתי המשפט אלא עצם העובדה שמושמעת בקורת אישית.
לגבי הטענה של אובדן אמון הציבור, התשובה היא פשוטה- אמון הציבור בבתי המשפט חייב להיות מוצדק. לא משיגים את אמון הציבור על ידי שלילת הבקורת. השיטה הזאת איפיינה את המשטר הבולשביקי בבריה"מ וגרורותיה שגם הוא עבר מן העולם. דבריו של מנהל בתי המשפט מתאימים למדינה בעלת משטר בולשביקי אנטי דמוקרטי.
ועוד בענין זה- השאלה האמיתית היא לא האם הבקורת גורמת לאובדן האמון בבתי המשפט, אלא למה היא מושמעת. אולי אובדן האמון בבתי המשפט הוא הגורם לבקורת אישית ומשתלחת? אולי תופעות שנדמה שהן קצה הקרחון הן אלה שגורמות לאנשים לחוש מרירות ולהשתלח בבתי המשפט? די להזכיר כמה פרשיות מהזמן האחרון כמו זיוף הפרוטוקולים של השופטות הילה כהן וורדה אלשייך והקשר הפסול שהיה לשופטת רונית פוזננסקי כץ עם התובע שבגללו הודחה מהשיפוט. איך אפשר לדרוש אמון מהציבור נוכח תופעות כאלה?
ולבסוף- קראתי ידיעה מטרידה מאוד באתר "מידה" באינטרנט שלפיה הנהלת בתי המשפט עוקבת אחרי אנשים שמשמיעים ביקורת אישית על שופטים ואוספת מידע עליהם. יש גם שיתוף פעולה תמוה ופסול בין גוגל להנהלת בתי המשפט באופן שהתבטאויות נגד שופטים נמחקות מהאינטרנט. כשמגוגלים שם של שופט רואים לפעמים הערה של גוגל שהתבטאויות מסויימות הוסרו. חבל שמנהל בתי המשפט לא נשאל על כך.