מנזר עמק המצלבה

[פייטוש]

הסיפור המסתתר מאחורי הבית בבקעה

הסיפור המסתתר מאחורי הבית בבקעה שנים שאני חולף על פניו של הבית ברחוב יהודה פינת הטבע הביישנית , אשר מחלונותיו נשקף ויטראז צבעוני ,בנוסף לשני עמודי הכניסה אשר עליהם ממוקמים שני ראשי אריות המביטים זה על זה ובתווך שער עץ שחור שעליו גילופי נשרים . הבית אשר מכונה בבדיחות בית אהרון, מאחר ולאנשים אשר התגוררו בו משנת 1948 שאז נמלטו תושביו נקראים אהרון, למעשה , מאז שהובאו תושבי מרוקו להתיישב בשכונת בקעה בירושלים, בעת גלי העלייה לישראל נכנסה לבית משפחת אהרון שהוחלפה בשנת 1974 במשפחת עולים חדשה משפחת אהרון גם כן. המבנה היה שייך לפני מלחמת השחרור , למשפחה אמידה ערבית ובעת הביקור סופר לי על ביקורו של אב המשפחה ושני ילדיו לפני שנים מעטות ,בעת ביקור שורשים שעשו בשכונה , ממגוריהם כיום בעיר פילדלפיה , בעת ביקורם סיפרו לבעל הבית כי דודם גר במבנה לפני המלחמה .

 

[פייטוש]

המשלט הנעלם נווה אילן

ישוב נווה אילן משלט קבוץ המשלט הנעלם נווה אילן כניסה חופשית איך להגיע .יורדים מכביש ירושלים תל אביב בצומת בר אילן או דרך הישוב אבו גואש במחלף חמד,נוסעים לכוון קבוץ נווה אילן בכניסה לישוב מצד ימין 100 מטר אחרי שער הכניסה . דרך עליה אחת היא במדרגות הבטון מול מגרש החנייה הקטן ,לא קל כיוון שהגובה בין מדרגה למדרגה משתנה, או 20 מטר אחורה קיים שביל עפר המקיף את הגבעה ומגיע למבנים למעלה שעליו ארחיב בהמשך. פרק עלום, הקשור להקמת הישוב ,שלפני קבוץ נווה אילן ,נמצא בכניסה לקבוץ במגרש חניה קטן ,חונים ,חוצים את הכביש,ומטפסים בשביל קצר, עד שמגיעים לשלט המשלט הנעלם נווה אילן,שלט העץ מספר את סיפור ההתיישבות וההגנה על המקום. מטפסים במדרגות לפסגה והמשלט יתגלה לעינינו,המשלט קבוץ. הסיפור האמיתי סופר לי בידי גור אריה שהיה בן עשרים ורפתן בקבוץ קריית ענבים באותה עת, מאחדים משרידי קבוצת ההכנה שהכשירה את הישוב לפני ישובו בידי העולים חברי מחתרת המרי הצרפתי כנגד גרמניה שעלתה לארץ לאחר המלחמה. האדמות של הישוב נווה אילן שהייתה גבעה חשופה ששמה בערבית היה חירבת גבוט שכללה מבנה בן שלושה חדרים אשר הרצפה שלהם גובבה ב80 סנטימטר של פסולת וצואת חיות ,בור מים סתום חלקית באבנים ,עד אז לא היו מבנים נוספים בשטח מסביבו, ישנו תיעוד ותמונה, עם עצי אורן על הגבעה ,ביום כניסת קבוצת ההכשרה היה מבנה אחד בראשה ללא חלונות או דלתות והויכוח האם היה גג בטון או לא נמשך, בן גוריון הבחין בשנת 1946 לאחר שנכתב הספר הלבן , כי כאשר תקום המדינה, ייווצר חלל ברצף הטריטוריאלי להגנת הדרך לירושלים ומיקומו של המשלט, נועד למלא את החלל, ברצף הישובים היהודים,עם ,הר טוב,כפר אוריה, קריית ענבים ומעלה החמישה ,מוצא תחתית שהיו מוקפים כפרים ערביים,תפקידם הנוסף של הישובים, היה להגן על הכביש העולה לירושלים. בשנת 1946 נרכשו שטחי האדמה, של המשלט על ידי הקקל בידי יוסף וויץ , מידי תושבי אבו גואש,בתאריך 19,8,46 הגיעו בשלוש משאיות עם ציוד וכלים , 15 חברי הקיבוצים קריית ענבים ארבעה גברים ואשה,קבוץ מעלה החמישה 4 גברים ואישה וחמשה גברים מקבוץ גזר, ומדוע מקבוץ גזר כיוון שחברי נוער שכבה ג מקריית ענבים ייסדו את קבוץ גזר בזמנו, את אנשי ההכשרה ליוו שמונה נוטרים עם קצין בריטי לאבטחם, אחד מהם נהרג בעת שנכנס לבאר המים לאחר שנוקתה הדליק סיגריה ואדי הרעל בבור פוצצו אותו ,הוא קבור בבית הקברות של קריית ענבים, בעת העלייה להכשרה נתבקשו העיתונים לא לכתוב על הנושא בכדי לא להרגיז את תושבי האזור הערביים. המשאיות חנו בתחתית הגבעה והציוד הועלה על גב אנשי ההכשרה ,הציוד כלל שלושה אוהלים שהוקמו בחלקו המערבי של המבנה לכל קיבוץ אוהל ,כלי עבודה,גדר תייל ועצי בנייה, בטונדות לחדרי השירותים,כלי עבודה ומיכל למים אחד שהועלה על הכתפיים למעלה וחובר בצנרת מיידית לשני דוודים של שני קוב שהוצבו בתחתית הגבעה ומשאבה להעלותם של המים לדוד העליון ,בכל יום הגיע משאית עם מים וירדו לשאוב אותם במשאבה. אגדת ספור המים : בקשר למים יש סיפור שכאשר החלה מלחמת העצמאות ונגמרו המים בחודש מאי שנת 48 התקשרו המתיישבים של נווה אילן בקשר, לאנשי הפלמח בקריית הענבים ,שישלחו משאית עם מים והפלמח הודיע שאין לו דלק למשאית, נתבקשו חברי קבוץ מעלה החמישה לתת גריקן דלק וענו שאין להם, אך ליצני הפלמח בקריית ענבים מספרים כי באותו היום נערכה הפגזת תותחים על קיבוץ מעלה החמישה על פי האגדה מהישוב יאלו, אך במציאות מאזור גבעת הראדר בהר אדר ונפגע מיכל הדלק של הקבוץ שמחו אנשי הפלמח לצרתם על חוסר רצונם לעזור במעט דלק . הפעולות שנעשו להכשרת הישוב כללו פינוי הזבל מרצפת המבנה ,בניית גדר היקפית של טרסת אבנים בגובה של מטר ועשרים שלא סוימה , ומתיחת גדר תייל סלילונית מסביב לישוב, האגדה מספרת איך נקבע גבול מתחם לבניית גדר התייל ,עמדו חברי ההכשרה לקחו אבנים במקל בינוני יד והשליכו אותם בכל כוחם ,בנקודה הרחוקה ביותר שנפלו התקדמו עוד מספר צעדים וכך נקבעו גבולות להנחת גדר התיל, אך סיפר גור אריה אשר היה אחד מהאנשים שהיו בהכשרה ושבנה את גדר התיל ,כי הגבולות נקבעו על פי הטופוגרפיה , את הקמת הגדר גמרו באותו היום . לאחר שהיה גדר סביב הישוב החלו החברים בסלילת דרך סיבובית שתגיע למרומי הגבעה,עבדו עם לומים ויתדות סחבו בידים ועם סוסים ותוך שבועיים יצרו דרך,בשלב זה נתקבלה פקודה מלמעלה לחברת סולל בונה להגיע מידית ולהשלים את בניית הווילה שטויחה ונצבעה ,רוצפה ,הוספו חלונות ודלתות ,נבנו עמדות מגן ופינו את הזוהמה והאבנים מבור המים ואף זיפטו את קירותיו. לישוב נקבע השם נווה אילן על שמה של אילנה אימו של לייטר מרכז הישוב מקריית ענבים שנשאר בנווה אילן . בתאריך 21.10.46 עלו 31 מתיישבים, על הגבעה, אשר שמה היה חרבת הרוחות,חירבת אל הווא, והחלו לבצרה,בחפירת תעלות הגנה בבונקרים באדמה הסלעית. על חרבת הרוחות או חירבת גבוט ,עמד בית של אפנדי אמיד מוסלמי, המבנה שימש את החלוצים כמעון,חדר אוכל ומחסן,ליד המבנה הייתה באר ולידה סליק נשק חבוי,בתקופת המלחמה נפלו ארבע מן המגנים ,לאחר המלחמה חילוקי דעות כפי שאומרים 50 צרפתים אחד באחורי השני זה בעייתי, וחוסר הסיוע של הסוכנות גרמו לנטישת המקום. בשנת 1953 עלו לקרקע חברי גרעין הנחל יובל מקבוץ רמת רחל,שהמשיכו לעמק בית שאן,למקום עלה סניף של בית הספר הכפר הירוק שהו במקום שנתיים עד שלוש והמקום ננטש סופית ולכן הוא נעלם מההיסטוריה,מי מאמין נטישת ישוב עברי. למרגלות הגבעה הוקם בשנת 1971 גרעין התיישבות כפרית קהילתי של עולים מאמריקה,במרכזו מרכז תיירות ונופש,וכיום מונה הישוב כמה מאות מתיישבים.

 

[פייטוש]

סיפורו של הבית

כיום מתגורר במבנה בן שתי הקומות והמרתף האמן אהרון אפריל ,אמן רוסי אשר נשלח לשתי תקופות גלות בסיביר ושהתגורר מעת עלייתו לארץ בסנור מושבת האמנים הרוסיים אשר דרו במקום מאחרי מלחמת ששת הימים ומנו כ 28 משפחות של אמנים פעילים, לאחר שהחלטות של המתנחלים לישוב המקום גם במשפחות דתיות שחיו יפה ביחד ,עד אשר החליט מי שהחליט כי ההתיישבות במקום תקבל ציביון דתי והאומנים נתבקשו לעזוב. בגלגוליו הבא מהישוב סנור הגיע אהרון לשכונת בקעה ובשנת 1974 נטע יתד בשכונה, קנה בית שהפך לחורבה מחוסר טיפול מאז מלחמת השחרור ,קילף את קירותיו ויצר יש מאין מבנה מקסים המשמר על עברו, פסלים רבים מעטרים את החצר בנוסף לשער הכניסה המיוחד וחלונות המבנה.

 

[פייטוש]

תמונת מקורית מיום העלייה על הקרקע

 

[כ חיים]

תודה !

אכן, פרק עלום בתולדות היישוב. השכלתנו !

 

[פייטוש]

סיפורו של האמן

אזרתי אומץ נקשתי על הדלת ובקשתי את סיפורו של הבית ומשם התגלגלנו למהות עיסוקו של האמן אהרון, הרבה תערוכות עשה האמן בעיקר בשנים האחרונות במוסקבה ומעט בארץ, אהרון הוא אמן יוצר של 60 שנה, המצייר בשמן ובצבעי מים,רשם בפחם ובשנים האחרונות ככל אמני העולם פתח לעצמו צוהר לתלת ממדיות בפיסול גם. בכל מקום שתשליך מבט תראה ערימות של בדי ציור, שעליהם ציורים בסגנונות שונים ומוטיבים משתנים ,כמו סיפורו של החלון הענק החצי קשתי המופנה לרחוב ובו מקור ההשראה של הויטראז הוא שיר השירים, ויטראז נוסף ממוקם מעל לכניסה לבית , מוטיב אחר אשר העסיק את האמן הוא החמור הארץ הישראלי ותפקידו כסימבול אלגורי בנושא האינתיפדה כאשר המוטיב הוא החמור המת. עשרות ציורים פיגורטיביים וציורים מודרניים בצבעים עזים ,ציורי נופי אזור העיר העתיקה וזיכרונות מסיביר ,הרשים אותו ציור הדיוקן מגיל 17 של האמן,הפסלים הקטנים יותר בתוך המבנה מסמלים בתנועות הגוף עמדות של רקדנים גברים ונשים כאילו תפס האמן את התנועה בצילום, העסיק אותי גם ארגז הציור והקן הישנים כאשר הבנתי כמה שנים של יצירה מקופלים בהם .

 

[פייטוש]

סיום הסיפור

למרות גילו, האמן פעיל ומצייר ,מפסל ומשתתף בתערוכות שונות חוויה אמיתית ובפתיחות של האמן לדעותיו וליצירתו.

 

[Anett]

אהרון אפריל - צייר ואמן ידוע בירושלים

חבר משפחה של ההורים שלי...-)) ואחותי למדה אצלנו ציור בסוף שנות ה 80, היו לו כיתות לימוד אז.

 

[פייטוש]

תודה

 

[פייטוש]

מנזר עמק המצלבה

מנזר עמק המצלבה הכניסה בתשלום המנזר ממוקם בין שכונת ניות לרחביה ,אל פתח המנזר מוליכה שדרת סותה רותסווילי שאת צידה המערבי ליד הגדר לאורך 300 מטר היתה השדרה הגדולה בארץ לאוג בורסקאים או כפי שגם נקרא סומק ,אשר בגרגריו משתמשים הן להכנת העור לתפירת נעלים או לבישול, לפני חצי שנה נכרתו העצים בתהליך שיפוץ גדר המנזר ,בתוך מתחם המנזר שכן צבי בעל קרניים שהיה חברו של כלב המנזר קיימת תמונה של החיים ביחד האמת שבעת ביקורי חיפשתי אותו אך הוא לא היה. מנזר עמק המצלבה נבנה על פי החפירות שנעשו במקום בסוף המאה החמישית ובמאה השישית לספירה מיקומו נקבע על פי האגדה וספור שכתוב בברית החדשה ששורשיו במאה ה 11 ובמאה ה 17 הדן במלחמה על הצלב הקדוש, לפי המסופר בכנסייה היוונית האורתודוכסית זהו המקום שממנו צמח העץ שהכינו ממנו את הצלב של ישו,כמובן משערים כי עץ זה נבט מגלעין שהיה בבגדיו של אדם מאותה התקופה שנקבר שם ,סימן לכאורה של העץ מצוי בתוך הכנסייה בחור מכוסה בטבעת פליז המציין כי כאן היו שורשי העץ וכמובן תיבת התרומות, על קירות החדר שנחשב כקדוש ביותר מספר ציורים המתארים את צמיחת העץ וקדושים שונים של הכנסייה. על פי הספרות את המקום הקימה הלנה אמו של המלך הביזנטי קונסטנטין בשנת 1325 לספירה אך מבחינת הארכיאולוגיה שערך יוספלניוס במקום נבנה המקום במאה חמישית - שישית ,כפי שברור הוא שהמקום נהרס בכיבושי הארץ ונבנה שוב על חורבות קודמות. על פי ספור הפסיפס שהיווה את רצפת המבנה בקפלה ונלקח למקום אחר וכיום אנו דורכים על שרידים ושחזור, המקום נחרב לראשונה בשנת 612 ,שופץ שוב בידי עולי רגל מאיבריה בספרד חלקו עבר לידי הכנסייה הגיאורגית במאה החמישית ,כמו בעוד כנסיות שהתחלקו למספר כתות וזרמים, שופץ בתקופה הביזנטית במאה השישית ,נחרב במאה השביעית בעת הכיבוש המוסלמי ,שופץ שוב בתקופה הביזנטית ונמכר לבסוף לכנסייה האורתודוכסית היוונית כאשר חלק מהזכויות שמורות לכנסייה הגרוזינית –גיאורגית. בכנסייה שרתו מספר פילוסופים בעיקר בסביבות המאה ה 12 ,והראשון מהם הוא הפילוסוף שאר האוצר הגרוזיני של המלכה , שותה רוסתווילי שהגיע לכניסייה על פי הסברות : 1 רוסה שהיה לוחם ידוע ומפקד התאהב במלכה הגרוזינית ולאחר שסילקה את בעלה קיווה לתפוס את מקומו אך הוגלה והגיע למנזר עמק המצלבה . 2 רצונו לעסוק בפילוסופיה וכתיבת ספרים ושירים. סותה רותסווילי כתב בעת שהותו במנזר את ספרו הידוע הכולל אלף ומאה חרוזים והנקרא עוטה עור הנמר הדן באהבה שאיננה ניתנת לכבות , על פי הסברות אלגוריה לאהבתו למלכה קטרינה.ספר ידוע במסורת הגרוזינית. על קירות הקפלה קיימת תמונתו של סותה ומבחינת הצניעות הוא ממוקם נמוך בין שני פילוסופים אחרים שאחד מהם הוא יוחנן מדמשק, הציור הושחת בחלקו בעת ביקור האפיפיור בארצנו ממש יום לפני הביקור, על פי הטענות בידי היוונים ולראייה מספרים כי הם תרמו את הכסף לשיקום הציור וכיום הוא מאחורי זכוכית על פי הסברות, קברו ממוקם בשטח המנזר, אך בעת שכבשו המוסלמים שוב את הארץ לאחר התקופה הביזנטית והרגו את יושבי הנזר הלך מיקום הקבר לאבדון. כיום עובר המנזר שיפוץ בקומות העליונות כתוצאה מכך חלק מקומה שנייה ,מוזיאון המנזר והשלישית בעיקר חלק המגורים ומגדל הפעמונים סגורים לביקורי קהל. לאורך השנים משנת 1948 שאז שימש את הגדנע והפלמח וננטש על ידם בחלק משטחו חיו במקום נזירים או נזירות בודדים כאשר הוא נסגר ונפתח לסרוגין ,הכניסה למנזר גם כן הייתה בתשלום או בחינם וכיום נמצאים שני ערבים יוונים והם אנשי התחזוקה והשמירה אשר גובים 15 שקל בעבור הכניסה. המקום מאוכלס כיום בידי אם מנזר עם 3- 4 נזירות ונזירים מעורב וקבוצות של אנשים לסמינריונים תיאולוגיים מרחבי העולם המגיעים לתקופות קצרות , את חברתם מנעימים שלושה כלובים של תוכים קטנים ,בחצר המנזר חנות מזכרות . פרט מעניין נוסף שבתקופת מלחמת העצמאות שכן ליד המנזר שדה תעופה למטוסים קלים ושבאחת ההמראות בערפל התרסקה הטייסת זוהרה עם חברה לוויטוב רוטשטיין על קיר המנזר עקב טעות באומדן הגובה.