the allman brothers
New member
מנחם
מנחם ישב עם אישתו שהניקה את התינוק שלהם בזמן שהם צפו בטלוויזיה. הם ראו בנאדם עומד מול דוכן, ועם שני אגרופים דופק עליו בעוצמה ואומר: "לא נוותר, עד שלא ננצח !". "נמאס לי" אמר מנחם. "מה ?" אמרה אישתו בזמן שהיא הקפיצה בעדינות את התינוק . "אני רוצה משהו אחר". התינוק צחקק, האמא קמה וניענה אותו קצת, החליקה לו את האצבע על האף "מי בובי של אמא", הוא החזיר לה צחקוק נוסף. "אני לא רוצה לנצח, אני לא רוצה להפסיד, אני רוצה לא להתמודד". "מנחם, אולי במקום אולי במקום לבלבל ת'מוח על בוקר של שבת, תביא טיטול, נדמה לי שבובי השתין". "אני חייב למצוא ..." אמר וסגר אחריו את הדלת. מנחם הלך בצורה נמרצת על הרחוב לעבר הגשר שבקצו השני, מרחק חמש דקות הליכה, פארק גדול עם דשא. הוא ראה שני נערים מקפיצים כדור ושאל אם אפשר להצטרף. הנערים הסכימו והם הקפיצו את הכדור להנאתם. "אתה לא רע" אמר האחד, "כשהייתי בגילך, הייתי לפחות אינייסטה !". "אתה רוצה להצטרף אלינו למשחק שמתחיל עוד חמש ד' ?", "מה, משחק משחק ?". "כן, גם אבא של מושיק יבוא, הוא שופט בליגה הארצית, אנחנו נשחק שעה עם שתי מחציות". "תודה רבה אבל אני צריך לעשות משהו, משהו אחר" אמר ופרש בנגיחה. הוא ראה שתי נשים מבוגרות עם בגדי ספורט ספורטיביים וצמודים שמשאירים חצי גוף מאוורר רצות על השביל שנועד למתעמלים. הוא הצטרף אליהן בצורה ספונטנית, בצורה שלא תראה להן מוזרה. הוא חייך לאישה שעמדה רחוק ממנו, היא קלטה אותו והחזירה לו חיוך. האישה שעמדה ביניהם שמה לב שהם יצרו קשר עין ואמרה "אהלן", "שלום", "מי
אתה ?", "מנחם". "אני מורן, אף פעם ראינו אותך, בדרך כלל אני מזהה את מי שמגיע בשעות האלה", "כן, הרבה זמן לא הייתי כאן". הוא כבר היה חלק טבעי מהריצה שלהן. "אתה יודע איך זה, עם הגיל, צריך לשמור על כושר". "כן, אה" אמר מנחם. האישה השנייה הסתכלה בשעון."טוב, כבר עשר דקות חימום. זה מספיק. היום נעשה 8 סיבובים בפחות מחצי שעה, מה את אומרת ?", "קשה. אולי אם האדון יצטרף אלינו תהייה לנו מוטיבציה, הוא נראה לי רץ לא רע". מנחם החמיץ קצת את פניו ואמר: "לא, לא תודה, אני צריך לעשות משהו, משהו אחר". "אה, אתה מתחמק ? מה קרה לך, שמונה סיבובים, קטן עלינו" אמרה מורן. "לא, לא. זה לא העניין באמת, תודה על ההצעה. אני צריך לעשות משהו אחר". "טוב" אמרה האישה השנייה. "אז שיהיה יום טוב" הם הרימו לו יד לשלום והמשיכו לרוץ. הוא הלך מתנשף לברזייה לשתות. הוא הטה את פניו הצידה כך שאפשר להגיע לזרם הנמוך מדי בשבילו, וברקע שמע צלילי גיטרה. "הא אה !" הוא ניגב עם השרוול את הטיפה שדגדגה בקצה "זהו זה!". הוא התקרב אל קבוצת אנשים שעמדו מתחת לכמה עצים, וחיכו בדריכות. "שמעתי שמנגנים פה". הוא אמר לגבר בן גילו שעמד ומחא כפיים. "כן, זה החצי גמר". "חצי גמר?" "כן, עכשיו שלום, הזמר הכי טוב בכל שיכון ג' ..." הוא חזר הביתה. התינוק הרביץ למגש שיוצא מכיסא הילדים שלו, כשקערת סלט פירות מונחת לפניו, והאמא מכניסה לו פרי פרי בסיפורי פנטזיה שונים לתוך הפה. "איפה היית ? מה קורה לך ? אתה מתנהג נורא מוזר". הוא התקרב לתינוק, והוא זרק עליו חתיכת קיווי שנמרחה לו על הלחי. מנחם שלף את התינוק מהכיסא, הרים אותו למעלה ונגס לו באף. "אתה נראה מזיע קצת, אתה בטוח שהכל בסדר ? לא אמרת שאתה צריך לעשות משהו ?", "הכל בסדר אישתי היקרה, הכל בסדר".
מנחם ישב עם אישתו שהניקה את התינוק שלהם בזמן שהם צפו בטלוויזיה. הם ראו בנאדם עומד מול דוכן, ועם שני אגרופים דופק עליו בעוצמה ואומר: "לא נוותר, עד שלא ננצח !". "נמאס לי" אמר מנחם. "מה ?" אמרה אישתו בזמן שהיא הקפיצה בעדינות את התינוק . "אני רוצה משהו אחר". התינוק צחקק, האמא קמה וניענה אותו קצת, החליקה לו את האצבע על האף "מי בובי של אמא", הוא החזיר לה צחקוק נוסף. "אני לא רוצה לנצח, אני לא רוצה להפסיד, אני רוצה לא להתמודד". "מנחם, אולי במקום אולי במקום לבלבל ת'מוח על בוקר של שבת, תביא טיטול, נדמה לי שבובי השתין". "אני חייב למצוא ..." אמר וסגר אחריו את הדלת. מנחם הלך בצורה נמרצת על הרחוב לעבר הגשר שבקצו השני, מרחק חמש דקות הליכה, פארק גדול עם דשא. הוא ראה שני נערים מקפיצים כדור ושאל אם אפשר להצטרף. הנערים הסכימו והם הקפיצו את הכדור להנאתם. "אתה לא רע" אמר האחד, "כשהייתי בגילך, הייתי לפחות אינייסטה !". "אתה רוצה להצטרף אלינו למשחק שמתחיל עוד חמש ד' ?", "מה, משחק משחק ?". "כן, גם אבא של מושיק יבוא, הוא שופט בליגה הארצית, אנחנו נשחק שעה עם שתי מחציות". "תודה רבה אבל אני צריך לעשות משהו, משהו אחר" אמר ופרש בנגיחה. הוא ראה שתי נשים מבוגרות עם בגדי ספורט ספורטיביים וצמודים שמשאירים חצי גוף מאוורר רצות על השביל שנועד למתעמלים. הוא הצטרף אליהן בצורה ספונטנית, בצורה שלא תראה להן מוזרה. הוא חייך לאישה שעמדה רחוק ממנו, היא קלטה אותו והחזירה לו חיוך. האישה שעמדה ביניהם שמה לב שהם יצרו קשר עין ואמרה "אהלן", "שלום", "מי
אתה ?", "מנחם". "אני מורן, אף פעם ראינו אותך, בדרך כלל אני מזהה את מי שמגיע בשעות האלה", "כן, הרבה זמן לא הייתי כאן". הוא כבר היה חלק טבעי מהריצה שלהן. "אתה יודע איך זה, עם הגיל, צריך לשמור על כושר". "כן, אה" אמר מנחם. האישה השנייה הסתכלה בשעון."טוב, כבר עשר דקות חימום. זה מספיק. היום נעשה 8 סיבובים בפחות מחצי שעה, מה את אומרת ?", "קשה. אולי אם האדון יצטרף אלינו תהייה לנו מוטיבציה, הוא נראה לי רץ לא רע". מנחם החמיץ קצת את פניו ואמר: "לא, לא תודה, אני צריך לעשות משהו, משהו אחר". "אה, אתה מתחמק ? מה קרה לך, שמונה סיבובים, קטן עלינו" אמרה מורן. "לא, לא. זה לא העניין באמת, תודה על ההצעה. אני צריך לעשות משהו אחר". "טוב" אמרה האישה השנייה. "אז שיהיה יום טוב" הם הרימו לו יד לשלום והמשיכו לרוץ. הוא הלך מתנשף לברזייה לשתות. הוא הטה את פניו הצידה כך שאפשר להגיע לזרם הנמוך מדי בשבילו, וברקע שמע צלילי גיטרה. "הא אה !" הוא ניגב עם השרוול את הטיפה שדגדגה בקצה "זהו זה!". הוא התקרב אל קבוצת אנשים שעמדו מתחת לכמה עצים, וחיכו בדריכות. "שמעתי שמנגנים פה". הוא אמר לגבר בן גילו שעמד ומחא כפיים. "כן, זה החצי גמר". "חצי גמר?" "כן, עכשיו שלום, הזמר הכי טוב בכל שיכון ג' ..." הוא חזר הביתה. התינוק הרביץ למגש שיוצא מכיסא הילדים שלו, כשקערת סלט פירות מונחת לפניו, והאמא מכניסה לו פרי פרי בסיפורי פנטזיה שונים לתוך הפה. "איפה היית ? מה קורה לך ? אתה מתנהג נורא מוזר". הוא התקרב לתינוק, והוא זרק עליו חתיכת קיווי שנמרחה לו על הלחי. מנחם שלף את התינוק מהכיסא, הרים אותו למעלה ונגס לו באף. "אתה נראה מזיע קצת, אתה בטוח שהכל בסדר ? לא אמרת שאתה צריך לעשות משהו ?", "הכל בסדר אישתי היקרה, הכל בסדר".
