את צודקת וטועה בו זמנית
צודקת ש: "שיכול להיות נחמד, מעניין ואולי גם מועיל לשוחח קצת, בעיקר מקצועית, עם חוקרים כאן". הבעיה - הרבה אנשים חושבים ככה. בייחוד בהרווארד, ברקלי וסטנפורד.והרבה פעמים הסדנאות שציינת - הן סדנאות סגורות שיש תחרות (ממש מילולית - מגישים מועמדות ומתקבלים או לא) על ההשתתפות בהן. אז את צריכה ליצור קשר מראש, להציג את עצמך ואת מה שמעניין אותך מחקרית ולהסביר למה את יוצרת קשר דווקא עם X (לא, זה שהוא יהודי זה לא ממש מספיק אבל כן - אם הוא עוסק בתחום Y שהוא גם התחום שמרתק אותך ואת עושה בו ככה וככה - אז כן). את יכולה לשאול את X אם תוכלי לנצל את ההזדמנות המדהימה שאת בביקור - כדי לפגוש אותו ולבוא לסדנא Z ששמעת עליה. את טועה אם את חושבת שמישהו יקל עלייך או אם את רואה ביחס מהמזכירות כקריטריון להחלטה האם לעשות דוקטורט בחו"ל או לא. הרווארד ואוניברסיטאות כמוה, הן מוסדות יוקרתיים שדוקטורט מהן פותח דלתות באופן שקשה לדמיין. הוא מקומות מעולים להכשרה וכמו נועה לביא יש הרבה אנשים מוכשרים מאוד שרוצים להיות בפנים. מכל העולם. אם את רוצה את זה - כמו כל דבר שאת רוצה בחיים, ד"א - חלק מהתהליך ידרוש ממך להשתנות (למשל - לכתוב מיילים למרות שאת לא אוהבת); חלק מהתהליך ידרוש ממך להתגבר על כעס ועלבון ועצבים (למשל היחס של המזכירות או ביקורת של המנחה) וחלק מהתהליך ידרוש ממך ללמוד דברים חדשים, שונים ומוזרים שלפעמים נראים לך ממש לא קשורים (מי אמר שמוזינג? ראיונות איפורמטיביים? וכדומה) בהצלחה ותהני בטיול
). אבל שלא במקרה, הוא סמוך לאונברסיטאות. עד כמה זה יהיה נורמאלי אם, כמו בארץ, אני פשוט אקפוץ לדבר עם אנשים (חוקרים, בתחום שלי)? במחלקה שלנו זה עבד גם עם הבן אדם הכי יקה, אבל איך האמריקאים אוכלים את זה? הכוונה היא לדבר מתמטיקה, לא אדמיניסטרציה.
