מניע לפעולה

[אבי בכר 2005]

מניע לפעולה

כבני אדם אנחנו פועלים מתוך תהליכים שונים המתרחשים בתוכנו, רצונות, צרכים, מחשבות, תחושות, שאיפות ועוד מושגים אחרים שאנו משתמשים בהם לתאר את אותם תהליכים פנמיים, אילו כבני אדם היינו ערים למה שמניע אותנו לפעולה היינו בעלי היכולת להעצים את המניע הזה הפעולה כבר הייתה מתרחשת מעצמה וללא מאמץ או קונפליקט באימון הדבר דומה ואולי נוגע במהותו של התהליך לאפשר למתאמן להכיר את מה שמניע אותו או ליצור את מה שמניע אותו ולדעת להעצים אותו. ועל ידי כך לבוא לידי פעולה בנינוחות ושלווה. כיצד אפשר לזהות מניע של אדם, כזה שיוביל אותו לפעולה בכיוון הרצוי לו? כיצד אפשר להעצים מניע? האם העצמת מניע ע"י המאמן דומה להעצמה של האדם בעצמו את המניע אותו? ואם אתם כלל לא מסכימים לאבחנה שעשיתי כאן אשמח לשמוע גם כן

 

[אבי בכר 2005]

המניע האישי שלי

היא התובנה העמוקה אותה אני מתרגל כחלק מדרכי הרוחנית שהדבר לו אני קורא "אני", "אבי" הוא לא יותר מאוסף משתנה תדיר של מרכיבים פיזיים ומנטאליים. ולמעשה יש יחס ישר בין העומק והחיות של התובנה הזו בתוכי (שגם היא משתנה תדיר) לעוצמה, לאפקטיביות ולחיוניות שיש בי כאשר אני יוצא לפעולה פעולותי חדות יותר, בהירות יותר ובעלות השפעה גדולה יותר על הסביבה שלי. הדרך שלי להשפיע על מידת העומק והחיות של תובנה זו היא מדיטציה.

 

[Yin]

מעניין

שבוע שעבר הייתי בקורס הקשבה של דר' קרול מקול. אחד הדברים שהא דברה עליהם היה תחום שהיא קוראת לו Life Decisions. אסכם בקצרה את מה שהיא אומרת: 1. אנחנו נקראים Human Being - כלומר אנחנו יכולים להיות בני אנוש וגם הווויות. 2. לכל אחד מאיתנו יש את החלטת החיים המניעה אותו (לא חשוב מהי) ברמת בן האנוש זו בד"כ פרדיגמה שנובעת מחוסר. ברמת ההוויה הפרדיגמה הופכת להיות מתנה שמניעה ומתקדמת (וגם כאן אני לא נכנס לעומק). אצלי זה קשור להבדל שבין עבודה מהראש לבין עבודה מהלב. מכאן, אני מקבל את האבחנה שעשית וחושב שאכן תהליך האפשור בהחלט יכול להעצים את המניע, במיוחד אם מנקים כמה תכונות של בן האנוש ומאפשרים להוויה לגדול. עדי

 

[אבי בכר 2005]

מאוד מתחבר לדברים

אם אני לוקח את דבריך ומלביש אותם על האבחנה שלי אני יכול לראות שלא פעם מניעי המשנה (בתשובתי לטלינגיט) הם אותם מניעים מוכווני אנושיות והמניע המרכזי הוא מניע מוכוון הוויה רוצה לאמר, מניעי המשנה הם תלויי סביבה חיצונית (בכל תחום ותחום) ולכן "טיבעי" יותר לראות שזה לא בשליטת האדם ועליו לחפש את המקומות שישלימו וי את החוסר מאידך המניע המרכזי הוויתי נובע מיננו והוא זה שמחולל אותו (או לא) בכל מקום אליו הואי הולך אין כאן עיניין של חוסר כיוון שהמקור נמצא אצלו, כל שעליו לעשות הוא ללמוד לחולל אותו.

 

[Yin]

ואיך יודעים?

לדעתי, כך גם כתבתי בבלוג, יודעים אם אנחנו עובדים עם או נגד ההוויה לפי הרגשות והתחושות הפיזיות. הרגש מסמן את גודל הפער בין בן האנוש וההוויה. רגש ותחושות של שמחה = עובדים עם ההוויה. אחרת זה לא. בשמחה, עדי

 

[tlingit]

שאלה

לפני שאני עונה (

) התחלתי לחשוב על הדברים ואז הבנתי שחסרה לי פיסה משמעותית: האם אתה מדבר על מניע אחד בסיסי/יסודי לכל העשיה של אדם או שהמדובר על מניע הקשור לנושא, תחום עשיה, זמן בחיים וכדומה שאלה נפלאה אבי, מעוררת הרבה מחשבה

 

[אבי בכר 2005]

מניע

לא הייתה לי כוונה לכוון את התשובה

לכן לאן שתקחי את התשובה זה טוב ומפתח מה שאני זיהיתי על עצמי ועל אחרים שאני עובד איתם הוא שיש מניע אחד כללי, ראשי, מרכזי - משהו שהוא יותר בהוויה של האדם כאדם (וכאן אני מתחבר לדבריו של עדי) ויש מניעי משנה שקשורים לנושאים הספציפיים - שהם במיקרים רבים, מבלי תמיד לדעת זאת, נגזרת פרקטית יותר של הכללי שמשרת את הנושא הספציפי. דוגמא אחת היא הדוגמא הספציפית שנתתי על עצמי דוגמאות אחרות יכולות להיות יש מי שקשר עם אנשים חשוב לו (מניע מרכזי) מניעי משנה יהיו - הרצון במשפחה חמה ואוהבת, הרצון בתפקיד בעל השפעה בתחום הקריירה (שמתברר שהחלק החשוב הוא שיהיו סביבי אנשים, לעבוד עם אנשים) יש מי שיצירתיות היא המניע שלו, במקום בו יש לו מרחב ליצירה הוא פורח מניעי משנה - בקריירה - חשוב לו שיהיה לו תפקיד עם מידה של עצמאות "שלא יושבים לי על הראש" (שמתברר שככה הוא יכול לבטא את היצירתיות שלו בצורה הכי טובה) מניע משנה נוסף - התקופות הטובות שלו מכל הבחינות (זוגיות, קריירה, ועוד) היו כשהיו לו חיי פנאי עשירים, הוא מזהה חיי פנאי כמניע - ושוב מתברר גם כאן שחיי פנאי בשבילו אלו חוגים ובאופן ספציפי הוא מדבר על חוג תאטרון שהיה חבר בו (יצירתיות)

 

[מרוז Coaching]

אז האם אתה למעשה מדבר על ערכים?

אפשרות לתרגם את המניעים האלו כערכים או צרכים. וככל שאנחנו יותר מחוברים אליהם אנחנו יותר מונעים לפעולה? מאוד מתחברת לאמירה שככל שמתאמן נמצא בעשיה או הויה שיותר מחוברת לערכים ולצרכים שלו הפעולות שלו מגיעות באופן יותר טבעי. או ברמת הפשטה יותר גבוהה, ככל שההויה שלנו (being) יותר מתואמת לעשיה שלנו (doing) תהיה זרימה מדויקת ואפקטיבית יותר במישורי החיים שלנו. אהבתי.

 

[Yin]

לדעתי לא

לא אבי, ועדיין אתן את דעתי. מנקודת מבטי, ערכים וצרכים לא מופיעים בהוויה - רק בבן האנוש, פעמים רבות הם בכלל מושפעים (או מוכתבים) מהמערכות אליהן האדם שייך. ולגבי המשפט האחרון, ממש הפוך. לא הוויה מתואמת לעשיה, אלא ככל שהעשיה מותאמת להוויה - "כך תהיה זרימה מדויקת ואפקטיבית יותר במישורי החיים שלנו". עדי

 

[אבי בכר 2005]

על ערכים והויה

בהמשך לדבריך זה נכון מאוד שכאשר מנסים "לכמת" ולהמשיג הויה, ערכים הם מונח קרוב מאוד ומין הסתם בדיון תאורתי (שאינו מתיחס לאדם ומקרה ספציפי),אין לנו ברירה אלא ללכת להמשגה כדאי לשים לב להבדל בין ערכים להוויה של אדם ספציפי אם ניקח ערך לדוגמא, ערך שיותר ויותר מנהלים מאמצים לעצמם - "אנשים לפני תוצאות" כשלעצמו זהו ערך שמרגע שאימצת אותו ניתן לגזור ממנו משמעויות והתנהלות פרקטית למשל הכלל האומר - הגדרת משימה איכותית לעובדים תהיה משימה שיהיה בה ערך מוסף עבורם באופן אישי (עיניין, אתגר, העצמה, למידה , גדילה) ובדגש שיהיה זה ערך מוסף בעיניהם ולא רק בעיני המנהל. עד כאן זה מצויין וניתן לראות זאת כ"תיכנון" - ניתוח שכלתני של המתווה בו המנהל בוחר ללכת השאלה היא מה קורה בשעת הביצוע? כיצד אותו מנהל מוודא שכאשר הוא מתכנן עבודה לעובדים, כאשר הוא נותן משוב, כאשר הוא מנהל דיון, כאשר הוא מקיים שיחה אישית או פגישת עבודה, אכן מה שינחה אותו יהיה "אנשים לפני תוצאות",? במילים אחרות, מי מבטיח שבשעת אמת הוא "יזכור" שהוא רוצה לנהוג על פי "אנשים לפני תוצאות" ולא על פי "לחץ, הכל דחוף לאתמול וקודם שנגמור את הפרוייקט אחר כך נדאג להם"? התשובה היא - שהדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה לזכור, הזיכרון שלנו כבני אדם הוא כלי גרוע מאוד לסמוך עליו לאורך זמן. מה שאפקטיבי יותר לעשות הוא לטפח הוויה ברוח "אנשים לפני תוצאות" כיצד? הדבר הראשון לעשות הוא לחקור, 1. באילו זמנים אני נמצא בהוויה של "אנשים לפני תוצאות"? 2. איך זה נראה? כיצד זה בא לידי ביטוי בדיבור שלי, בהתנהגות שלי, בהלך הרוח שלי, במחשבות שלי וכו 3. מתחילים בתהליך של זיהוי המקומות הללו והדפוסים הללו בשעת מעשה - "הנה אני עושה או מרגיש כך וכך ככול הנראה אני בהויה של אנשים לפני תוצאות" 4. בהמשך - מתחילים לחולל את ההויה באופן מודע ומכוון - "עכשיו אני לפני שיחה עם עובד, אני מעוניין להכנס לשיחה בהוויה של אנשים לפני תוצאות ולכן עלי לדבר כך וכך ולהרגיש כך וכך" בהתחלה זה מעט מאולץ ואולי מלאכותי כמו נעל חדשה אך בהמשך זה הופך להיות חלק טיבעי 5. בשלבים מתקדמים - עצם הכניסה לסיטואציות ולעיתים לאורך כל היום הווית "אנשים לפני תוצאות" מתחוללת באופן טיבעי וספונטאני - אין צורך "לזכור" שום דבר, זה הופך להיות חלק ממי שאני כאשר ההויה מתעוררת מעצם הכניסה לסיטואציה מסויימת באופן ספונטאני האדם פועל על פי הערכים והנגזרות שלהם, אותם כללים שמלחתחילה היו נקודת המוצא שלו. במילים אחרות ערך הוא תיוג מילולי-שכלתני מצומצם לState of Being של אדם שהיא התרחשות שאינה נתנת לתאור מלא אלא רק לחויה אישית. אימון על ערכים מבלי לתת לאדם את הכלים להבחין, לטפח ולחולל את ההתרחשות עצמה, את ההויה מפספסת את העיקר.

 

[Yin]

"אנשים לפני תוצאות"

ערך או כלי? להבנתי זהו כלי. אם אפשר לבחור בו, או לבחור שלא - זה בדיו כמו לבחור בפטיש או במברג. מעבר לכך, איך שאני תופס הוויה, אין בה ערכים, לא פרדיגמות וגם לא עוד כמה וכמה שכאלו - היא פשוט הוויה. איך אפשר ללמד הוויה? עדי

 

[אבי בכר 2005]

אם אתה מנסח זאת כך....

כדי לחמוק בעדינות מדיון על סמנטיקה (שהרי כל הדברות מבוססת על סמנטיקה מוסכמת) אומר כך אני מחלק את העולם שאנחנו תופסים לשניים (ומכיוון ששנינו יודעים שאי אפשר, אל תתפוס אותי במילה - תרתי משמע) 1. כל מה שהוא בר הגדרה והמשגה - ותחת הכותרת הזאת נכנסים, ערכים, כלים, תיכנון ושאר ירקות שניתן ללמוד ללמד, להעביר, לקטלג ולדון בו 2. כל מה שאינו בר הגדרה - ואלו הם, הוויה, הדברים כהוויתם, מי שאני, התופעות, מה שמתרחש, זה, כאן, עכשיו (וכולם מצביעים על אותו הדבר) כל דיון על מה נכון בתוך הקבוצה הראשונה הוא עקר מיסודו לכל היותר אפשר לדבר על מה מועיל, וגם זה מידה לאור זאת, ולשאלתך אי אפשר ללמד הוויה אפשר רק ללמד כלים (או כל דבר אחר מקבוצה 1) כלים שבעזרתם יכול אדם להבחין בהוויה ככול שהוא מבחין בהויה בבהירות גדולה ובתדירות גדולה יותר היכולת שלו להשתמש בכלים באופן יעיל ומיומן יותר מתגברת וחוזר חלילה

 

[Yin]

ומכאן

העוסק בלימודים מוסיף מדי יום, העוסק בדרך גורע מדי יום, גורע וגורע - על מנת להגיע לאין-עשיה; ובאין-עשיה אין דבר שאינו נעשה. --- ספר הדאו-פרק 47, תרגמו דן דאור ויואב אריאל. עשיה בהקשר זה היא קבוצה מספר 1 ובמיוחד ערכים, אמונות, הנחות, פרדיגמות, דפוסים, כללי מוסר ואתיקה ועוד שלל גורמים מפריעים שכגון אלו. בתהליכי האפשור שאני מנהל אני מאפשר לאלו הרוצים בכך להוריד כמה וכמה שכבות ובכך להתחבר טוב יותר לפרפר שבבטן, לזה המאפשר חיבור לפרפר האם (זו הגדוֹלה).

 

[אבי בכר 2005]

../images/Emo13.gif