מנסה לנסח שאלה שחשובה לי:

כשאומרים לאדם דבר, הוא מחליט אם להאמין או לא. לכן, כשאומרים לאדם להחליט אם להאמין לסיפור, וישאל אם רק יאמין או שאלה גם העובדות עצמן בלי קשר לאמונתו, למה בעצם לא מספיק לענות שיחליט באיזה סיפור להאמין וצריך לתת עובדות, אם בכל מקרה הוא מחליט אם להאמין לדבריי? למשל במצב שבו האדם ינסה להכריח אותי בכוח לתת את המידע.
 
אם החוקר יודע שיש לי ראיות, ואני מעוניין להסתיר אותן כדי שלא ידע את האמת, נשאר לי רק לסרב להראות. אולי כך גם אין לי ברירה אלא לא לענות על השאלה, כשלא מסתפקים באמונה ורוצים לדעת עובדות. אם אדם חושד ולא מאמין, אי אפשר להטעות אותו וצריך לתת לו לחקור ולהחליט בעצמו.
 
נערך לאחרונה ב:
אם אינך רוצה לענות, סרב לענות. אם אי אפשר לדבר עם האדם כי יש איזה רגש שימנע ממנו להבין, אל תדבר אתו אלא שתוק או התרחק.
 
למעלה