מנסים ללמוד לחיות

[noms]

מנסים ללמוד לחיות

רומי, סיאמית וקובי היקרים המון תודה . הלוואי ולאישתי הייתה טיפ טיפה של אופטימיות כמו לכולכם, כל עיקצוץ (עכשיו מסביב לפה וכל תחושת נימול שמופיעה ונעלמת לאחר 15 שניות הופכות את כל עולמה ועולמינו) החדשות הטובות?! שהפסקנו ללכת לרופאים (והלכנו להמון פרופסורים)ואנו מנסים להשכיח מעט מהמחשבות (לא תמיד מצליח אבל לפחות מנסים) קיבלנו המלצות על שיטת הרפייה כמו דמיון מודרך,מה דעתכם? עברה עכשיו בראשי מחשבה שאני מתמקד רק בסיפור האישי שלי ולא מתעניין בכם ובשלומכם וזה באמת לא יפה!!.. אז איך אני יכול לעזור? חיבוק גדול וענק לכולכם

 

[RomiVais]

נומס היקר!! ../images/Emo24.gif ../images/Emo39.gif

שיטת הרפייה יכולה לעזור, אמא שלי נעזרת לפעמים במדיטציה. אני אהיה כנה איתך, אני לא מאמינה שנולדים עם אופטימיות, זו תכונה נרכשת. אני אספר לך שאני עברתי שינוי ענק מאז שאמא שלי חלתה. אין אפס, מחלה משנה גם את האדם החולה וגם את הסובבים אותו. ואל תשכח שאשתך לא אובחנה עדיין ויכול להיות שהתופעות יחלפו, ושבסוף יתגלה שזה היה קשור במשהו שונה לגמרי מטרשת!! התקופה ששינתה אותי היתה אישפוז שיקום של שלושה שבועות שבהם אמא שלי ואני היינו רחוקות מהבית ורק שתינו. אתה לא תתאר לעצמך כמה שבכינו שתינו ביחד ואני לבד. תאמין לי שזה היה מאוד קשה, במיוחד בגלל העובדה שבאשפוז הזה שהיה אמור להיות לשיקום שלה, אמרו לנו שהיא לא תחזור ללכת. באותו רגע שאמרו לנו את זה, בכינו שתינו, ניסיתי להרגיע אותה ואז אני עברתי שינוי כלשהו. פתאום היה לי על מה להילחם, והבטחתי לעצמי שאמא שלי תלך!! חזרנו הביתה ובמהלך חודשיים עבדנו איתה כל כך קשה, אני בנפרד ופיזיוטרפיסטית שהבאנו לה באופן פרטי, וחודשיים אחרי - אמא שלי הלכה (אולי גם הודות לזריקות שהתחילה לקבל). בחודשיים האלה נולדה בי אופטימיות שבחיים לא היתה בי. תמיד הייתי כפי שאני אבל "כמויות" האופטימיות גדלו עם כל צעד שאמא שלי עשתה. לצערי היה לה עוד התקף וכל מה שהשגנו ירד לטימיון וכבר שלושה חודשים שהיא לא הולכת, אבל האופטימיות לא מתה, לא נגמרה. עכשיו היא קיבלה סטרואידים ואני שוב מאמינה שהיא תלך!! המטרה שלי בכל הסיפור הזה היא להגיד לך שהאופטימיות תלך ותגדל בכם עם הזמן. אבל בינתיים תחשבו שכדאי להיות רגועים ולקחת את התופעות בערבון מוגבל, שכן הן יכולות להיות בגלל המון גורמים שלא טרשת. אולם תחשבו גם על הצד השני, רק כדי להיות מוכנים במקרה ו... גם אם יש לה טרשת נפוצה - כשנגיע לגשר הזה נחצה אותו כולנו ביחד - ובהצלחה!!! תקרא את ההודעה שלי לאשתך, ותגיד לה שאם היא רוצה לכתוב משהו - היא מוזמנת. היא יכולה לכתוב לנו כל מה שעובר לה בראש ואנחנו נגרום לה להבין שהשד לא כזה נורא ושהיא לעולם לא תהיה לבד, כי אני מבינה שאתה מאוד מאוד אוהב אותה ודואג לה - וזה שווה המון!!! ואנחנו גם כאן, לתמוך ולעזור! אני מקווה שאני עוזרת, ושאתם מרגישים טוב יותר ורגועים יותר! שולחת לכם המון חיבוקים

חיוכים

וחיזוקים

וכמות ענקית של אופטימיות שאני מקווה שתקבלו ולא תלך לאיבוד בדרך

מכל הלב, רומי

 

[סיאמית]

רומי... אישה מדהימה שכמותך ../images/Emo23.gif

את כל כך חכמה שזו פשוט שערוריה! אני מעריצה את הכוח ואת האינטליגנציה הרגשית שלך. אני מאמינה ומקווה ביחד איתך שאמא שלך תתחזק שוב... ואני מרגישה שזה עניין של שנים ספורות עד שימצאו לכולנו תרופה או לפחות טיפול יעיל בעצירת המחלה ושיקום הנזקים שהיא כבר גרמה. תמיד נהגתי לחשוב על עצמי כאדם קצת ציני, כזה שלא נמרח מכל דבר (החבר שלי ד"א, טוען שאני מרשמלו של רגשות וכדאי שאפסיק לעשות דאווינים של קשוחה) אבל הלואי שלא היית גרה כל כך רחוק והייתי יכולה פשוט לבוא אליכם הביתה ולחבק אותך ואת אמא שלך חיבוק גדול. (ואז גם הייתי מבקשת קפה ועוגה ופינה שמותר לעשן בה!!!) אז בינתיים

 

[RomiVais]

תודה סיאמית!! ../images/Emo24.gif ../images/Emo23.gif

מודה לך מקרב לב על הכל!! גם אני מאמינה שבסופו של דבר ימצאו את הדרך לטפל בטרשת ואולי אף "להחזיר את הגלגל לאחור" בכל מה שקשור בצלקות המחלה. אל תשכחי בהזדמנות ראשונה שאת מגיעה לדרום לעבור דרכנו - נדאג להכל!! לקפה, לעוגה ועם העישון כבר נסתדר!!

ספרי לי איך עבר יום ההולדת שלך, אני מקווה שעשית חיים!!! טוב, יום ההולדת עדיין לא נגמר ואני מקווה שאת עדיין מבלה, אז אני אסכים שתעני לי רק מחר

שיהיה לך ערב נפלא, רומי

 

[סיאמית]

נומס אהלן (שוב) ../images/Emo13.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo9.gif

ראשית, אשתך בהריון... ואני מקווה בשביל שניכם שגם בתוך החרדות שנחתו עליכם כעת אתם זוכרים שבתור אישה בהריון יש לה זכויות מיוחדות (ואני מוכנה לתת לה אותן בכתב

) זכותה להיות: חרדה ועצבנית מהרגיל, פסימית וחסרת מנוחה ומה לא! זה הבונוס שלנו בתור נשים! כשאנחנו בהריון (או סתם, להבדיל - במחזור) יש לנו את הפריבילגיה להיות איומות ונוראות ולכם, גברים יקרים, יש את הזכות הנדירה להעריץ את האדמה עליה אנחנו שוקלות ביום מן הימים (אם היא תתנהג יפה, האדמה) לדרוך. אל תתנצל על זה שאתה מתרכז רק בסיפור האישי שלך... זה בסדר גמור הסיפור שלך נכנס ללב של כולנו והפך להיות במידה מסוימת הסיפור שלנו. בנוגע לדימיון מודרך... משום מה האינסטינקט שלי אומר שאם אכן תרצו להשתמש בדמיון מודרך, כדאי שתחכו עד לאחר האבחנה (שאולי בכלל לא תהיה). וזה מהסיבה שנראה לי (שוב: ככה אומרים לי חושי) שכשאתה משתמש בדמיון מודרך, כדאי שתדע נגד מי נגד מי בדיוק . אני השתמשתי קצת בזה כמה חודשים אחרי האבחנה (כל יום לפני השינה) ואחר כך זה נפסק מעצמו... אשתך יכולה אולי להתמקד בהריון ובעובר שלה אבל אני מציעה שלא תכניס לגוף שלה רעיונות על טרשת ואיך היא מרפאה או מרדימה אותה בעזרת דמיון מודרך ובמיוחד אם זוהי אזעקת שוא. נראה לכם הגיוני, מה שאני אומרת? עקצוצים ונימולים יכולים להיות סימפטומים של אין ספור דברים. בבקשה תשתדלו לא לדאוג כל כך. ותגיד לה לבוא אלינו!!! היא לא צריכה לפחד, אנחנו די נחמדים. לא?