אבי בן דוד
New member
מנפלאות הטיסה בלבאנט
או לחילופין: הרהורי כפירה ביחס ליתרונות האיירלנרים הסכיתו נא ושמעו אנשים נכבדים את התלאות הבלתי יאומנו שעברו על עבדכם הנאמן בנסותו בסך הכל לקחת אוירון ובו ששה אנשים טובים לסוף שבוע בחו"ל. הכל התחיל בארגננו סופ"ש לרודוס בסוף השבוע הזה, האחרון. הכל אורגן, לרבות מרשים וכו´, מלונות, רכב, כל מה שדרוש לעמישראל בבלותו בניכר. יתרה מזו, בשל איזה NOTAM שהנפיקו הרודוסאים בדבר סגירת רצועת האספלט שלהם בפני מטוסי תעופה כללית, ברר ביררנו יום מראש עם מודיעין טיס ומרכז התיאום של נתב"ג אשר הרגיעונו והודיעונו כי אין כל מניעה שנטוס ביום חמישי לרודוס. שמחים וטובי לב נכנסנו למטוס בהרצליה, שם הודיעונו כי אין אישור מהרודוסאים לטיסתנו ולא נוכל להמריא לשדה דב. כל זאת כאשר ארבעה מהנוסעים כבר המתינו לנו שם... התמקחנו עם הבקר בהרצליה, אמרנו כי נצא לשדה דב ומשם נחליט, אמר לנו כי שדה דב לא יקבל אותנו, עלינו לטונים רמים יותר, והמראנו לשדה דב. שם הפכנו את הטיסה בלי ניד עפעף למסחרית, ומרכז התיאום אישר אותה. התנענו את המטוס, ואז הודיענו מגדל שדה דב כי עלינו להדמים את המטוס ולחזור למודיעין טיס. שם הסבירו לנו כי הרודוסאים ראו את אות הקריאה הזהה של שתי הבקשות ופסלו את השניה גם כן. ובכן, בעמדנו בשדה דב מול נאבאחו מלא דלק ומזוודות ניסינו לתכנן את עתידנו. אמרנו כי לעזאזל, אפילו לאילת. התלבטנו והפור נפל על מלכודת התיירים הידועה בכינוי "מיקונוס". אי קטן וצחיח אשר אפילו מי שתיה מביאים אליו בספינות ואנשיו מתפרנסים מגזל ועושק תיירים בחסות החוק. טלפונים לבטל את המלונות ברודוס, עוד כמה לארגן את העניינים במיקונוס, ים של עזרה משחר איש מודיעין הטיס אשר יצא מגדרו לעזור לנו, הביא לנו את כל הנתונים והדפיות על מיקונוס, סייע אפילו באיתור מלונות, מה אומר - הלוואי והיתר שם היו כמוהו. טוב הטיסה היתה מצויינת, רוח לא בעדנו ולא נגדנו, טסנו שלש וחצי שעות והגענו למיקונוס הזה. שדה ריק, CTR ריק, מסלול מפואר, הכל בסדר. אלא שמייד עם החניה מגיעים אנשי אולימפיק. ומה זה מגיעים, בגדול מגיעים. ככה: אחד עם ואן כחול שם צ´וקים. מיד אחריו אוטובוס אימתני (אשר אם הייתם רק נכנסים אליו ויוצאים מצדו השני מיד הייתם בטרמינל, ממנו חנינו מרחק של 25 מטרים שלמים!), ושיא השיאים: טרקטור נחמד אשר גרר שורת עגלות של מזוודות שנראתה מספיקה לגרור מזוודות של 777 עמוס לעייפה. לא חשוב השהיה, אוזו זה אוזו, קלמרי ושרימפס גם בסדר. ואז הגיעה שעתנו לצאת. כרגיל וכמקובל, ספירת המלאי הרגילה: 1. אגרות נחיתה ונוסעים בתחנה א´; 2. הנדלינג לבטלנים מאולימפיק בתחנה ב´; 3. תוכנית טיסה במגדל. אין חדש עד עתה. גמרנו את סידורינו ורצינו לטוס, שהרי בציון באים כשקובעים וקבענו כי נגיע הערב בשש וחצי לשדה דב. אך הפלא ופלא: צריך לחכות עוד שעתיים כי השוטר המחתים דרכונים לא ידע כי יהיו נוסעים והלך לעבודה אחרת שלו.... אחרי שעה וחצי של תחנונים למנהלים במקום הגיע הנ"ל סר וזעף ולא מגולח, קשקש ביוונית לחבריו שם והתחיל לדבר אתנו כאילו אנחנו עובדים באל-קאעידה איירליינס. המראנו באיחור רב, טסנו מהר מהר והגענו לחיפה ברבע לשמונה הערב. משם כבר חזרנו לשדה דב. אללה יוסתור. וכל אלה שהיו בראלי של החד מנועיים במיקונוס ושם היה להם אחלה, תזכרו שלא חוכמה לבוא בקבוצה גדולה שמארגנת הכל הרבה זמן מראש ולקבל יחס. מקום נמדד גם ביכלתו לתת שירותים אותם חייב הוא לספק גם לסתם עוברי אורח.... בשמחות, אבי
או לחילופין: הרהורי כפירה ביחס ליתרונות האיירלנרים הסכיתו נא ושמעו אנשים נכבדים את התלאות הבלתי יאומנו שעברו על עבדכם הנאמן בנסותו בסך הכל לקחת אוירון ובו ששה אנשים טובים לסוף שבוע בחו"ל. הכל התחיל בארגננו סופ"ש לרודוס בסוף השבוע הזה, האחרון. הכל אורגן, לרבות מרשים וכו´, מלונות, רכב, כל מה שדרוש לעמישראל בבלותו בניכר. יתרה מזו, בשל איזה NOTAM שהנפיקו הרודוסאים בדבר סגירת רצועת האספלט שלהם בפני מטוסי תעופה כללית, ברר ביררנו יום מראש עם מודיעין טיס ומרכז התיאום של נתב"ג אשר הרגיעונו והודיעונו כי אין כל מניעה שנטוס ביום חמישי לרודוס. שמחים וטובי לב נכנסנו למטוס בהרצליה, שם הודיעונו כי אין אישור מהרודוסאים לטיסתנו ולא נוכל להמריא לשדה דב. כל זאת כאשר ארבעה מהנוסעים כבר המתינו לנו שם... התמקחנו עם הבקר בהרצליה, אמרנו כי נצא לשדה דב ומשם נחליט, אמר לנו כי שדה דב לא יקבל אותנו, עלינו לטונים רמים יותר, והמראנו לשדה דב. שם הפכנו את הטיסה בלי ניד עפעף למסחרית, ומרכז התיאום אישר אותה. התנענו את המטוס, ואז הודיענו מגדל שדה דב כי עלינו להדמים את המטוס ולחזור למודיעין טיס. שם הסבירו לנו כי הרודוסאים ראו את אות הקריאה הזהה של שתי הבקשות ופסלו את השניה גם כן. ובכן, בעמדנו בשדה דב מול נאבאחו מלא דלק ומזוודות ניסינו לתכנן את עתידנו. אמרנו כי לעזאזל, אפילו לאילת. התלבטנו והפור נפל על מלכודת התיירים הידועה בכינוי "מיקונוס". אי קטן וצחיח אשר אפילו מי שתיה מביאים אליו בספינות ואנשיו מתפרנסים מגזל ועושק תיירים בחסות החוק. טלפונים לבטל את המלונות ברודוס, עוד כמה לארגן את העניינים במיקונוס, ים של עזרה משחר איש מודיעין הטיס אשר יצא מגדרו לעזור לנו, הביא לנו את כל הנתונים והדפיות על מיקונוס, סייע אפילו באיתור מלונות, מה אומר - הלוואי והיתר שם היו כמוהו. טוב הטיסה היתה מצויינת, רוח לא בעדנו ולא נגדנו, טסנו שלש וחצי שעות והגענו למיקונוס הזה. שדה ריק, CTR ריק, מסלול מפואר, הכל בסדר. אלא שמייד עם החניה מגיעים אנשי אולימפיק. ומה זה מגיעים, בגדול מגיעים. ככה: אחד עם ואן כחול שם צ´וקים. מיד אחריו אוטובוס אימתני (אשר אם הייתם רק נכנסים אליו ויוצאים מצדו השני מיד הייתם בטרמינל, ממנו חנינו מרחק של 25 מטרים שלמים!), ושיא השיאים: טרקטור נחמד אשר גרר שורת עגלות של מזוודות שנראתה מספיקה לגרור מזוודות של 777 עמוס לעייפה. לא חשוב השהיה, אוזו זה אוזו, קלמרי ושרימפס גם בסדר. ואז הגיעה שעתנו לצאת. כרגיל וכמקובל, ספירת המלאי הרגילה: 1. אגרות נחיתה ונוסעים בתחנה א´; 2. הנדלינג לבטלנים מאולימפיק בתחנה ב´; 3. תוכנית טיסה במגדל. אין חדש עד עתה. גמרנו את סידורינו ורצינו לטוס, שהרי בציון באים כשקובעים וקבענו כי נגיע הערב בשש וחצי לשדה דב. אך הפלא ופלא: צריך לחכות עוד שעתיים כי השוטר המחתים דרכונים לא ידע כי יהיו נוסעים והלך לעבודה אחרת שלו.... אחרי שעה וחצי של תחנונים למנהלים במקום הגיע הנ"ל סר וזעף ולא מגולח, קשקש ביוונית לחבריו שם והתחיל לדבר אתנו כאילו אנחנו עובדים באל-קאעידה איירליינס. המראנו באיחור רב, טסנו מהר מהר והגענו לחיפה ברבע לשמונה הערב. משם כבר חזרנו לשדה דב. אללה יוסתור. וכל אלה שהיו בראלי של החד מנועיים במיקונוס ושם היה להם אחלה, תזכרו שלא חוכמה לבוא בקבוצה גדולה שמארגנת הכל הרבה זמן מראש ולקבל יחס. מקום נמדד גם ביכלתו לתת שירותים אותם חייב הוא לספק גם לסתם עוברי אורח.... בשמחות, אבי
.... מחיאות כפיים... 9.2 9.5 6.5 9.7 9.9 8.5 9.2 9.4 9.6 ....