ידע כללי:
לאור העובדה שיצאו ספרים ויצאו מעוררים בעניין החשוב הזה של לענות אמן על ברכה, הופיעו בציבור "מסיבות אמן". זה מסיבה שאנשים מגישים בה אוכל מהרבה סוגים של ברכות, וכל אחד מברך והאחרים עונים עליו אמן (כמו באזכרות אצל עדות של ספרדים). ואז יש המון "אמנים" במסיבה. ואז כל מיני מעוררים (בעיקר מעוררות) מספרים סיפורים מרגשים בקשר לעניית אמן, ואנשים (בד"כ נשים) מתחזקים באמונה ובכוח של העניין החשוב הזה - לענות אמן על ברכתו של השני - ויכולים להזמין לעצמם ישועות של ממש בכוח האמונה הזה. אפשר לדבר גם על הברכות והסוגים והמשמעויות של הברכות, ולומדים הרבה דברים מעניינים. אבל רצוי לא לתת לזה יותר כוח סגולי ממה שזה - מסיבה לחיזוק האמונה ועוררות בעניין החשוב של עניית אמן. למשל - יש דבר יפה שלמדתי: יש מקבילה יפה בין הברכות המפורטות על המזון, לבין העניינים שמהווים את כל צרכיו של אדם. וכשאדם מברך על המזון, הוא יכול לחשוב על זה ולהתכוון לעניינים השונים הללו. ברכת מזונות - פרנסתו של אדם. ברכת הגפן - זיווגו של אדם. ברכת העץ - זרע קודש. ברכת האדמה - רפואה (מינרלים וכוחות הצמיחה והריפוי שבאים מן האדמה) ברכת שהכל - אמונה ויראת שמים, שבזה תלוי הכל! וסיפור יפה ואמיתי, שקשור בעניית אמן, ששמעתי מנכדתו של בעל הסיפור: ברנוביץ, עיר גבול בין רוסיה לפולין. במלחמת העולם הראשונה עברה העיר מצד לצד בכיבוש הלוך וחזור. וכל צד חשד ביהודים בריגול. לביתה של משפחה יהודית אחת פרצו חיילי הצבא הכובש העכשווי, העמידו את כולם אל הקיר ורצו לירות בהם. רק הבן הקטן הצליח לברוח מהבית. אבי המשפחה היהודית ביקש מאחד מבניו כוס מים. למרבה הפלא, הגרמנים לא הגיבו, כי נבהלו מהתגובה המוזרה וחיכו לראות מה יקרה. הבן הביא כוס מים, והאב בירך בכוונה רבה: שהכל נהיה בדברו! פתאום נשמעו התפוצצויות חזקות בכפר. החיילים נתקפו פחד וברחו מהבית בלי לירות באף אחד. בדיעבד הסתבר שהיו אלו פעולות של הצבא הכובש, שסיימו את הכיבוש... כשחזר הבן הקטן הביתה, הוא היה בטוח שנותר יתום, וגילה להפתעתו שכולם חיים ושלמים. סיפרו לו את הסיפור, אז הוא שאל את אביו: מה רצית, למה התכוונת? האב ענה, שרצה לברך "שהכל", משום שקרא בספרים שברכת "שהכל" מוציאה מידי הכל...
