מסיבות יום הולדת

[achokler]

מסיבות יום הולדת

בן 9 אובחן אספרגר.
ילד מתוק חמוד חכם
אבל באינטרקציה עם בני גילו
תמיד נגמר בצעקות עצבים ובכי
חייב להיות במרכז העולם סובב סביבו

למשל שבוחרים משתתפים לתחרות נעלב וצועק אם הוא לא נבחר,
לא מסוגל שלא לנצח בכל תחרות.
דבר שגורם לו לתסכול ומריבות עם בני גילו.

אשמח לכל רעיון/עיצה

 

[TikvaBonneh]

גם לבן שלי קשה מאוד להפסיד במשחק

זה לא דבר שמשתנה בין יום.
זה תהליך.
יש לו מטפלת שעובדת איתו על זה.
לפני שהם משחקים היא מכינה אותו לאפשרות שהוא עלול להפסיד.
הם מכינים מראש מה הוא יכול להגיד לעצמו אם הוא מפסיד. למשל "הפעם הפסדתי, אבל בפעם הבאה אני אנצח".
כדי שזה לא יהיה מתסכל מידי, היא מקפידה בפעם הבאה לתת לו לנצח.
היא הדריכה אותנו - כולל את האחים שלו, לעשות ככה בבית כשאנחנו משחקים איתו.
החלטנו גם שלא ישולב בשיעורי התעמלות, כך שנחסכים ממנו תסכולים רבים.
הוא היה מסוגל לפוצץ שיעור אם הפסיד.
הוא הולך לשיעורי התעמלות בכיתת התקשורת, שם זה המקום הבטוח שלו ומותר לו לצעוק ולבכות, החברים שלו מהכיתה מבינים אותו כי הוא כמוהם בדיוק.

 

[achokler]

היום יש יום ספורט

הצלחנו לתאם עם המורה שהוא יהיה שופט
מאד מתסכל שהוא בתוך הביטואציה כמו שהוא נעלב
ורק אחרי הוא מבין שטעה ומדבר על זה
ועדיין לא מצליח שלא להעלב

 

[TikvaBonneh]

נכון, זה שהם חכמים ומבינים לא מספיק.

אתה יודע מה אמר לי הבן שלי על זה. היה ציטוט מדוייק: "אני יודע שזה לא טוב שאני כועס, אבל אני לא יכול להפסיק. איך אני אסביר לך, זה כמו שמישהו מעשן והוא יודע שזה לא בריא אבל הוא לא יכול להפסיק.".
נראה לי שלילדים שלנו יהיה על מה לדבר אם יפגשו...
נדב בחר ביום ספורט להצטרף לכיתה משיכבה מתחתיו כדי להיות בטוח שהוא ינצח.
אני גם מקפידה לבוא לימי ספורט כהורה מלווה כדי למנוע מראש סיטטואציות לא נעימות.

 

[achokler]

תודה רבה - ממש מדהים הבן שלך

 

[TikvaBonneh]

תודה, מי אני שאכחיש

 

[SMADAR55]

שלי בן 9.5 PDD, ילד תחרותי ומאוד מתקשה בהתמודדות עם הפסד.

זה משהו שעובדים איתו מאז שהוא קטן.
עובדים על זה חזק במסגרת משחקים בקבוצת מיומנויות תקשורת בבית ספר (הוא בשילוב יחידני ונמצא בקבוצה שבה ילדים מכתתו, בהנחיה של מורת שילוב).
זה משהו שהשתפר עם השנים, תהליך ארוך.
כשהיה יותר קטן כל הפסד היה כרוך במצב רוח רע, צעקות, כעסים. כיום מתמודד הרבה יותר טוב.
עדיין נשאר מאוד תחרותי וכל הזמן משווה את עצמו לאחרים מבחינת השגים בלימודים , בספורט , במשחקים שונים.

 

[אמא חמסה]

ילדים רבים מתקשים להתמודד עם הפסד

ומה שאנחנו עשינו היה כזה:
שיחקנו בבית במשחקים שיש בהם מפסידים, בעיקר משחקי קופסא, אבל לא רק.
במשחק קרה שהילד הפסיד, קרה שאני הפסדתי.
כשהילד הגיב על הפסד שלו בצרחות וכו' - הפסקתי את המשחק. אמרתי שלא נעים לי לשחק כך.
שאני הפסדתי אמרתי לו: זה עצוב לי מאוד להפסיד.
זה לא נעים לי להפסיד.
אבל בואו נמשיך לעוד משחק, כי אנחנו משחקים גם כדי להנות ולא רק כדי לנצח.
ובכלל, אולי בפעם הבאה אנצח?
ככה זה משחק, פעם מנצחים ופעם מפסידים.
אני מתארת לעצמי שיש דרכים טובות יותר להתמודד עם זה, אבל הרעיון הוא שאפשר ללמוד איך להתנהג בזמן הפסד וזאת מתוך צפייה באחרים, לדעתי.

אני חושבת שאפשר לעבוד על הנושא בבית ולאט לאט הילד ילמד איך לנהוג בשעת הפסד, רק מתוך למידה מהוריו.
תהא הדרך שתבחרו להתמודד אשר תהיה, לדעתי, חשוב שהוא יראה איך הוריו מתמודדים עם הפסד בלי בכי וכו'.