בד"כ בכיתה א´ או ב´, כשהילדים יודעים לקרוא ולהתפלל, עושים טקס שבו מדגישים בפניהם כמה שהם גדולים וחשובים ונותנים להם סידור משלהם. זה מעיין שילוב בין חינוך דתי לבין טיפוח האגו של הילד...
עופר התרגש כהוגן, וגם יובל שהצטרף לחגיגה, כי לי היה פלדנקרייז, ולא הייתי מוכנה להפסיד. היתה להם הופעה, ושמעו דברי תורה, אכלו קצת, לקקו דבש, הצטלמו עם המנהל והמורה והרב וכו´. והם באמת גדולים וחשובים. הם קראו כ"כ יפה ורק בחודש שבט.
אחרי שהילדים לומדים לקרוא (כולם.. תמיד יש מי שיודע קודם..) הספר הראשון שהם מקבלים - זה הסידור.... [יש לי באיזה מקום אצל הורי שליט"א את הסידור הראשון שלי... באמת כדאי להביא אותו - שהילדים יראו שהם ממשיכים את המורשת..] הילדים לומדים להכיר את הסידור ואת התפילה ומשמעותה... [הם מכירים כבר קודם .. מי לא לוקח את הילד/ה שלו לבית כנסת הרבה לפני שהם יודעים לקרוא .. שיגידו שמע ישראל בעל פה...] ו... הטקס המרשים.. חולצות לבנות.. שירים.. הופעה של 150 זאטוטים (בי"ס גדול... כ"י) וחלוקת הסידורים.. דמעות ההורים ... רק אושר לכולם..
וציפי) על ההסברים. אני מאד מתרגשת לראות את שון קוראת. מחמם לי את הלב לראות אותה קוראת סיפורים לבר. הבעיה שהיא מתחילה כבר לקרוא ממש ממש טוב, גם בלי ניקוד, ומתחילה להבין את הכותרות בטלוויזיה... אז אמנם אני כמעט לא רואה טלוויזיה, בעצם בכלל לא, אבל לפעמים אנחנו מתפנקים באיזה סרט טוב אחרי שהילדים ישנים. ולפעמים שון מתעוררת ומצטרפת אלינו, ואם בסרט אין סצינות אלימות או אחרות שלא מתאימות לילדים אנחנו לא מקפידים תמיד לסגור אותו. אז בפעם האחרונה שזה קרה היא שעשעה את עצמה בקריאת התרגום לעברית... צריך להתחיל להזהר!
הרי זה לא שאתה פחדן כמוני, שלא נוסע למקומות "חמים" בארץ (=כלומר לכל מקום שהוא בארץ)... גם לי יש עדיין את הסידור ההוא. אבל העטיפה שאמא שלי רקמה בשבילו הושמדה לפני שנים...