מסיבת חנוכה בגן של הילד
ידעתי שיום אחד זה יקרה גם לי, במקום להתעורר ביום שישי מאוחר, לעלות על האופנוע, לרכב בהנאה לבית ינאי לשתות קפה של בוקר, להשתנקן מעט ולהזיל ריר על פרגיות שגילן זהה למספר הסנטימטרים החבויים בתחתוני הנשיא, אני אצטרך לקום מוקדם, לרוץ לקניות ולמהר לגן של הילד כי יש "מסיבת חנוכה מהנה ומשעשעת להורים וגם לילדים" כדברי האיגרת שקיבלנו יומיים קודם לכן מהגננת בחיוך. נסתרות הן דרכי האל, וההנאות של החיים חבויות דווקא בנקודות האפרוריות האלה, ולמה אני מתכוון? גן עדן לטיפוס שיכול להגדיר את עצמו "907 טיפוסי"- ים בכוסיות, כולן לבושות במיטב מחלצותיהן, ילדים קטנים המפזזים לרגליי ומחבקים בחום את פיקת הברך שלי ותינוק אחד שזחל על לנעליי ובלי שהוריו ישימו לב, ליקק לי את קצה הסולייה במשך רבע שעה. המבטים התמימים הניטשים אליי מעינהם הפעורות של תינוקות בית רבן, שקול לפסגת התום הקיימת בטבע. לאחר שהתנדבתי להחליף טיטול לכל עוללה וכל ההורים הסתכלו עליי כאב למופת וליחששו "תראו איך הוא מורח לה את ה"PENATEN" ביסודיות, לא מפספס אף נקודה" הבנתי שפה טמון הפוטנציאל הגדול ולא בחורשות ליד בתי ספר בסיום יום הלימודים. שלא לשכוח שתוך כדי, הגננות ממלאות את ביטני במיטב מאפי החג, לתפיחת כרסי התפוחה ממילא. יצאתי לסיגריה בחוץ להנות מהרגע, כשחזרתי ראיתי קבוצות ילדים והוריהם ישובים מסביב לשולחנות קטנים, שעליהן מונחים גושי חימר. כנראה שאת ההסבר מה לעשות עם הגושים פיספסתי, מכיוון שראיתי שכל אחד לוקח גוש ומעצב בצורה עגולה, מיד חטפתי מידיו של קטין גוש, התיישבתי בפינה, סילקתי את כל הילדים שניסו לחקור לפשר מעשיי, ועיצבתי לי גם אביזר עגול. כשכל ההורים הציגו במקביל את יצירותיהם בעזרת ידי הקטנים, הבנתי שכנראה לא הבנתי את מהות הפעילות, כולם הציגו חנוכיות לתפארת ורק אני הצגתי מאפרה מכוערת, כולם חשבו שזה ממש לא במקום. הפנים של ההורים הזועמים הובנו לי מייד, ומייד התעשתתי וקראתי בקול: "אה, מה זה? לא הספקתי לסיים, תראו הכנתי רק את השמש עד עכשיו", הורי הילדים התרככו ופניהם שידרו : "אוףףף לרגע חשבנו שזו מאפרה", העדפתי להחשב ניאנדרטלי מאשר להחשב לא נורמלי. וכך עבר לו יום שישי בבוקר המהנה, שבו הבנתי שמסיבות חנוכה בגן ילדים יכולות בקלות להתחרות בקפה של בית ינאי, ובעודי מספר לכם את המקרה, אני מאפר את הסיגריה הבוערת שבידי, באותו שמש של אותה חנוכיה, רק בשביל זה שווה לי לשלם 2000 שקל בחודש לגננת החביבה.
ידעתי שיום אחד זה יקרה גם לי, במקום להתעורר ביום שישי מאוחר, לעלות על האופנוע, לרכב בהנאה לבית ינאי לשתות קפה של בוקר, להשתנקן מעט ולהזיל ריר על פרגיות שגילן זהה למספר הסנטימטרים החבויים בתחתוני הנשיא, אני אצטרך לקום מוקדם, לרוץ לקניות ולמהר לגן של הילד כי יש "מסיבת חנוכה מהנה ומשעשעת להורים וגם לילדים" כדברי האיגרת שקיבלנו יומיים קודם לכן מהגננת בחיוך. נסתרות הן דרכי האל, וההנאות של החיים חבויות דווקא בנקודות האפרוריות האלה, ולמה אני מתכוון? גן עדן לטיפוס שיכול להגדיר את עצמו "907 טיפוסי"- ים בכוסיות, כולן לבושות במיטב מחלצותיהן, ילדים קטנים המפזזים לרגליי ומחבקים בחום את פיקת הברך שלי ותינוק אחד שזחל על לנעליי ובלי שהוריו ישימו לב, ליקק לי את קצה הסולייה במשך רבע שעה. המבטים התמימים הניטשים אליי מעינהם הפעורות של תינוקות בית רבן, שקול לפסגת התום הקיימת בטבע. לאחר שהתנדבתי להחליף טיטול לכל עוללה וכל ההורים הסתכלו עליי כאב למופת וליחששו "תראו איך הוא מורח לה את ה"PENATEN" ביסודיות, לא מפספס אף נקודה" הבנתי שפה טמון הפוטנציאל הגדול ולא בחורשות ליד בתי ספר בסיום יום הלימודים. שלא לשכוח שתוך כדי, הגננות ממלאות את ביטני במיטב מאפי החג, לתפיחת כרסי התפוחה ממילא. יצאתי לסיגריה בחוץ להנות מהרגע, כשחזרתי ראיתי קבוצות ילדים והוריהם ישובים מסביב לשולחנות קטנים, שעליהן מונחים גושי חימר. כנראה שאת ההסבר מה לעשות עם הגושים פיספסתי, מכיוון שראיתי שכל אחד לוקח גוש ומעצב בצורה עגולה, מיד חטפתי מידיו של קטין גוש, התיישבתי בפינה, סילקתי את כל הילדים שניסו לחקור לפשר מעשיי, ועיצבתי לי גם אביזר עגול. כשכל ההורים הציגו במקביל את יצירותיהם בעזרת ידי הקטנים, הבנתי שכנראה לא הבנתי את מהות הפעילות, כולם הציגו חנוכיות לתפארת ורק אני הצגתי מאפרה מכוערת, כולם חשבו שזה ממש לא במקום. הפנים של ההורים הזועמים הובנו לי מייד, ומייד התעשתתי וקראתי בקול: "אה, מה זה? לא הספקתי לסיים, תראו הכנתי רק את השמש עד עכשיו", הורי הילדים התרככו ופניהם שידרו : "אוףףף לרגע חשבנו שזו מאפרה", העדפתי להחשב ניאנדרטלי מאשר להחשב לא נורמלי. וכך עבר לו יום שישי בבוקר המהנה, שבו הבנתי שמסיבות חנוכה בגן ילדים יכולות בקלות להתחרות בקפה של בית ינאי, ובעודי מספר לכם את המקרה, אני מאפר את הסיגריה הבוערת שבידי, באותו שמש של אותה חנוכיה, רק בשביל זה שווה לי לשלם 2000 שקל בחודש לגננת החביבה.
