מסיבת פורים

[oulialk]

מסיבת פורים ../images/Emo149.gif../images/Emo154.gif

ערב טוב, ביום ראשון הוזמנתי למסיבת פורים - הלכתי התחיל מאוד נחמד עד ששמתי לב ומס' עיניים נתקעו על הידיים שלי. פנתה אליי אחת הנשים במבט של "תיכף אני עומדת להקיא..." ושאלה מה זה? סיפרתי שזה אחת התופעות של לופוס ובעיברית זאבת ובלה בלה בלה...."ז א ב ת . . . " היא צעקה שההיתי בטוחה שאפילו סדאם שמע אותה (שמעתם משהו???) אז המשכתי עם הבלה בלה...והיא אפילו לא סיימה להקשיב וישר הלכה (כנראה שלא עמדה בזה ובכל זאת הלכה להקיא...). מסקנה: ללכת עם חולצת של בעלי (ידיים ארוכות) או פשוט להתחפש למשהו עם כפפות. זאת חווית פורים שלי (למרות שזה קורה לא רק בפורים...) ערב נעים, ובהצלחה לכל האוטמים. קאטי.

 

[ל3]

קאטי היקרה

את יודעת, לעיתים אנשים הם חסרי טקט ( טוב אולי בעצם לרוב) ופולטים משהו בלי לחשוב מה המשמעות שלו לגבי האחר. אני בטוחה שהתגובה הראשונית שלה הייתה פניקה אולי גם מהשם ואולי מעצם החשיפה למשהו שהיא לא מכירה ( וזה תמיד מאיים) . בוודאי שהיא לא התכוונה לרע ופה נכנס שאלת השאלות : למי לספר? כיצד לספר? אני בדעה שרק הקרובים אלייך צריכים לדעת איזה פקלאות אתה סוחב איתך. מה הטעם שכולם ינברו בחיי זה יכול ליצור אנטי או מצד שני רחמים עצמיים שלא במתכוון. לעומת זאת, אלה הקרובים לי תמיד יהיו שם בשבילי מתי שאני צריכה אותם ולא יחקרו או ישפטו. אבל זו דעה אישית שלי אני מאמינה שהיא הגיבה כך לא מתוך רוע ולמרות שהסיטואציה לא הייתה נעימה לפחות למדת עוד משהו על עצמך- שאת בנאדם חזק ומקסים שבמקום להישבר מההערה החלטת להישאר - כל הכבוד!

 

[daphnal]

../images/Emo31.gifטיבם של אנשים

קטי יקרה קשה להבין מה בסקרנות האנושית גורם לאדם לפנות למי שאינו מכיר ולשאול אותו לגבי ענייניו הפרטיים. מה שבטוח,לך-אין דבר להסתיר וגם אם בעיני משהו זה לא ניראה טוב-זו בהחלט הבעיה שלו. צר לי שחווית חוויה לא נעימה דוקא במקום שהיית אמורה להנות.אבל, זה טיבם של חלק מהאנשים. חבל שמי שמרשה לעצמו לשאול,אינו זה שמסוגל להכיל ולהתייחס לכנותך במלוא האמפטיה. הייתי במשלחת לקנדה לפני שנתיים כשהשלג והקור ה ר ג ו אותי. פרחתי בידיים בצורה מזעזעת.ממש נקודות נקודות אדומות ואין צורך להמשיך לפרט. הקנדים הנחמדים-הציעו לי משהו להקל על התופעות ואילו אחרים מהישראלים הסתכלו בחשד בחברתם שיצאה כמו משמוליק קיפוד... האמת,שאז בחרתי להתחבר להתיחסות הקנדית לעניין כי לא רציתי לקלקל לעצמי. והמסר-אין מה להסתיר,אולי גם לא תמיד לחשוף בפני סקרנים חסרי רגישות,אבל-זה מה שיש לנו וזה אנחנו ומי שרוצה "להקיא" זו בחירה שלו,אז שיעשה מה שטוב לו. בכל מקרה,אני מקווה שהתגובות האמפטיות שאת מקבלת כאן יגרמו לתיקון החוויה הלא נעימה.תמשיכי לההתחפש למה שאבא לך ואת מקסימה כמו שאת אז למה לשנות? שלך, דפנה

 

[שאנל]

טיבם של אנשים

לא חושבת שזה נעשה מרוע. זה הכי טבעי להסתכל על השונה, להסתקרן ולנסות להבין את מקור השוני, ואולי אפילו לחשוש ממנו. אנחנו נמצאים בצד של "השונה" ולכן צריכים לעבור את "החוויה הלא נעימה", ולהתמודד עם התגובות, (הטבעיות לדעתי) שאנחנו מקבלים. ההתמודדות שלנו יכולה להתבטא דרך כעס, עלבון, הסבר, התעלמות, הבנה, הומור, שינוי פרופורציות ועוד הרבה דרכים בהן אנו בוחרים.

 

[daphnal]

לא מרוע

שאנל יקרה, איני חושבת שהסקרנות נובעת בהכרח מרוע אבל גם כאשר אתה מסתקרן,אתה צריך לדעת איך להגיב. אני מסכימה איתך,שאת דרך ההתמודדות אנחנו בוחרים .אולם,כמו שאנו יכולים להיות מקבלים כלפי ה"סקרני" אני חושבת שאנו צריכים להיות מסוגלים להבין שדרך ההתמודדות שלנו תלויה בשלב שבו אנו נמצאים מבחינת ההשלמה והקבלה שלנו את עצמנו. תודה על הערתך.צר לי אם דברי נישמעו כאילו אני מניחה שהדברים נעשים מרוע. דפנה.

 

[lupland]

מי רוצה להתחפש לחרדית?

היי קאטי. אני אישית לא מופתע וכבר כתבתי והתיחסתי לזה לפני.בורות קאטי.לא בהכרח במובן השלילי כי אם במובן העובדתי.אין כל טעם לכעוס או להיפגע מסיטואציה כמו זו שעברת כי אם להפיק לקחים על מנת שלא ישנה דבר כזה (עד כמה שאפשר) בעתיד. להבא הייתי נוקט בתשובה כגון "אכלתי דבר מה וכנראה שאני רגישה לכך" או סיפור מטופש על כך ש "לא מזמן יצאנו לחיק הטבע וישבנו תחת האלונים/או צמחייה כזו או אחרת....והדבר בבדיקה". רצוי להדגיש כי חובה להזכיר כי מדובר בסתם פריחה ותו לא. ולצערי.כן.רצוי להתלבש בבגד בעל שרוולים ארוכים במידה והלופוס בא באותו זמן מסויים לידי ביטוי בתופעות/הופעות חיצוניות.הבורות עצמה מתייחסת לידע שלנו לגבי דברים שונים אך אל תשכחי כי כאן היה מדובר ב"דבר" שבא לידי ביטוי בשוניותו.כלומר.אם אנסה לרגע "להיכנס" לאותה סצנה קרוב לודאי שהייתי רואה למולי קבוצה של אנשים.לבושים יותר ולבושים פחות אך במחשופיהם דומים..ומה לעשות...בחורה אחת קצת...שונה. הזכרת לי סיפור שאימא סיפרה פעם.סיפור שהתרחש לפני הרבה שנים.כאשר באחד הימים נכנס תושב של אבן יהודה לחפש את אבא בבית כאשר אבא לא היה.אבל כדרך המושבניקים (ועוד בשנות ה-70) הוא לבש רק מכנסיים והופיעה ללא חולצה.רק שהוא "שכח" או שאולי לא כי במלחמה (יום כיפור) הוא נשרף בטנק וכי לא כל אחת או אחד מסוגלים "לקבל" זאת כתופעה יומיומית מקובלת.כלומר.לעמוד מול אדם שחלק גופו העליון שרוף ולהתנהג כאילו שמדובר בדבר שבשיגרה.(אותו אדם דרך אגב.כמו בסיפורים היפים.התאהבה בו האחות שטיפלה בו והם התחתנו ויש להם כמה ילדים שחלקם כבר נשואים.והוא עצמו עבר במשך השנים לא מעט ניתוחים פלסטיים) איננו יכולים לבוא "בתלונות" לחברה או לעמוד מולה ולהגיד "היי.תראו אותי וקבלו אותי".אחרי הכל.הם רק אוסף של פרטים מפוחד ומבוהל...לא פחות מאיתנו. לפני כמה חודשים נשלח אלי סרטון וידאו ששודר בארה"ב כחלק ממלחמת ההסברה על הנהיגה בכבישים ועל תוצאותיה.בסרטון נשמע קול של בחורה כשפניה הוסתרו מאחורי מסכה.ואז.בשלב כלשהוא.היא הורידה את המסכה.ואני.באותה שנייה.תוך כדי כך שאני שומע אותה ממשיכה לדבר.קפצתי אחורה...ויצאתי החוצה...לנשום אויר.כמובן.שכשחזרתי.הדבר הראשון היה ביצוע מחיקה.לסל המיחזור.והחוצה מהמחשב שלי. כמובן שכאן מדובר במקרה קיצוני לכל הדעות.אבל מבחינתי.לאחר מכן.זה היה שעור ביכולת הסיבולת של אדם לעמוד בפני "מצבים" שונים.יש לציין כי כמו רוב הישראלים כאן.וכאדם בכלל.חויתי תמונות ומצבים קשים יותר.אבל אותי סיקרנה דווקא הסיטואציה של הרתיעה שעברה עלי באותו מקרה.והדבר שוב חיזק אצלי את התזה (הבלתי כתובה) על הרתיעה של האדם מהשונה.והחריג. יש לציין שוב כי הבאתי דוגמא מאוד קיצונית.אך עיקר הבאתה כדוגמא היה לא במקרה עצמו כי אם בתגובה.וכמו שרגשות שונות בין אדם זה או אחר כך גם יכולת התגובה לסיטואציה כזו או אחרת. לסיכום קאטי.המקרה שלך יכול רק ללמד להבא שני דברים.האחד.בזמן שהלופוס נותן את אותותיו בתופעות הבאות לידי ביטוי בחיצוניותן.רצוי.עד כמה שאפשר להתלבש כך שהדבר ימנע מאיתנו מ "לעמוד לדין" אח"כ ולהתחיל להסביר דברים שלעיתים...גם אנחנו לא כל כך מבינים. הדבר השני...לא ליפול בפח ולא להסביר שום דבר.אל האם מדובר ברופא/רופאה או אדם שבדרך זו או אחרת מכיר את הדבר. ובשנה הבאה...תבואי רק למסיבה שלנו.של הזאבים.(שם לא חובה להופיעה בתחפושת...אחרי הכל...היא עלינו רוב השנה...) נשתמע אסף

 

[gaia20]

לא בטוחה שזה מרוע

אבל החוסר טקט בהחלט בולט לעין. אכן מסכימה שיש דרך להגיד לדברים, ולא להיות כל כך בוטים. לאחרונה הובא לאוזני ביטוי מאוד שימושי "עור פיל".... לפעמים צריך פשוט לפתח חומה קטנה נגד הערות מהסוג הזה, כי בעצם, אותה אישה לא מכירה אותך היא לא יודעת עד כמה את בן אדם יקר ונפלא (במיוחד לנו) אני בטוחה שאם זה היה קוה לחברה הכי טובה שלה, היא היתה מוצאת דרך יותר נחמדה לשאול מה קרה לידיים שלה... אני אישית, הופכת דברים להומור, גם כדי להקל על עצמי בדרך ההתמודדות שלי וגם כדי להקל על אחרים ולא לפוצץ אותם במשפטים רפואיים למיניהם, כי אז לא תושג המטרה שלי, שזה לגרום להם להבין שאני כמו כל אחד אחר שהם פוגשים, בתוספת אבן אחת יותר משלהם על הגב. שיהיה לך ערב נפלא!