מסיבת פיג'מות של אחרי החגים!

מסיבת פיג'מות של אחרי החגים!


שלום לכולם,
אז.. אחרי החגים כבר כאן.
בשעה טובה.
אמנם יש עוד מחר איסרו חג, אבל.. זה לא נורא.

קראתי כמעט את כל מה שכתבו כאן בימים האחרונים,א בל .. לא מספיקה לענות כרגע.
מקווה שמחר או אולי במהלך הלילה הלבן שלי....


מי מצטרף למסיבת הפיג'מות הראשונה של אחרי החגים?

יש הרבה הרבה הרבה כיבודים שנשארו מהחג:
יש בקלאווה, ויש עוגות דבש
ויש גם כעכים מלוחים, למי שמעדיף את הטעם הזה, ו.. יש שוקו חם עם ובלי קצפת.
:)
ויש גם תה לימונית ולואיזה -מעלים אמתיים, שנקטפו מהעץ.

אז.. מי בא?
 

שרון ל 1

New member
גם אני פה...


החלטתי לצאת מהמיטה. זה היה פשוט מעיק מדי.

אחרי שהרגשתי נפלא כל השבוע, וטיילתי המון, כנראה זה משפיע..


ואני מצרפת בראוניז ללא סוכר שהכנתי לחמי (יצאו סוף!) ומאפינס בכל מיני טעמים שהכנתי
 

שרון ל 1

New member
גם אני פה...


החלטתי לצאת מהמיטה. זה היה פשוט מעיק מדי.

אחרי שהרגשתי נפלא כל השבוע, וטיילתי המון, כנראה זה משפיע..


ואני מצרפת בראוניז ללא סוכר שהכנתי לחמי (יצאו סוף!) ומאפינס בכל מיני טעמים שהכנתי
 

oritheartist

New member
וגם אני כאן. וכל מה שיש לי זה גביע קוטג'.

מקווה ששתיכן תוכלו להירדם מהר ובלי לילה לבן.
 

שרון ל 1

New member
עשית אותי רעבה


לא מדברים על אוכל עם אשה בהריון


ולצערי הרב כנראה שהלילה הזה יהיה לפחות בחלקו לבן...

בין הכאב למחשבות, לזה שממש לא נעים לי להעיר את בעלי למרות שממש בא לי...
 

oritheartist

New member
אפילו סתם קוטג' עושה אותך רעבה?


אפילו פיתה בשבילו אין לי...
ולדעתי מותר להעיר את הבעל. קצת תשומת לב ואמפתיה ברגעים כאלה זה התפקיד שלו, לא?
ואיזה מחשבות מעסיקות אותך בלילות לבנים הריוניים כאלה?
 
פיתה עם קוטג'? לא טעים לי...

אבל. בייגלה ירושלמי, כמו זה שאכלתי עכשיו עם קוטג' ומללפון ירוק טרי מהשוק..ז ה כבר ליגה אחרת
 

oritheartist

New member
וואי,יש לי עכשיו craving מטורף לביגלה ירושלמי

ואגב, קוטג' יש גם מחוץ לארצנו החלבית, אבל קשה למצוא טוב כזה כמו של תנובה.
 
אני יודעת שבקנדה יש

קוטג' של תנובה. אבל שהוא עולה המון כסף....

ו.. craving לבייגלה?
אפשר לחשוב שאתה כאן בהיריון , ולא שרון


לא אמרת מה עשית בחגים.. או שלא בא לך לפרט?
 

oritheartist

New member
בחג שוב קפצתי למוזיאון

תערוכה מקסימה על מודרניזם - סזאן, מאטיס, פיקאסו, דגה, טולוז-לוטרק, גוגן... אוסף עוצר נשימה ומעורר השראה.
מעבר לכך ביליתי עם עצמי, כהרגלי. תחושת הבדידות היתה קשה קצת, אבל לא נורא.
 
אתה אמור להיות איפה שאתה

ל"תמיד"? או שאתה עוד חושב לחזור מתישהו?


ואיזה יופי! מוזאון ואמנות זה משהו שאני באמת מתגעגעת אליו. אני צריכה להכריחא ת עצמי לארגן את הזמן ככה שיהיה לי קצת זמן גם לדברים כאלה.
 

oritheartist

New member
זו החלטה שלי. וכרגע הדבר השיקול היחיד שלי הוא

העבודה שיש לי פה ואני מצליח לתפקד בה...
 

שרון ל 1

New member
האמת שנראה לי שהייתי רעבה עוד קודם


וכן... זה בהחלט תפקידו. אבל הוא מסכן, חוזר מחרתיים לעבודה, אחרי חודש וחצי במחלה.
נתן לו ליהנות משני הלילות האחרונים שלו לישון כמו שצריך...

ו... נראה לי שאני מתחילה קצת להלחץ מכל הסיפור

נפל עליי בבת אחת שאני בשבוע 27, שזה אומר שבוע אחרון לחודש שישי. שזה אומר משבוע הבא טרימסטר אחרון!!
ו... לא עשינו כלום, לא חשבנו על כלום... ובדיוק שתי חברות ילדו בימים האחרונים, ועוד שתיים צריכות ללדת בשבועיים הקרובים...
זה פתאום נהייה אמיתי...אני הולכת להיות אמא...

ואחרי שהיה לי שבוע נפלא והרגשתי כמו נינג'ה, הגב שלי חזר לסורו, וזה התחיל גם להלחיץ אותי קצת.
ממש נתקעתי איתו כל היום אתמול, וגם היום לא היה להיט. והרגל שלי!! אלוהים! פעם ראשונה שממש מפריע לי החוסר תחושה בה...
 
ואווו!!! זה עובר כל כך מהר

אני אומרת לך
אני ממש זוכרת את שבוע 12...

אולי זה שנבהלת מזה פתאום גם גרם לתחושת הכאב להתעצם?

לפעמים זה שיש לחץ או מחשבה על משהו מלחיץ זה גורם למיקוד תשומת הלב בכאב, ולפעמים גם "סתם" מלחיץ את מערכת העצבים והיא מגבירה את אותות הכאב

תרגילי הרפיה זה רעיון טוב עכשיו...

אנחנו חייבים להתארגן על מפגש פורום לפני שאת מגיעה לשלב של פחות לזוז, לא?

וחוצמזה, אל תילחצי מזה שלא קניתם.
אין מה לדאוג, תמיד מספיקים את זה.

איך בעלך מרגיש?
רק עכישו מתאושש מהניתוח?
המון זמן...
 

שרון ל 1

New member
אז זהו... שדווקא לא. זה הגיע הפוך הפעם :)

הייתה לי התדרדרות די קשה במצב, ואז ירדתי לחצי משרה. והכל השתפר פלאים.
לפני סוכות ובחג טיילתי המון, הייתי באמת נינג'ה אמיתית. נסענו לצפון עם המשפחה, וממש טיילנו בנחלים ומפלים מהבוקר עד הערב. והיה ממש מדהים.
הרגשתי שאני מסוגלת הכל ובלי בעיה. ממש הייתי צריכה את זה. ואז בחול המועד נסעתי קצת למרכז, לרגל עבודה. וכבר התחיל להיות קשה לשבת...
ואתמול נסענו לקוויקי בים המלח עם חברים. היה כיף אדיר. אבל גם זוועת עולם לגב שלי.
החל מהנסיעה הארוכה, עד הישיבה הנוראית בעין גדי. אין כסאות. רק שולחנות פיקניק ומחצלות שפרסנו על אדמת-אבנים. כריות ושמיכות שהבאתי לא ממש עזרו.
תקעתי את צד ימין שלי יופי. ממש הייתי צריכה עזרה בלקום, בלהזיז את הרגל. ואחרי זה גם עזרה בלצאת מהאמבטיה (המקלחת שלנו באמבטיה) ולהשכב במיטה.

ו... היום קצת יותר טוב. אבל לא מסוגלת להרדם. מהלחץ על הרגל, מהמחשבות... הכל ביחד...
גם הרבה מחשבות על מה יהיה הלאה עם הגב, מחר חוזרת לעבודה. תוהה אם לבקש שמירה כדי להרגיע או לא.
המסוגלות שלי משתנה מהר ממה שאני מצליחה לקלוט. זה ממש קשה.

בעלי התאושש כבר מזמן... אבל בגלל שהוא בעבודה פיזית, הוא היה חייב להיות בבית חודש וחצי. אז מחר הוא סוגר 46 ימי מחלה.
נשמע המון! אבל עבר נורא מהר...
אני לא ממש יודעת מה אני אעשה. די התרגלתי... והוא גם ישר נכנס למשמרות כפולות ומעלה, וללילות...
 
כל כך מבינה אותך

ובלי להיות בהיריון....
אני ממש מבינה את זה שאנחנו לא תמיד יכולים באמת להעריך את המסוגלות שלנו, ו.. זה שהיום היית יכולה משהו, לא אומר שמחר הוא יהיה פשוט באותה מידה.
יש בזה משהו מלחיץ.

אני לא יודעת אם עדיף לך לבקש שמירה.
אולי עדיף דווקא למשוך עו ד קצת?

כמו שאומר כאן אורי, אולי זה שתחזרי לעבודה יעזור לך לברוח קצת מהמחשבות, ואולי אולי יעזור גם מבחינת הכאב?
בכל זאת, להיות כל היום ב"שמירה" תוך מודעות לזה שאת צריכה להיזהר ולהישמר ושיש כאב באוויר, יכול הליות הרבה יותר ממקד מחשבה לכאב, לא?
 

oritheartist

New member
וואי! איזו התרגשות, להיות אמא בפעם הראשונה...

בוודאי גם קצת מלחיץ, אבל לחשוב ולעשות דברים תמיד יהיה לכם זמן, אפילו אם זה יהיה בין הלידה לברית. (רגע, זה בן או בת?)
אחותי ילדה לפני כמה חודשים (בפעם השלישית) וזה הצחיק אותי כמה רגועים שניהם היו לעומת הלחץ של הלידה הראשונה...

כמו שימים אומרת, הלחץ והמתח מאד יכולים להשפיע. אולי החזרה לעבודה תרכז אותך יותר לכיוון אחר ותעזור להרגיש יותר טוב?

מותר לשאול איזה ניתוח עבר בעלך?
 

שרון ל 1

New member
זהו, שאני נורא לא בלחץ...

מהתחלה הייתי מאוד רגועה.
אבל כנראה יש רגעים שעושים את שלהם... ובאמת צריך להתחיל לעכל את זה שההריון ייגמר מתישהו והחיים שלי ישתנו לגמרי.

ולא יודעת לגביי העבודה. זו בדיוק ההתלבטות שלי.
מצד אחד, באמת זה ממרכז ונותן לי חשק. אבל בעבודה שלי יש שני אספקטים שונים, שאחד מאד מעניין אותי ואני יכולה לעשות אותו כל היום, והשני קצת נמאס לי ממנו.
ולצערי כרגע רוב העבודה שלי מורכבת מהדבר השני...
מצד שני, איך שהורדתי עומס פתאום היה שיפור. ממש באותו השבוע. כמו קסם. אז ברור לי שזה היה מהלך נכון וחכם.

ובעלי עבר כולה אפנדיציט

אבל הוא פראמדיק במד"א, וכל מה שאסור לעשות בתקופה הזו, כלול בעבודה שלו.
אז הוא לא קיבל אישור לחזור לעבודה... הוא כבר משתגע בבית.
יש לו כמה דברים שהוא קיבל עליהם אחריות ממש לפני המחלה, אז הוא התעסק בזה והיה מקורב לעבודה בצורה כלשהי. בלי זה נראה לי כבר היה מאבד את השפיות מזמן...
 

oritheartist

New member
הנה אופציה למחשבה חיובית עם החזרה לעבודה:

בקרוב חופשת הריון!
 
למעלה