מסירה מוקדמת למטפלת...יסורים קשים

[shiranShik]

מסירה מוקדמת למטפלת...יסורים קשים

אני רוצה למסור את הילדה למטפלת שבוע לפני שאני חוזרת לעבודה (אולי אפילו שבועיים). עייפתי... ויש לי נקיפות מצפון. זה אומר שהיא תהיה בת חודשיים וחצי ומעלה. יש עוד מישהי שחשבה/עשתה כמוני? אני אמורה להתבייש? מישהי שאלה אותי : בשביל מה הבאת ילדה לעולם? מה, אסור קצת חופש ושקט? קשה בגיל הזה... אני רוצה אותה כבר גדולה יותר.

 

[מיכל של עומר ויובל]

זה נראה לי דווקא כרעיון טוב

כי אז יהיה לה שבוע להתרגל למטפלת כשאת זמינה אליה, תוכלי לעשות "חפיפה", לראות את המטפלת בפעולה ולהרגיל את הילדה. חוץ מזה, אין רע בשבוע חופש - לא הייתי מתנגדת בעצמי.

 

[shiranShik]

למעשה זה משפחתון עם מטפלת

על כל 3 ילדים. סה"כ 6 ילדים. ישתלטו עליה שם? היא די בכיינית לא נעים לומר, בעיקר בגלל כאבי בטן וגזים , ונראה לי שגם הצורך בפינוקים. אבל בעיקר כאבים.

 

[מיכל של עומר ויובל]

תלוי בילדים האחרים ובמטפלות

בעיקרון היא קצת קטנה בשביל להיכנס למלחמות תשומת לב עם האחרים. היא עדיין בשלב של סיפוק מיידי של הצרכים שלה ללא דחיית סיפוקים. יותר מאוחר היא כבר תגדל מרפקים

ואם היא בוכה, אז היא בוכה. מטפלות אמורות להיות מסוגלות להתמודד עם זה. אני במקומך הייתי עושה איתן שיחה של תיאום ציפיות: האם את רוצה שירימו אותה כל זמן שהיא בוכה וכו´.

 

[רחל של ענבל]

שירן... קודם כל זה לגיטימי

את עייפה וכולנו כאן מבינים אותך. דבר שני, אין דבר כזה לשים אותה במשפחתון כשאת ממש מתחילה לעבוד! חייבים לפחות שבוע הסתגלות. בהתחלה היא לא תהיה יום שלם. תתחילו משעתיים ולאט לאט תגדילו את השעות בהתאם להסתגלות שלה. אני חזרתי למעגל העבודה כשענבל היתה בת 5 חודשים. בגיל 4 וחצי חודשים היא הלכה למשפחתון. זה היה בדיוק יום העצמאות אז היה חופש ולכן ההסתגלות שלה נטו היתה כשבוע. בהתחלה שעתיים , אח"כ 4 ותוך מספר ימים היא היתה שם עד 16:00. ואני נחתי ונהניתי מכל רגע. ייסורי מצפון? היו לי ובדיעבד זה נראה לי טיפשי. אמא רגועה ונינוחה היא יותר טובה מאשר אמא עצבנית ועייפה. כשקיבלתי אותה הביתה היה לי כוח להיות איתה, וזה היה הכי כיף בעולם. ברגע שהתחלתי לעבוד אני עברתי משבר, כי הייתי מאד עייפה כשאספתי אותה אחה"צ אבל הגוף התרגל. את שואלת האם ישתלטו עליה? בוודאי! זה המקצוע שלהן! זו לא פעם ראשונה שהן נתקלות בילדה בכיינית וסובלת מגזים. אם זה משפחתון טוב את תראי שתוכלי מאד להיעזר בטיפים ועצות שהמטפלת תוכל לתת לך. עם ענבל הגננת הראשית ממש עזרה לי לפתור כל מיני בעיות. רחל

 

[שירלי של תומר]

שירן

זמן חפיפה נראה לי חשוב ולכן מהבחינה הזאת זה נשמע דווקא עדיף שתהיי פנויה להכניס אותה בהדרגה. ואגב, תינוקת בגיל הזה לא בוכה מפינוק. היא בוכה רק מצורך. יכול להיות שהיא בוכה מהסיבה שיש לה צורך לקירבה, לחום, שיחזיקו אותה אבל היא לא בוכה מפינוק כי אין דבר כזה בגיל הזה. היא בוכה כשהיא באמת צריכה משהו או שכואב.

 

[ליאור של חנה]

אני אענה הפעם בגישה הפסימית

ולמה ככה ? כי אם אגיד לך שהכל טוב - אז אם אצדק אז צדקתי ואם לא אז לא קידמתי אותך אלא להפך צאי מתוך הנחה שהקליטה בגן חדש (ובגן בפעם הראשונה על אחת כמה וכמה) הוא תהליך מורכב לשתיכן זה להיות במחיצת ילדים רבים יותר, במקום חדש וזר אצלנו, ואני מניח שאת קוראת את מה שחנה סיפרה ומספרת, מסתיים השבוע השני בפעוטון ותהליך ההסתגלות נראה עדיין רחוק מסיום זו הסיבה אגב שאחד הנושאים השבועיים שמתוכננים לעלות הוא כל נושא המעברים ובמסגרתו גם הסתגלות לפעוטון לדעתי טוב שאת לוקחת בחשבון זמן הסתגלות לגבי בושה ? כאן מדברים על הכל כידוע כדי ללמוד ולהעניק מהניסיון הנצבר ליאור

 

[ת ו ת]

מה פתאום להתבייש ?

תעשי מה שטוב לך והעיקר שתהיי שלמה עם מה שאת עושה. אין לי עוד נסיון עם מטפלת או משפחתון אבל נשמע לי הגיוני זמן חפיפה שבו תהיי זמינה לבעיות שעלולות לצוץ פתאום. ובאשר לאימרה המטופשת "בשביל מה הבאת ילדה לעולם?"

אל תתייחסי. תות.

 

[ריטה1]

גם שי מתחילה פעוטון באוקטובר

כדי שאמא תוכל להתחיל לחפש עבודה חדשה ולעזור לאבא בעסק החדש שנפתח. ווכל שמתקרב המועד אני יותר ויותר נלחצת. שוב ושוב עולות הספקות, והקולות של כל המרננים הנחמדים (כולל חמי, שלא מוכן להחזיק תינוק, אבל הערות יש לו בשפע), שלא מבינים למה אני מוסרת אותה לפעוטון אם אני במילה בבית. ולכי תסבירי להם שאף אחד לא ייקבל אותי לעבודה אם אני אגיע לראיון עם הילדה. אבל למרות ייסרי המצפון, והם רבים מאוד. אני כן מצפה לקצת זמן איכות לעצמי. (מקווה שלא יהיה יותר מדי, בכ"א צריך למצוא עבודה).

 

[חנה של ליאור]

זה הסדר הנכון של הדברים, לדעתי

אם עדיין אין לך עבודה, עדיף להכניס את הילדה למעון ולראות שהיא נקלטת שם כמו שצריך ורק אח"כ לחפש עבודה. אני התחלתי לשלוח קורות חיים ואני משקשקת מהמחשבה שיקראו לי לראיון כששיר עדיין לא מוכנה להפרד ממני בכלל ולא ברור מתי זה עומד להשתפר.