זה הולך להיות חופר
נכון שתסלחו לי על כך שהפכתי את הסכמ"ש ליומן האישי שלי? פשוט יש לי הרבה לספר וגם אם אף אחד לא באמת קורא את הסכמ"ש שלי תמיד נחמד לפרוק... XD
משהו שקרה לי השבוע ובא לי לשתף אתכם בו:
טוב, אז היה לי שבוע די עמוס
ביום ראשון נזכרתי שאני צריכה להסדיר כל מיני דברים עם קורס הפסיכומטרי שלי שקשורים לפיקדון שלי מצה"ל. אז התקשרתי לארגן את זה איתם, והם אמרו לי - "אז את זוכרת, יום ראשון ה-22..." ואני כולי "מה זה לא ב-29?!??!" אז חוץ מזה שזה הרס את הרצף היפהפה של השיעורים שכתבתי ביומן, זה כמובן הרס לי גם את התכנון לשבוע התפרעות אחרון עד שיאכלו לי החיים סופית, בהתחשב בכך שפרט ל-4 משמרות בשבוע עבודה אני אצטרך גם ללכת לפסיכומטרי 3 פעמים בשבוע, וכמובן לעשות המון המון שיעורי בית O_O
יום שני היה סתם יום מעפן XD ביום שלישי פגשתי חברה שמזמן מזמן לא התראיתי איתה, עשינו סשן תמונות ואכלנו בפיצריה הכי טובה שאכלתי בה אבררר
(לכו תאכלו באייסברג. יאמי.) ובגלידריה ממש ממש טובה (זה מצחיק כי גם אייסברג היא גלידריה. אבל בוניליה יותר טעים
) והיה לי יום חופש די נחמד~~~
ביום רביעי בגלל שהיה ערב יום השואה עבדתי מ-8 בבוקר עד 9 בערב, שלא עבדתי כל כך הרבה שעות מאז הצבא
אבל דווקא הייתה משמרת סבבה וכמעט סיימתי את הספר הראשון בפוטרמור (כבר אמרתי לכם להוסיף אותי? SpiritHawthorn9) מה שהיה ממש ממש נחמד.
עכשיו, בדרך כלל ביום השואה אני עצובה והכל, אבל אני אף פעם לא מצליחה להתחבר כי זה מרגיש לי ממש מזויף להכריח אותנו לחשוב על זה מאמצע שום מקום... אבל השנה החלטתי לקרוא את היומן-מסע שכתבתי בפולין וממש נכנסתי לזה, נעשיתי ממש ממש עצובה
אבל מה שכן, נכון בשאלון היכרות הזה הייתה שאלה "הרגע המרגש בחייכם" ולא ממש ידעתי לענות עליה - אז מצאתי את התשובה- כשהיינו בהר האפר והחזקנו סביבו ידיים ושרנו את התקווה. זה באמת היה וואו, וזה היה ישר אחרי הרגע היחיד בפולין שבו באמת בכיתי אז עדיין הייתי עם דמעות.
ולחמשוש עצמו... סיימתי סוף כל סוף לעבוד על איזה פרק של פאנפיק שאני עובדת עליו כבר נצח
וחוץ מזה, אימצתי את שיר ומעין היקרות שלנו לכתיבת פאנפיק שבעתיד יתפרסם כאן... אם הן ירצו כמובן
וממש כיף לראות איך כל הרעיונות שלי קמים לתחייה
והיום בערב אני הולכת לבנדיקט שזו בערך מסעדת ארוחות הבוקר האהובה עליי!#%@
וכל זה היה שאלה אחת.
המלצה לסופ"ש:
ברוח יום השואה אני רוצה להמליץ על "החיים יפים". אני בטוחה ב-90% מכם כבר צפיתם בו, אבל בכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי בוכה עם חיוך בסופו, חיוך כזה של אושר וכאב ביחד, ואני חושבת שזה ממש מתאים לרגע המרגש הזה ביותר שחשתי שם בפולין - כי זה חיוך של ניצחון, כי ניצחנו ועובדה שאנחנו חיים כאן ועכשיו במדינת ישראל, ומצד שני יש דמעות על כל הכאב שעברנו... רוברטו בניני גאון, זה סרט מדהים. ואין לי מה לומר מעבר.
משהו שאמור לקרות לי בשבוע הקרוב ובא לי לשתף אתכם בו:
אז אני מתחילה מחר קורס פסיכומטרי
ואח"כ יש שתיה לחברה שלי שמשתחררת D: אני צריכה לקנות לה מתנה
ויש גם את ערב יום הזיכרון, שזה בעצם הראשון מאז שהשתחררתי אז התחושה ממש מוזרה... ואז יום העצמאות, שאני עדיין לא סגורה מה אני אעשה ועם מי, אבל הוא מזכיר לי שיומיים לפניו, ביום שני, אני מציינת שנה עברית ליום בו התחלתי לקרוא את המשחקים
מילות סיום ומסר לאומה:
בואנה אני חופרת. איך אתם סובלים אותי?
תמונה לסיום, אם בא לכם:
אני מצרפת תמונה מסשן הצילומים שלי ושל חברה שלי, אחרי שהיא נערכה באינסטגרם המגניב הזה שסוף סוף יצא לאנדרואיד, אבל אם כבר אנחנו בסוף שבוע הזיכרון לשואה, אני כן אתן לינק לכל מיני תמונות שצילמתי בפולין וערכתי -
http://nushixd.deviantart.com/gallery/23749123
יהיה נחמד עם תציצו
וזהו!!!11
אנשים
משהו שקרה לי השבוע ובא לי לשתף אתכם בו:
המלצה לסופ"ש:
משהו שאמור לקרות לי בשבוע הקרוב ובא לי לשתף אתכם בו:
מילות סיום ומסר לאומה:
תמונה לסיום, אם בא לכם:
