מסלול ראש ציפור ורוכבי תא רוזן/מינץ
זה זמן מה שאני חושב כיצד להעלות סיפור קצר בפניכם ולבסוף החלטתי שהכי פשוט ... זה ישר ולעניין. קצת יותר משנה עברה מאד שהצטרפתי למשפחת המדוושים בכבישים, למדתי דברים רבים וביניהם, שאין לנו לרוכבי הכביש הרבה מקומות לרכב בביטחה במשך ימי השבוע וגם שחשוב מאוד לפרגן ולהתחשב בחבריך הרוכבים. את מסלול ראש ציפור גיליתי לפני כשנה ומאז אני רוכב שם מספר ימים כל שבוע. זה המקום היחיד שאני מכיר באזור המרכז ואולי גם בארץ כולה שסגור הרמטית למכוניות ושם אני פוגש רוכבים רבים שלרוב מקיימים את חוק ה"ימינה!" ... כשרוכב מהיר חולף לידם. בשבועות האחרונים מגיעה למסלול חבורת רוכבים ורוכבות מקבוצת רוכבי ת"א (גיבורי הסיפור) עם מאמנם. משום מה גם כשהם יודעים שרוכב מהיר יותר מסתובב שם הם "דואגים" לתפוש את כל רוחב המסלול ומועילים לפנותו רק לאחר הרבה בקשות והצעקות הידועות "ימינה בבקשה" ו - "ימינה!" ... בשבוע שעבר הם סוף סוף התעלו על עצמם וכשסיימו את האימון הם החליטו משום מה להסתובב על המקום (180 מעלות) ולרכב בכיוון ההפוך על מסלול האופניים ובראשם מי אם לא ... המאמן ... מזל שהרמתי ראש לאחר הסיבוב רק כדי לגלות את החבורה הססגונית של רוכבי ת"א רוכבים ישר לקראתי. נו אז מה אפשר לומר ... מהאנשים היחידים (משפחת הרוכבים – אמרתי?) שאתה מצפה שלא יתקעו לך "מקלות בין הגלגלים" אתה מקבל בדיוק את זה ואפילו יותר! כבר למדתי לסלוח לכל הולכי הרגל שנכנסים לך למסלול למרות הציורים הברורים לכל אורכו (כל 50 מטרים) שמפרידים בין מסלול האופניים למסלול הולכי הרגל, כבר למדתי לעשות "סללום" ותרגילי התחמקות מהכלבים שבעליהם משחררים לתוך מסלול הרכיבה, אך שקבוצת רוכבים תובל ע"י מאמנם בכיוון ההפוך לתנועה ישר לעבר רוכב הבא בכל מהירות שהיא .... זה כבר עובר כל גבול של הגיון אפשרי!
זה זמן מה שאני חושב כיצד להעלות סיפור קצר בפניכם ולבסוף החלטתי שהכי פשוט ... זה ישר ולעניין. קצת יותר משנה עברה מאד שהצטרפתי למשפחת המדוושים בכבישים, למדתי דברים רבים וביניהם, שאין לנו לרוכבי הכביש הרבה מקומות לרכב בביטחה במשך ימי השבוע וגם שחשוב מאוד לפרגן ולהתחשב בחבריך הרוכבים. את מסלול ראש ציפור גיליתי לפני כשנה ומאז אני רוכב שם מספר ימים כל שבוע. זה המקום היחיד שאני מכיר באזור המרכז ואולי גם בארץ כולה שסגור הרמטית למכוניות ושם אני פוגש רוכבים רבים שלרוב מקיימים את חוק ה"ימינה!" ... כשרוכב מהיר חולף לידם. בשבועות האחרונים מגיעה למסלול חבורת רוכבים ורוכבות מקבוצת רוכבי ת"א (גיבורי הסיפור) עם מאמנם. משום מה גם כשהם יודעים שרוכב מהיר יותר מסתובב שם הם "דואגים" לתפוש את כל רוחב המסלול ומועילים לפנותו רק לאחר הרבה בקשות והצעקות הידועות "ימינה בבקשה" ו - "ימינה!" ... בשבוע שעבר הם סוף סוף התעלו על עצמם וכשסיימו את האימון הם החליטו משום מה להסתובב על המקום (180 מעלות) ולרכב בכיוון ההפוך על מסלול האופניים ובראשם מי אם לא ... המאמן ... מזל שהרמתי ראש לאחר הסיבוב רק כדי לגלות את החבורה הססגונית של רוכבי ת"א רוכבים ישר לקראתי. נו אז מה אפשר לומר ... מהאנשים היחידים (משפחת הרוכבים – אמרתי?) שאתה מצפה שלא יתקעו לך "מקלות בין הגלגלים" אתה מקבל בדיוק את זה ואפילו יותר! כבר למדתי לסלוח לכל הולכי הרגל שנכנסים לך למסלול למרות הציורים הברורים לכל אורכו (כל 50 מטרים) שמפרידים בין מסלול האופניים למסלול הולכי הרגל, כבר למדתי לעשות "סללום" ותרגילי התחמקות מהכלבים שבעליהם משחררים לתוך מסלול הרכיבה, אך שקבוצת רוכבים תובל ע"י מאמנם בכיוון ההפוך לתנועה ישר לעבר רוכב הבא בכל מהירות שהיא .... זה כבר עובר כל גבול של הגיון אפשרי!
