מסעדת בודפשט- ביקורת
חופשת סוכות הגיעה ואיתה החופש למורים ולמורות, וכמובן שאמא שלי ניצלה את ההזדמנות לבוא ולבקר, בתקווה להצליח לשמור על הדיאטה התמידית שלה (דווקא אצלי? זה לא כל כך הולך!). ביום השני לביקור, לאחר שלא כל כך יצא לנו לאכול ביום שלפני (פירוט יגיע בהמשך) החלטנו ללכת על הנוסחא שתמיד מנצחת בביתנו- אוכל הונגרי. כמובן שהיה לנו ברור שהאוכל של סבתא טוב יותר, אך ידענו שיהיה קשה ליפול. אז הגענו לבודפשט בלי לשלם כרטיס טיסה ואפילו בלי לעבור בביקורת הדרכונים. התפריט במסעדת בודפשט די מסורבל, אם לנו- שמכירות את האוכל ההונגרי היה בעייתי להתמצא בין כל הדילים והצבעוניות המוגזמת של התפריט, אז רחמי על מי שאינו מכיר. קצת על המסעדה- המסעדה נמצאת באצטדיון הטניס בהדר יוסף, קטנה יחסית ופשוטה למראה. המלצריות הן הונגריות דוברות עברית, וביום כשהגענו היה עמוס יחסית ושתי המלצריות התרוצצו בין השולחנות ועקב הלחץ די התעלמו מקריאות הסועדים, דבר שגרם להמתנה ארוכה, למרות שהמנות יצאו מהר. על השולחן קיבלנו לחם לבן פשוט עם קורוזוט- ממרח גבינה עם פפריקה ותבלינים שהיה נפלא, ושומן אווז שאני באופן אישי לא אוהבת. החלטנו ללכת על טנגו לשניים (שתיים במקרה שלנו)- מנה זוגית שעלותה 56 ₪ המורכבת מפלפל ממולא, כרוב ממולא וקורקבנים. כאמור, המנה יצאה מהר, וגילינו פלפל ממולא נפלא, גדוש בבשר ומשביע, כרוב ממולא המכיל גם שומן אווז, דבר שעשה אותו כבד למדי ודי מריר (הרבה פחות מוצלח מהפלפל) וקורקבנים שהיו בסדר גמור (או במילים אחרות- אין יותר מידי מה לפרט לגביהם). סיימנו עם המנה וביקשנו תפריט קינוחים. שוב המתנו, ועד שהתפריט הגיע ועד שנלקחה הזמנה שוב עבר זמן רב. בכל מקרה הזמנו קינוח שנקרא ריגו יאנצ'י- עוגת שוקולד הונגרית אוורירית- ורק בשביל זה היה שווה להגיע: אמא שלי, על אף הדיאטה התמידית שלה (ובלי סיבה יש לציין) התמוגגה מנחת וחיסלה את מרבית העוגה. אני פחות התלהבתי, מן הסתם בגלל שלמרות אהבתי לשוקולד אף פעם לא יצאתי מגדרי לנוכח עוגת שוקולד, אבל היה כיף לראות אותה בטירוף של האכילה. ביקשנו חשבון, המתנו, ולאחר שהחשבון הגיע (106 ₪ כולל שתייה) קמנו ושילמנו ביציאה כדי לא להמתין עוד. סך הכל היה נחמד, סביר להניח שנחזור שוב בהמשך לאכול את הגולש ההונגרי שמציע המקום. בתמונה- מנת הטנגו לשניים- פלפל ממולא, כרוב ממולא וקורקבנים.
חופשת סוכות הגיעה ואיתה החופש למורים ולמורות, וכמובן שאמא שלי ניצלה את ההזדמנות לבוא ולבקר, בתקווה להצליח לשמור על הדיאטה התמידית שלה (דווקא אצלי? זה לא כל כך הולך!). ביום השני לביקור, לאחר שלא כל כך יצא לנו לאכול ביום שלפני (פירוט יגיע בהמשך) החלטנו ללכת על הנוסחא שתמיד מנצחת בביתנו- אוכל הונגרי. כמובן שהיה לנו ברור שהאוכל של סבתא טוב יותר, אך ידענו שיהיה קשה ליפול. אז הגענו לבודפשט בלי לשלם כרטיס טיסה ואפילו בלי לעבור בביקורת הדרכונים. התפריט במסעדת בודפשט די מסורבל, אם לנו- שמכירות את האוכל ההונגרי היה בעייתי להתמצא בין כל הדילים והצבעוניות המוגזמת של התפריט, אז רחמי על מי שאינו מכיר. קצת על המסעדה- המסעדה נמצאת באצטדיון הטניס בהדר יוסף, קטנה יחסית ופשוטה למראה. המלצריות הן הונגריות דוברות עברית, וביום כשהגענו היה עמוס יחסית ושתי המלצריות התרוצצו בין השולחנות ועקב הלחץ די התעלמו מקריאות הסועדים, דבר שגרם להמתנה ארוכה, למרות שהמנות יצאו מהר. על השולחן קיבלנו לחם לבן פשוט עם קורוזוט- ממרח גבינה עם פפריקה ותבלינים שהיה נפלא, ושומן אווז שאני באופן אישי לא אוהבת. החלטנו ללכת על טנגו לשניים (שתיים במקרה שלנו)- מנה זוגית שעלותה 56 ₪ המורכבת מפלפל ממולא, כרוב ממולא וקורקבנים. כאמור, המנה יצאה מהר, וגילינו פלפל ממולא נפלא, גדוש בבשר ומשביע, כרוב ממולא המכיל גם שומן אווז, דבר שעשה אותו כבד למדי ודי מריר (הרבה פחות מוצלח מהפלפל) וקורקבנים שהיו בסדר גמור (או במילים אחרות- אין יותר מידי מה לפרט לגביהם). סיימנו עם המנה וביקשנו תפריט קינוחים. שוב המתנו, ועד שהתפריט הגיע ועד שנלקחה הזמנה שוב עבר זמן רב. בכל מקרה הזמנו קינוח שנקרא ריגו יאנצ'י- עוגת שוקולד הונגרית אוורירית- ורק בשביל זה היה שווה להגיע: אמא שלי, על אף הדיאטה התמידית שלה (ובלי סיבה יש לציין) התמוגגה מנחת וחיסלה את מרבית העוגה. אני פחות התלהבתי, מן הסתם בגלל שלמרות אהבתי לשוקולד אף פעם לא יצאתי מגדרי לנוכח עוגת שוקולד, אבל היה כיף לראות אותה בטירוף של האכילה. ביקשנו חשבון, המתנו, ולאחר שהחשבון הגיע (106 ₪ כולל שתייה) קמנו ושילמנו ביציאה כדי לא להמתין עוד. סך הכל היה נחמד, סביר להניח שנחזור שוב בהמשך לאכול את הגולש ההונגרי שמציע המקום. בתמונה- מנת הטנגו לשניים- פלפל ממולא, כרוב ממולא וקורקבנים.
