מסעו של מכתב...
הסבר קצר: המנהלת שלכם הביסה אותי באיזה משחק והיתה בינינו התערבות שכמובן הפסדתי אי לכך ובהתאם לזאת אני כתבתי סיפור לכאן... בתקווה שתהנו.. --------------------------------------------------------- מסעו של המכתב שלא נשלח המכתב הזה נכתב עשרות פעמים כמה ניירות היו על הרצפה מגולגלים ככדור... המילים היו קשות לכתיבה.. ובכל זאת המילים היו צריכות להיכתב... וזה לא שהיא לא ניסתה לומר את המילים בקול שלה.. אל מולו... היא נדמה בכל פעם שהתייצבה אל מולו... והנה היד שלה שם על הניר הלבן נעה מצד לצד.. שטף רצף של מילים שהיו תקועות בגרון מזה תקופה ארוכה... עוד רגע כמה מילים אחרונות של פרידה מחר היא תאזור אומץ ותניח את זה במשרדו.. ואז תיסע לכיוון הנמל לעלות על הספינה שתיקח אותה מפה ותשאיר את הלב שלה שם יחד אייתו..... היא קוראת לפעם האחרונה את המילים כמה כאב מהול בעצב יש במכתב הזה כן זה עוד מכתב פרידה ממנו... היא נושאת את ילדו בבטנה...הוא אין לו מושג וחצי על כך.. אבל היא יודעת מה היא עמדתו בנושא ילדים שלא לדבר על חתונה... היא מקפלת את המכתב לשנים טומנת אותו במעטפה.. עליה היא רושמת את שמו.. הלילה כבר ירד.. היא מביטה מהחלון החוצה.. לירח מלא.. שפניו נראות לה הלילה עצובות יותר מתמיד...היא מסתכלת על המעטפה זו הניצבת על השידה... בשקט כל כך מופתי...מילים טיבעם לצאת.. ועל הניר זה היה קל יותר סיטואציה לא פשוטה בו היא החליטה עבור שניים.. עבורה ועבור העובר שבבטנה ומחיר יקר של אובדן הגבר שלה... לא כל כך הצליחה להירדם.. הסתובבה לכאן ולכאן הבוקר כבר עלה... ציוצי הציפורים גם הם לא הביאו לה את הרגיעה.. כל גופה היה מתוח כמו קפיץ..יצאה מביתה בלב כבד... למשרדו להניח את המכתב....... צעדה פנימה.. הביטה סביב השעה הייתה מוקדמת לא היה שם איש... הניחה את המכתב על השולחן מיהרה למונית שהמתינה לה למטה עם כל המזוודות.. ובדרכה החוצה... נתקלה באהובה שחייך לעברה משמחה.. "איזו הפתעה על הבוקר .." מיהר הוא לנשקה...ולחבקה... היא השיבה לו חיבוק הרגישה אייך כל כוחה אוזל מגופה... ניסתה לחייך לעברו..."אני מאד ממהרת המונית ממתינה לי למטה.. השארתי לך משהו.. תקרא......"ורצה החוצה כשהוא רץ אחריה... הוא תפס אותה ליד דלת המונית.. מביט לעברה...במין שאלה את בסדר? היא הנהנה בראשה..נשקה לו על לחיו..הוא פתח לה את הדלת.. פנה לנהג.. "סע בזהירות.. שמור לי על אהובתי".. והביט במונית המתרחקת... עלה בצעדים קלילים חזרה למשרדו.. עיניו מחפשות אחר המכתב המדובר.. והוא איננו...העיף מבט אל מתחת השולחן.. והמכתב אינו שם... חיפש.. קלות.. אבל לא היה שם זכר לשום מכתב... החליט שאולי היא התבלבלה ושכחה להניח את המכתב.. ומה שבטוח הסבר לכל הוא יקבל.. מאוחר יותר....חזר להתרכז בעבודתו.. שקע אליה במהירות כשהוא לא שם לב למחוגי השעון החולפים צהרים עברו ותמו ערב התחיל... והוא החליט לצלצל אליה... לשאול אייך עבר עליה יומה..? אך כמה מוזר ...לא הייתה מביתה תשובה... הלילה כבר ירד כמו תמיד הוא היה אחרון העובדים לעזוב את העבודה... ואז הגיע הבשורה המרה... תאונת דרכים ארעה.. ואהובתו מיצוייה בבי"ח.. הוא רץ לשם במהירות שליבו הולם בו בכבדות..... נכס כרוח סערה לבי"ח... ישר לדלפק .. לברר מה מצבה?.... האחות ביקשה ממנו שימתין עוד מעט הרופא יסיים את הסבב שלו ויצא להסביר לו הכל... הוא התיישב ליד הדלפק... של האחיות... אוחז בידיו...... מסרב להאמין.. מקווה שהיא לא נפגעה קשה מדי... ואז הוא שמע את אחת האחיות מספרת דבר מה שתפס את אוזנו משום מה.... "בדרכי לעבודה היום .. הלכתי לאיטי כשלפתע מעטפה לבנה עפה לרגליי... החלטתי להרים אותה... הסקרנות גרמה לי לפתוח את המעטפה... ולהתחיל לקרוא את הכתוב.... ואני הולכת ובוכה.. וככל שאני מתקרבת לבי"ח הבכי שלי רק גובר.. איזו אהבה ענקית שם במכתב הזה... לגבר שאינו מודע על כך שחברתו נושאת את בנו".. כל האחיות התגודדו סביבה במין הקשבה אחת גדולה.. וגם הוא שישב בהמתנה מצא את עצמו נסחף אחר הסיפור.... הוא חשב לעצמו שלפחות זה קצת השכיח ממנו את הדאגה לה.. לידו ניצב רופא עם חלוק לבן וכובע מנתחים... הוא התרומם במהירות על רגליו לחיצה מהירה הוחלפה בניהם.."ד"ר מה מצבה?".. הרופא הניח יד על כתפו... כמו במין ניסיון לנחם אותו... הוא התמוטט על הספסל.. אחת האחיות מהירה להביא לו כוס מים צוננים... "איבדתי אותה לעדדד??????? אייך אוכל לחיות בלעדיה??? .." הרופא דיבר בשקט מאד רגוע..."אדוני תירגע מצבה של אישתך קשה אך יציב ואני מצפה להחלמה יחסית מהירה.." הוא היה נסער בכל זאת משהו בדבריו של הרופא לא היה ברור.. במיוחד.. הוא שוב התרומם על רגליו נאחז בדלפק של האחיות... ואז עיניו קלטו דף לבן צורת הכתיבה הייתה מוכרת.... ובראש המכתב היה שמו..... הוא היה מבולבל ידיו מהרו להפוך את המכתב... הוא כעת זיהה בוודאות.. את המכתב ואת מי שכתבה עיניו החלו לקרוא במהירות את הנכתב והדמעות נזלו מעיניו....ללא הפסקה.... "הילד ???.. איבדנו את הילד???".... האחיות הביטו בתדהמה... בנעשה... חלק ניסו להרגיע אותו ברור שהוא היה נסער לגמרי.. "העובר עדין קיימת סכנה לחייו אבל אנחנו את כל המאמצים לעזור לו .. ועד כמה שניתן להגיע ללידה סדירה .."הוא ביקש להיכנס פנימה .. אליה.. צעד עם המכתב ספוג הדמעות.. התיישב לצידה.. מנשק את כף ידה.. היא הייתה מורדמת עדין אחרי הניתוח שעברה.... הוא הביט בה בעיניים מלאות אהבה לחש לאוזנה... "לא היית צריכה לברוח כך... אני אוהב אותך יותר ממה שאמרתי ולא הייתי מוותר לא עליך ולא על פרי אהבתנו... והמכתב לא נשלח כמו שרצית... ואולי מישהו שם למעלה החליט אחרת עבורנו.." מכתב שנשלח עבר מסע והגיע לידיים הלא נכונות... מכתב לא נשלח.. אך בכל זאת הגיע לייעודו בדרך עקיפין.. כדי לגלות שאהבה צריכה להיאמר ללא פחד.. או חשש... כי האהבה חזקה יותר מכל דבר...
הסבר קצר: המנהלת שלכם הביסה אותי באיזה משחק והיתה בינינו התערבות שכמובן הפסדתי אי לכך ובהתאם לזאת אני כתבתי סיפור לכאן... בתקווה שתהנו.. --------------------------------------------------------- מסעו של המכתב שלא נשלח המכתב הזה נכתב עשרות פעמים כמה ניירות היו על הרצפה מגולגלים ככדור... המילים היו קשות לכתיבה.. ובכל זאת המילים היו צריכות להיכתב... וזה לא שהיא לא ניסתה לומר את המילים בקול שלה.. אל מולו... היא נדמה בכל פעם שהתייצבה אל מולו... והנה היד שלה שם על הניר הלבן נעה מצד לצד.. שטף רצף של מילים שהיו תקועות בגרון מזה תקופה ארוכה... עוד רגע כמה מילים אחרונות של פרידה מחר היא תאזור אומץ ותניח את זה במשרדו.. ואז תיסע לכיוון הנמל לעלות על הספינה שתיקח אותה מפה ותשאיר את הלב שלה שם יחד אייתו..... היא קוראת לפעם האחרונה את המילים כמה כאב מהול בעצב יש במכתב הזה כן זה עוד מכתב פרידה ממנו... היא נושאת את ילדו בבטנה...הוא אין לו מושג וחצי על כך.. אבל היא יודעת מה היא עמדתו בנושא ילדים שלא לדבר על חתונה... היא מקפלת את המכתב לשנים טומנת אותו במעטפה.. עליה היא רושמת את שמו.. הלילה כבר ירד.. היא מביטה מהחלון החוצה.. לירח מלא.. שפניו נראות לה הלילה עצובות יותר מתמיד...היא מסתכלת על המעטפה זו הניצבת על השידה... בשקט כל כך מופתי...מילים טיבעם לצאת.. ועל הניר זה היה קל יותר סיטואציה לא פשוטה בו היא החליטה עבור שניים.. עבורה ועבור העובר שבבטנה ומחיר יקר של אובדן הגבר שלה... לא כל כך הצליחה להירדם.. הסתובבה לכאן ולכאן הבוקר כבר עלה... ציוצי הציפורים גם הם לא הביאו לה את הרגיעה.. כל גופה היה מתוח כמו קפיץ..יצאה מביתה בלב כבד... למשרדו להניח את המכתב....... צעדה פנימה.. הביטה סביב השעה הייתה מוקדמת לא היה שם איש... הניחה את המכתב על השולחן מיהרה למונית שהמתינה לה למטה עם כל המזוודות.. ובדרכה החוצה... נתקלה באהובה שחייך לעברה משמחה.. "איזו הפתעה על הבוקר .." מיהר הוא לנשקה...ולחבקה... היא השיבה לו חיבוק הרגישה אייך כל כוחה אוזל מגופה... ניסתה לחייך לעברו..."אני מאד ממהרת המונית ממתינה לי למטה.. השארתי לך משהו.. תקרא......"ורצה החוצה כשהוא רץ אחריה... הוא תפס אותה ליד דלת המונית.. מביט לעברה...במין שאלה את בסדר? היא הנהנה בראשה..נשקה לו על לחיו..הוא פתח לה את הדלת.. פנה לנהג.. "סע בזהירות.. שמור לי על אהובתי".. והביט במונית המתרחקת... עלה בצעדים קלילים חזרה למשרדו.. עיניו מחפשות אחר המכתב המדובר.. והוא איננו...העיף מבט אל מתחת השולחן.. והמכתב אינו שם... חיפש.. קלות.. אבל לא היה שם זכר לשום מכתב... החליט שאולי היא התבלבלה ושכחה להניח את המכתב.. ומה שבטוח הסבר לכל הוא יקבל.. מאוחר יותר....חזר להתרכז בעבודתו.. שקע אליה במהירות כשהוא לא שם לב למחוגי השעון החולפים צהרים עברו ותמו ערב התחיל... והוא החליט לצלצל אליה... לשאול אייך עבר עליה יומה..? אך כמה מוזר ...לא הייתה מביתה תשובה... הלילה כבר ירד כמו תמיד הוא היה אחרון העובדים לעזוב את העבודה... ואז הגיע הבשורה המרה... תאונת דרכים ארעה.. ואהובתו מיצוייה בבי"ח.. הוא רץ לשם במהירות שליבו הולם בו בכבדות..... נכס כרוח סערה לבי"ח... ישר לדלפק .. לברר מה מצבה?.... האחות ביקשה ממנו שימתין עוד מעט הרופא יסיים את הסבב שלו ויצא להסביר לו הכל... הוא התיישב ליד הדלפק... של האחיות... אוחז בידיו...... מסרב להאמין.. מקווה שהיא לא נפגעה קשה מדי... ואז הוא שמע את אחת האחיות מספרת דבר מה שתפס את אוזנו משום מה.... "בדרכי לעבודה היום .. הלכתי לאיטי כשלפתע מעטפה לבנה עפה לרגליי... החלטתי להרים אותה... הסקרנות גרמה לי לפתוח את המעטפה... ולהתחיל לקרוא את הכתוב.... ואני הולכת ובוכה.. וככל שאני מתקרבת לבי"ח הבכי שלי רק גובר.. איזו אהבה ענקית שם במכתב הזה... לגבר שאינו מודע על כך שחברתו נושאת את בנו".. כל האחיות התגודדו סביבה במין הקשבה אחת גדולה.. וגם הוא שישב בהמתנה מצא את עצמו נסחף אחר הסיפור.... הוא חשב לעצמו שלפחות זה קצת השכיח ממנו את הדאגה לה.. לידו ניצב רופא עם חלוק לבן וכובע מנתחים... הוא התרומם במהירות על רגליו לחיצה מהירה הוחלפה בניהם.."ד"ר מה מצבה?".. הרופא הניח יד על כתפו... כמו במין ניסיון לנחם אותו... הוא התמוטט על הספסל.. אחת האחיות מהירה להביא לו כוס מים צוננים... "איבדתי אותה לעדדד??????? אייך אוכל לחיות בלעדיה??? .." הרופא דיבר בשקט מאד רגוע..."אדוני תירגע מצבה של אישתך קשה אך יציב ואני מצפה להחלמה יחסית מהירה.." הוא היה נסער בכל זאת משהו בדבריו של הרופא לא היה ברור.. במיוחד.. הוא שוב התרומם על רגליו נאחז בדלפק של האחיות... ואז עיניו קלטו דף לבן צורת הכתיבה הייתה מוכרת.... ובראש המכתב היה שמו..... הוא היה מבולבל ידיו מהרו להפוך את המכתב... הוא כעת זיהה בוודאות.. את המכתב ואת מי שכתבה עיניו החלו לקרוא במהירות את הנכתב והדמעות נזלו מעיניו....ללא הפסקה.... "הילד ???.. איבדנו את הילד???".... האחיות הביטו בתדהמה... בנעשה... חלק ניסו להרגיע אותו ברור שהוא היה נסער לגמרי.. "העובר עדין קיימת סכנה לחייו אבל אנחנו את כל המאמצים לעזור לו .. ועד כמה שניתן להגיע ללידה סדירה .."הוא ביקש להיכנס פנימה .. אליה.. צעד עם המכתב ספוג הדמעות.. התיישב לצידה.. מנשק את כף ידה.. היא הייתה מורדמת עדין אחרי הניתוח שעברה.... הוא הביט בה בעיניים מלאות אהבה לחש לאוזנה... "לא היית צריכה לברוח כך... אני אוהב אותך יותר ממה שאמרתי ולא הייתי מוותר לא עליך ולא על פרי אהבתנו... והמכתב לא נשלח כמו שרצית... ואולי מישהו שם למעלה החליט אחרת עבורנו.." מכתב שנשלח עבר מסע והגיע לידיים הלא נכונות... מכתב לא נשלח.. אך בכל זאת הגיע לייעודו בדרך עקיפין.. כדי לגלות שאהבה צריכה להיאמר ללא פחד.. או חשש... כי האהבה חזקה יותר מכל דבר...
