מסע אל מסתרי שפת הרוח

[Avital000]

מסע אל מסתרי שפת הרוח

קראתי כתבה מעניינת על השפה העברית, שבה אומרים שאותיות השפה העברית הן עשרים ושניים סימני קוד שבהם משתמשים המקובלים לתאר את תהליך הגילוי של המציאות הרוחנית. ואם קוראים בספרי הקבלה מתוך השתוקקות להגיע להרגשת העולם הרוחני, הכוח המיוחד שטמון בספרים מפתח את הנשמה שלנו. חוץ מזה מסבירים שם על המציאות הרוחנית שהצורות של האותיות וסימני הניקוד מסמלים. בקיצור, מומלץ בחום: מסע אל מסתרי שפת הרוח http://www.kab.co.il/epaper_heb/content/view/epopup/2527

 

[ליבליך]

צר לי לנפץ לך את המיתוס

אבל אותיות השפה העברית שמשו פחות אות יותר את כל יתר השפות השמיות. ליתר דיוק, מ-29 האותיות המקוריות נשארו בעברית רק 22 - היתר לא קיימות בעברית, ונעלמו בשלב מוקדם מאוד בהתפתחותה כנראה: ש' שמאלית היתה אות עצמאית (שונה מ-ס' ומ-ש' ימנית), והיו אותיות נוספות שקיימות כיום בערבית: ח' וילונית (הפכה ל-ח' בעברית), שני סוגים של ד' נחצית (הפכו שניהם ל-צ' בעברית), ת' רפה (הפכה ל-ש' בעברית), ד' רפה (הפכה ל-ז' בעברית), ע' וילונית (הפכה ל-ע' רגילה בעברית). אפשר למצוא עוד מידע בטבלת מעתק האותיות בין השפות השמיות כאן. צורת האותיות עברה גם היא שינויים רבים במרוצת הדורות. אותיות הדפוס של ימינו הן אותיות ארמיות, בעוד שאותיות הכתב הן כנעניות-פיניקיות במקורן - אבל צורתם של שני הסטים של האותיות לא היתה בדיוק כך במקור (אני ממליץ לך לבדוק את הערך "הכתב העברי" בויקיפדיה). הניקוד הוא בכלל מאוחר הרבה יותר, ועוד בתקופת התלמוד נהגו שתי מערכות שונות של ניקוד - בבלי וירושלמי, שתיהן שונות מן הניקוד הטברייני המקובל כיום - עם סימנים שונים לגמרי ואפילו תנועות שהיו קיימות במערכת אחת ולא באחרת. נו, טוב, כנראה שהמציאות הרוחנית השתנתה, אז היה צורך בסימנים אחרים כדי לסמל אותה...