מסע הצלב של הקוסמנים

לילךאר

New member
מסע הצלב של הקוסמנים

שלום שמי לילך ארנון והנה הסיפור שכתבתי יחד עם שותפי גילי, שמתרחש 29 שנה לאחר שספרי הארי פוטר הסתיימו והרי התקציר:

תקציר מסע הצלב של הקוסמנים
אישיות בכירה במשרד הקסמים נרצחה
אוכלוסיה שלמה נלחמת על חייה
משטר חדש עולה לשלטון ומאבק חדש מתחיל....
ונראה שעתיד קהילת הקוסמים כולה ואולי של העולם כולו
תלוי בשלושה גיבורים ממשפחות וויזלי קירווי ופוטר....
הסיפור "מסע הצלב של הקוסמנים" ירתק את קוראיו לשאלות רבות:
מי הם הקוסמנים?
מי הם הקלינבלדים?
מהו הוגסטל?
מי ממשיך את דרכו של וולדמורט?
מי מתחרה בהוגוורטס?
מהו הסדר החדש בעולם הקוסמים?
והאם "אהבת מוגלגים" היא הדרך הנכונה?
לכל השאלות האלה ועוד הרבה שאלות שעדיין לא נשאלו אך חשובות לא פחות
תמצאו תשובות בסיפור הבא...
 

Lipush313

New member
נשמע מעולה

הפאנפיק בעברית או באנגלית?
&nbsp
מוזמנת להעלות אותו בהקדם!
 

לילךאר

New member
תודה רבה הקישור של הפרולוג והפרק הראשון נמצא בDOCX

בכותרת של תחילת ההודעה הקודמת אבל אין לי בעיה לכתוב אותו כאן.
מסע הצלב של הקוסמנים
 

לילךאר

New member
הסיפור

פרולוג
הגופה כבר כוסתה, הפרחים כבר הונחו על המצבה, בתוך כמה דקות הכל יחזור להרגלו ועולם כמנהגו ינהג. רק המצבה בבית הקברות תישאר דוממת ותספר לכל מי שיכול להקשיב, שרצח נורא התרחש.
דוממת ואבלה צפתה לילי במתרחש, היא בקושי יכלה להקשיב להספדים. מידי פעם היא שמעה את המילים: "גדלות נפש", "תקוות עולם הקוסמים" ו"הרצח הזה לא יעבור בשקט". אבל כל מה שלילי רצתה זה להתעורר בבוקר ולגלות שכל מה שקרה זה חלום רע. היא עצמה את עיניה ופתחה אותן אך דבר לא השתנה. הו כמה היא מייחלת שהמת יקום מקברו ויצעק: "אני עוד חי! מדוע אתם מכסים אותי בעפר?" אך דבר לא קרה, רק הדממה המעיקה והאפלה נשארה. "לילי" קולין קירווי אחד הבנים מכיתתה בהוגוורטס נגע בכתפה ונתק אותה מהרהוריה, "אני רוצה לספר לך משהו...."
פרק ראשון: שבעה חודשים לפני..
זאת הייתה שעת בין הערביים חמימה כשסאם וויזלי שב לביתו מעבודתו ב"חנות הוקוס מוקוס של האחים וויזלי" כמידי יום ביומו.
"היי אבא אני בבית!" אמר סאם בשמחה כשפתח את דלת הכניסה. לא היה קול ולא היה מענה, ג'ורג' וויזלי אביו של סאם, גבר מקריח בסוף שנות הארבעים לחייו, ישב ליד שולחן הכתיבה בעיניים מזוגגות וניסה לקרוא ספר ללא הצלחה. "אבא אני בבית, מה קורה איתך?" שאל סאם הקול רווי עצב ודאגה. "אל תדאג לי סמואל אני בסדר, איך היה בחנות?". "כמו בכל יום אני וקולין העמסנו סחורה, פירקנו אותה וחיפשנו לקוחות חדשים". "והצלחתם למצוא כמה?" שאל ג'ורג' במכניות. "בטח" אמר סאם בהתלהבות מעושה את מה שהיה רחוק מן האמת, "כמה מאות". "יופי" אמר ג'ורג' והתעטף בשתיקתו, סאם הבין שהוא לא יוכל לחלץ עוד דבר מאביו. חצי שעה אחר כך הדבר חזר על עצמו עם אמו אנג'לינה, ששבה אז לביתה עם פנים נפולות וניסתה לשמח את בנה במתיקות מזויפת שעשתה את המצב גרוע יותר ממה שהוא. "פעם זה לא היה כך" חשב לעצמו סאם בעוגמה בעודו שוכב לבדו במיטתו, "פעם הכל היה אחרת טוב יותר". פעם הבית היה מלא חיים, מכניס אורחים , שמח ומאושר. משפחות וויזלי – פוטר, קרובי משפחתו של סאם באו אליו הביתה לארוחת חג המולד באופן קבוע. ילדי משפחת וויזלי הזמינו לשם את חבריהם ועשו שם שמח. פרד הבכור הזמין לשם את חבריו חברי להקת "אטלנטיס" (להקת הרוק של עולם הקוסמים) שיבואו ויתאמנו בחצר האחורית של הבית. טונקס האמצעית הביאה הביתה את חברותיה המצחקקות ואת הבנים איתם היא יצאה שאחד מהם הוא דיוויד ג'קסון, חבר להקת אטלנטיס איתו היא התארסה לפני חודשיים. גם סאם בן הזקונים של משפחת וויזלי, אהב להזמין חברים הביתה. חבריו, ג'ייסון, מייקי, קולין ובן דודו ההזוי ברטי וויזלי, בנו של דודו פרסי, אהבו לבוא אליו מידי פעם והוא אהב לבוא אליהם בחופשות הקיץ מבית ספר הוגוורטס. מבין החברים שלו קולין קירווי נעשה בן בית בבית שלו, יחד איתו ועם סאם אהב ג'ורג' וויזלי להשתולל כמו ילד ולצחוק עד דמעות מהבדיחות של קולין. אך ביום אחד הכל השתנה, פרד הבן הבכור, גאוות המשפחה, התלמיד המצטיין והרוקיסט המתפרע. עזב את הבית והצטרף לחבורה של סליתרינים טהורי דם לדאבון ליבם של בני משפחתו. היה זה בחופשה הגדולה של סוף השנה השישית של סאם בהוגוורטס ותחילת השנה האחרונה. רצה הגורל ובאותו היום כל המשפחה היתה בבית, פרד פתח את הבית בבעיטה ואמר שנמאס לו מהבכיינות של כולם ובעיקר של הבוצדמים המסריחים. אמו ואביו היו בשוק ודקה שלמה בהו בבנם מבלי להוציא מילה מפיהם. לבסוף ג'ורג' פתח את פיו ואמר "מה עשינו לך שאתה מתנהג אלינו ככה?" פרד לעומתם טען שהפעם זה לא הם אלא העובדה שהוריו חיים בסרט. מאמינים במשטר הקוסמני המושחת, ולא חושבים לרגע לבוא לעזרת טהורי הדם המקופחים האמיתים של העניין ולא הבוצדמים המסכנים והמקופחים שלוקחים כל חלקה טובה ששייכת לטהורי הדם. אמו התחלחלה ושאלה את בנה "איך אתה מדבר? אתה לא מתבייש?? פרד ענה לה באדישות "תשמעי מישהו צריך להגיד את זה". על כך ג'ורג' נכנס לקריזה היסטרית וצרח על בנו שדיבוריו עושים בושה למשפחתו ולזכרו של אחיו המת. הוא גם ציין שהוא לא מאמין ששנים אחרי שאחיו נהרג במלחמה נגד וולדמורט, בנו הבכור, יציר כפיו שנקרא על שם אחיו המת מעז לצדד ברוצחים של דודו. זה נמשך כך במשך שעה שלמה. סאם וטונקס שמעו בזעזוע מחדרם, תוך כדי שהם מחזיקים ידיים, את הבכי והצעקות של הוריהם לעומת זעמו הקר של פרד. לבסוף פרד עזב את הבית בטריקת דלת ובלחש הנגזה. זאת לא הפעם הראשונה שפרד עשה בעיות והביע את דעתו בפומבי מול משפחתו הנדהמת. חודשיים לפני כן פרד עזב את להקתו עקב סכסוך כספי ואישי, גם אז הוא חשב את המחשבות הנלוזות הללו אך הביע את דעתו באופן ציני וסרקסטי ולא באופן ישיר ופומבי. פרד הלך, כמה ימים אי אפשר היה למצוא אותו. עד שלבסוף לאחר חיפוש נואש הם שמעו מהשכנים שפרד הצטרף לחבורה של טהורי דם נרדפים ומקום הימצאו אינו ידוע. לאחר הבושה הגדולה, אבדה שמחת החיים לג'ורג' ואנג'לינה. רכילות השכנים והמכרים שלהם מהעבודה על המשפחה המופרעת שלא חינכה את בנה טוב ולכן הוא יצא תפוח רקוב ומסריח, שברה את ליבם ולכן ג'ורג' כבר לא יכל לתפקד בתור מנהל חנות הטריקים של האחים וויזלי "הוקוס מוקוס". בלית ברירה בהיעדר התפקוד התקין של הוריו, סאם לקח לידיו את המושכות של ניהול החנות. בהיותו נער צעיר שרק לפני רגע הגיע לשנתו השבע עשרה הוא היה צריך עזרה בניהול החנות כדי שהעסק יתפקד כמו שצריך. אחותו טונקס לא יכלה לעזור לו בגלל שהיא עבדה בתור מלצרית בבית התה של מדאם פודיפוט. לכן בלית ברירה ובבושה גדולה שאל סאם את חבריו אם הם מוכנים לעזור לו, ברטי סרב ואמר שהוא לא יכול, גם ג'ייסון ומייקי אמרו שהם לא יכולים לעזור לו. הוא כבר היה מיואש כשהוא שאל את קולין. קולין בתגובה שאל אותו שתי שאלות: האחת, באיזה שעה לבוא למחרת בבוקר. והשנייה, כמה הוא מרוויח לשעה? כבר למחרת קולין התייצב בחנות בשעה המיועדת ולאחר שבוע הגיעה אליו חליפת המנהלים בהתאם למידותיו. בכל בוקר התייצבו בתיאום מראש בביתו של סאם הצמד חמד "רובין הוד וג'ון הקטן" ומשם הם הלכו ביחד לעבודתם בחנות. "רובין הוד וג'ון הקטן" זהו כינוי שאנשים ברחוב ומכרים קרובים הדביקו לסאם וקולין עוד משחר ילדותם בגלל תעלוליהם הגדולים. תעלולים שלרוב סאם תכנן וקולין, הפעלתן חסר השקט שלא היה מסוגל לשבת עשר דקות במקום אחד, ביצע אותם על הצד הטוב ביותר. לא היו הפכים יותר גדולים מהצמד הזה. הן מהנתונים הפיזיים והאופי השונה של כל אחד מהם לעומת סאם שהיה גבוה ושרירי קולין היה נמוך ורזה, העור השחום והשיער השחור של סאם לעומת העור הבהיר והשיער הבלונדיני של קולין. והמראה הרציני והאחראי של סאם לעומת המראה התוסס הממזרי והפעלתני של קולין שכמעט אף פעם לא הפסיק לצחוק ולעיתים רחוקות ראו אותו רציני. דווקא בגלל השוני השילוב של שניהם ביחד בעבודה הלך בצורה חלקה ביותר. תוך שבוע מהיום שבו הוא התחיל לעבוד התגלה קולין כנכס יקר לחנות הוותיקה שנמצאת בשלבי התמוטטות. הוא עזר לסאם עם המשלוחים החדשים שהגיעו לחנות, עזר גם לסדר את הרשימה המבולגנת של הכתובות בעבר ובהווה של לקוחות החנות הנוכחיים והקודמים וכמובן הדוחות על ההתנהלות של הסניפים האחרים של "הוקוס מוקוס של האחים וויזלי". והעבודה הקשה ביותר לנסות לנחם את סאם ולגרום לו לצחוק. בכל פעם שבא לקוח לחנות סאם ביקש מקולין לבוא ולראות מה הלקוח רוצה. בהתחלה קולין הסכים אבל כשהוא ראה שסאם עדיין מדוכדך ועושה יחסי ציבור גרועים לחנות. הוא התעקש שסאם הוא זה שיקבל את הלקוחות, ואחרי שהוא יסיים את עבודתו הם יעבדו ביחד על המוצר החדש של חנות "האחים וויזלי" שיעשה את פרד קוקו ללא תקנה עם גיטרה ללא מיתרים. לאט לאט סאם התחיל להתגבר, לעבוד טוב בחנות, לצחוק עם קולין ולרדת עליו כמו פעם. בינתיים סאם וקולין חזרו לבית ספרם הוגוורטס וניהלו את החנות בשלט רחוק דרך דואר ינשופים. דבר שגרם לחנות להוזיל את מחיריה ברמה דרסטית משום שהמנהל המחליף ג'יימס פוטר אכל את הממתקים במקום למכור אותם. דבר זה יצר מחסור מתמיד בממתקים "מקקי שוקולד" ובדובוני במבליק מגומי ועטי נוצה בטעם צמר גפן מתוק בשערות סבתא בכל הצבעים. קולין וסאם גילו את המחדל במהלך חופשת חג המולד , אי לכך הם פיטרו מיד את ג'יימס מהחנות ללא שכר ועם חובות כבדים אותם נאלץ אביו המסכן, הארי פוטר לשלם.
בכל פעם כשסאם היה לבד וחשב על מה שקרה לו בחודשים האחרונים הוא תמיד הגיע בסופו של דבר למצב הפוליטי החדש במשרד הקסמים אותו יצר שר הקסמים המהולל טירנוס רופוס. במשך שנים רבות עוד בתקופה שטהורי הדם שלטו ביד רמה תחת הנהגתו של הלורד וולדמורט, או בכינוי "זה שאין לנקוב בשמו, או בשפת הדיבור "אתה יודע מי". בוגדי הדם וילידי המוגלגים המכונים "בוצדמים", חשו מקופחים ומפוחדים תחת שנאתם של אוכלי המוות אליהם וכל מי שתמך בוולדמורט אפילו אם לא היה אוכל מוות. המלחמה הסתיימה בהבסתו
 

TVoldemort

New member
הסיפור מעניין גם הרקע וגם הסיפור עצמו

קצת הפריע לי שלא היה רשום על איזו תקופה בתוך הארי פוטר אנחנו נמצאים ולקח לי זמן להבין.
לדעתי צריך לעבור קצת הגהה.
הרעיון עצמו הוא רעיון מעניין ומעניין לאן זה יתקדם.
מחכה לפרק שני במתח.
בתודה מראש
מיקי
 

לילךאר

New member
תודה רבה אני אקח את זה לתשומת לחיבי ואעבוד על ההגהה.


 

לילךאר

New member
הנה הפרק השני של הפאנפיק: מותו של המושיע"

פרק שני: מותו של המושיע (שלושה ימים לפני...)
את היום הזה סמואל לסלוט וויזלי לא ישכח לעד, במבט לאחור היה זה יום ככל הימים, השמש זרחה במלוא עוצמתה. קולין סיים את משמרת הבוקר שלו והשאיר את סאם לבד בחנות ביום מוצלח במיוחד של קונים נחמדים ומעניינים. מצב רוחו הטוב של סאם המשיך עוד כשהוא הגיע הביתה וראה את פניהם העצובות והמודאגות של הוריו. בהתחלה הוא לא התייחס לכך הרי כמעט בכל יום הוריו מתוסכלים ועצובים בגלל מה שעשה להם אחיו פרד הבוגד חסר הלב. אך כשראה אותם מתהלכים אנה ואנה ללא מנוחה, שקטים שלא כהרגלם, התחיל לדאוג. לאחר מספר סיבובים הלוך ושוב שאלה אנג'לינה את בנה בבהלה: "ראית במקרה את הארי, שמעת עליו משהו במקרה?" "לא" ענה סאם בדאגה הולכת וגוברת. הוא רק עמד לשאול: "מה קרה", אך לא הספיק. המבטים החוששים שהוריו נעצו אחד בשני גרמו לו להבין שמשהו נורא קרה. נשתררה שתיקה רועמת אותה הפר ג'ורג' לבסוף בלב כבד כשכל מילה עולה לו בכאב: "הארי ואחותי תכננו לאכול היום בערב ארוחה חגיגית, יחד עם ילדיהם. הכל היה מתוכנן מראש, חוץ מזה שהארי לא הגיע לארוחה, בהתחלה הם לא התייחסו לכך, לאחר חצי שעה ג'יני שלחה לנו הודעה מודאגת". "אמרתי לה שהיא לא צריכה לדאוג הארי הוא בנאדם אחראי ובטח הוא התעכב בעבודה שלו במרדף אחרי פושע נמלט" אמרה אנג'לינה בדאגה הולכת וגוברת. "ג'יני לא נרגעה, היא אמרה שהתנהגות כזאת לא מתאימה להארי והארי תמיד מודיע מראש כשהוא מאחר". "לבסוף החלטנו שנחכה עוד שעה ונראה אם הארי יוצר קשר" המשיך ג'ורג' במהירות וללא נשימה. "אך המצב נעשה גרוע יותר, הארי לא רק לא בא, הוא גם לא שלח פטרונוס המודיע על מקום הימצאו". "אנחנו חוששים שקרה לו משהו חמור מאוד" אמר ג'ורג' בקול שקט ושבור. סאם היה בהלם, המחשבה על כך שדודו הגדול והמפורסם נמצא במקום לא יידוע, ייסרה אותו ודקרה אותו בלב. לבסוף הוא שאל את הוריו, "יש משהו שאני יכול לעשות? אפילו משהו קטן?" "בינתיים לא, תודה על התמיכה" אמרה אנג'לינה ברגש וחיבקה את בנה ואחריה גם ג'ורג' חיבק את בנו. "אם יש משהו חדש נודיע לך. בינתיים לך לשבת ולנוח עבדת מספיק קשה היום" אמר ג'ורג' בקול מרוגש. "אולי בסוף יתברר שאנחנו סתם חרדים לשווא, זקנים מטומטמים שכמונו" אמרה אנג'לינה באירוניה. סאם עלה לחדרו וניסה לחשוב על דברים אחרים. הוא מישש בידו באובססיביות את גביע החובט המצטיין של בית גריפינדור שהוענק לו בשנתו החמישית, אך כל הזמן העביר במחשבתו את השאלות "איפה הארי", "היכן הוא נמצא" "מי פוגע בו?" והאם מי שפוגע בו הוא אוכל מוות לשעבר? לאחר זמן מה מחשבותיו של סאם לא נדדו לדודו הארי אלא לחברו קולין. הוא לא ראה את קולין מאז היום בצהרים, דבר שגם לא היה כרגיל. בדרך כלל הם היו מסיימים את העבודה ביחד וגם אם לא, תמיד כשסאם סיים את העבודה הוא וקולין היו הולכים לבלות בקלחת הרותחת. שם הם היו מדברים ומנסים להתחיל עם בנות ולהשתעשע כל אחד בדרכו השונה, קולין בבדיחותיו ותעלוליו הילדותיים וסאם בחיוכו השרמנטי. היום קולין לא בא לבילוי הקבוע וסאם החל לחשוש שאולי קרה לו משהו. פתאום הוא שמע קול נפץ ליד החלון שבחדרו. סאם קם בבהלה ורץ לפתוח את החלון. ליד החלון הוא ראה את קולין עם פנים לבנות כמו המוות ושקט שלא כהרגלו.
 

Lipush313

New member
יפה מאד


צורת הכתיבה טובה, אם אפשר רק הערה בונה אחת. נסי לרדת שורה כשמישהו חדש מדבר או כשיש הפסקת מבנה ברורה. ככה הפרק יוצא מסודר יותר, כשהוא בנוי בפיסקאות. חוץ מזה הכל טוב
 

TVoldemort

New member
הפרק השני נחמד ומעניין אבל מאוד קצר לעומת הראשון

ומסכים עם ליפ שהפרק יותר מבולגן מהפרולוג והפרק הראשון.
וסיימת במתח מחכה לפרק השלישי.
 

TVoldemort

New member
בפרקים הללו יש שיפור במיוחד בפרק הרביעי שיותר ארוך

העלילה זורמת יותר ולא נקטעת באמצע.
נהנתי לקרוא
 

לילךאר

New member
תודה רבה על ההערות . הנה שני הפרקים הבאים

את הסיפור הזה אני כותבת במשך חודשים יחד עם שותפי לכתיבה גילי. ככל שהעלילה יותר מתקדמת כך הפרקים יותר ארוכים. בכל פרק יש נושא מסויים ולפעמים הנושא קצר. אני שולחת את פרק חמש ופרק שש. קריאה מהנה (פרק חמש קצר יותר מפרק שש)
 
למעלה