מסע כזה של שנים רבות...
כשהתחלתי לנסח את ההודעה הזו נכנסתי למעין מנהרת זמן
ונזכרתי בהמון רגעים, המון הודעות, המון מסרים, המון אנשים, המון דרך...
הפורום הזה הוא חלק ממני כבר למעלה מ 8 שנים.
לתפוז הגעתי בפברואר 2004, לפורום של שלמה הגעתי באופן טבעי לא הרבה אחרי..
ההודעה הראשונה שכתבתי כאן הייתה ב 10.4.2004.
לאחר כמעט שנה נהייתי אדומה ובפברואר 2006 - כחולה.
זה לא מקרה שעברתי פה.
היו זמנים טובים מאוד ("זיכרון זה דבר ורוד"),
היו זמנים טובים פחות (גם כש"העליבו אותי קראו לי שמות..")
היו אנשים שבאו ועזבו ויש כאלה שנשארו במשך כל הזמן הזה,
כותבים או נסתרים ("כל החברים <בפורום> שהיו לי עוברים לי בראש עכשיו..").
אני עצמי השתניתי, עברתי דברים, "בגלגל ענק בזמן הנע ברוח הסתובבתי",
ובאמת כבר עבר דיי זמן מאז ההודעה הראשונה ההיא...
צפיתי בפורום עובר שינויים רבים ושונים, בהתאם לאנשים, בהתאם למהלכי החיים,
וכך לאט לאט התברר לי שאני חלק ממנו- ואהבתי את זה,
דבר שהחיה בי שוב ושוב את האהבה הגדולה שלי למוסיקה של שלמה.
ובכל אותם הזמנים, "הטיפוסים אל ראש ההר" לעומת "החושך הלא מוצדק",
אהבתי להיות המנהלת, "וטוב שהייתם איתי בכל זה".
הפורום עבורי הוא לא רק אוסף של מילים, אייקונים ושרשורים
והוא גם לא רק כל מה שאומרות בשבילי צמד המילים "שלמה ארצי" (או: "רוקר חיי"),
שזה הרבה מאוד- אתם יודעים.
הייתה תקופה שבשבילי הוא היה מאוד משמעותי ומרכזי בחיים שלי
ואני גם זוקפת לזכותו את הדבר הכי חשוב וטוב שקרה לי בחיים (ואת הפרטים שומרת לעצמי).
אבל דברים משתנים ונראה שהכי נכון יהיה להעביר את הכחול לבא/ה אחריי,
מישהו שייקח את הפורום בשתי ידיים מחבקות וישמור עליו -
כפי שראוי לפורום של מלך העולם...
אז עכשיו אני יושבת וכותבת וחולמת והוזה
ויש לי תחושה מוזרה, אולי של מחנק בגרון ("סבל או אבל")
ובעוד זמן קצר כבר לא אהיה כחולה...
ואסיים במה? ואסיים במי? אולי בלי מילים...
כשהתחלתי לנסח את ההודעה הזו נכנסתי למעין מנהרת זמן
ונזכרתי בהמון רגעים, המון הודעות, המון מסרים, המון אנשים, המון דרך...
הפורום הזה הוא חלק ממני כבר למעלה מ 8 שנים.
לתפוז הגעתי בפברואר 2004, לפורום של שלמה הגעתי באופן טבעי לא הרבה אחרי..
ההודעה הראשונה שכתבתי כאן הייתה ב 10.4.2004.
לאחר כמעט שנה נהייתי אדומה ובפברואר 2006 - כחולה.
זה לא מקרה שעברתי פה.
היו זמנים טובים מאוד ("זיכרון זה דבר ורוד"),
היו זמנים טובים פחות (גם כש"העליבו אותי קראו לי שמות..")
היו אנשים שבאו ועזבו ויש כאלה שנשארו במשך כל הזמן הזה,
כותבים או נסתרים ("כל החברים <בפורום> שהיו לי עוברים לי בראש עכשיו..").
אני עצמי השתניתי, עברתי דברים, "בגלגל ענק בזמן הנע ברוח הסתובבתי",
ובאמת כבר עבר דיי זמן מאז ההודעה הראשונה ההיא...
צפיתי בפורום עובר שינויים רבים ושונים, בהתאם לאנשים, בהתאם למהלכי החיים,
וכך לאט לאט התברר לי שאני חלק ממנו- ואהבתי את זה,
דבר שהחיה בי שוב ושוב את האהבה הגדולה שלי למוסיקה של שלמה.
ובכל אותם הזמנים, "הטיפוסים אל ראש ההר" לעומת "החושך הלא מוצדק",
אהבתי להיות המנהלת, "וטוב שהייתם איתי בכל זה".
הפורום עבורי הוא לא רק אוסף של מילים, אייקונים ושרשורים
והוא גם לא רק כל מה שאומרות בשבילי צמד המילים "שלמה ארצי" (או: "רוקר חיי"),
שזה הרבה מאוד- אתם יודעים.
הייתה תקופה שבשבילי הוא היה מאוד משמעותי ומרכזי בחיים שלי
ואני גם זוקפת לזכותו את הדבר הכי חשוב וטוב שקרה לי בחיים (ואת הפרטים שומרת לעצמי).
אבל דברים משתנים ונראה שהכי נכון יהיה להעביר את הכחול לבא/ה אחריי,
מישהו שייקח את הפורום בשתי ידיים מחבקות וישמור עליו -
כפי שראוי לפורום של מלך העולם...
אז עכשיו אני יושבת וכותבת וחולמת והוזה
ויש לי תחושה מוזרה, אולי של מחנק בגרון ("סבל או אבל")
ובעוד זמן קצר כבר לא אהיה כחולה...
ואסיים במה? ואסיים במי? אולי בלי מילים...
