שבי, זה הולך להיות ארוך ......
ילדים,
את הטיפולים לשלישי, התחלתי כשהגדולה הייתה בת 3.6 והקטן שנה, בערך....
בגילאים הללו אכן קל ״להסתיר״ מהם,
הם הולכים לישון מוקדם ואני מזריקה בערך ב21.30
לאט לאט הם גדלו, פעם אחת תוך כדי הזרקה בחדר, הקטן הגיע בריצה וכמעט נכנס לי במזרק
שהיה נעוץ בבטן.....
פה ושם שהלכנו בערב לפגישות, הסבתי להם שאנחנו הולכים לרופא בכדי שיעזור לנו להכנס להריון.
היות ואנחנו לא מצליחים .
ובאחד ההריונות, הזרקתי גסטון במשך כ8 שבועות, יותר נכון, האיש הזריק לי בישבן
ומה לעשות הגדולה היתה כבר בת 6 והקטן 4.6 .
ההזרקות היו בסביבות 20.00
אחרי שאותו הריון אבד,
חזרתי להזריק, כאן כבר אי אפשר היה להחביא את
סידור הבקבוקים על השולחן, ואני כבר לא הסתרתי
הסברתי להם שאמא ואבא עדיין מנסים להכנס להריון ושאלו הורמונים.
באיזשהו שלב אמרה ביתי, אבל אמא למה את צריכה עוד תינוק?
יש לך אותנו....
באותו שלב אחותי גם ילדה וביתי הוסיפה, יש לך גם את מאי התינוקת.
בני כמעט ולא שם לב, נו טוב בנים.... פעם אחת הוא ראה ושאל אם כואב לי וליטף אותי.......בערך בגיל 5-6.
משפחתי ידעה מהרגע הראשון ( איך שהתחתנו
)
לילד השלישי בהתחלה שיתפתי בשאיבה או בטיפול , ככל שהדרך התארכה והתאכזרה, החלו לשאול
אותי למה אני ממשיכה? מדוע אנני מסתפקת במה שיש?
משפטים כמו, תודה לאל שיש לך
כמובן שעצרתי והודעתי שאנני מוכנה לשמוע את המשפטים הללו.
באיזשהו שלב אחרי 7-8 שאיבות
כבר לא סיפרתי. כולל על הריון
חברים ומכרים זה מתחלק, יש לי חברים מהשכונה, הורים של ילדים מהכיתה, גן שכנים,
מעטים מהם יודעים , כולל את ההריונות שעברתי .
חברות אספתי לי עם השנים גם מהטיפולים, יש לי את הגרעין של לפני 12 שנים, שעד היום אנחנו
בקשר, יש לי חברות של שנתיים שלוש מהטיפולים
האמת, רק אותם שיתפתי ורק להם סיפרתי , היות ודיברנו את אותה שפה.
מרווה שעזרתי
