מספר-המשך השרשורים מספטמבר 2000
----------------------- המספר 27/9/2000 11:4 בת
[email protected] ----------------------- לפני מספר חודשים הייתי שותפה לאירוע שכיבד את ניצולי השואה בעירי. אנשים קיבלו הזמנות וכרטיסים עם כסאות מסומנים, רק כדי שנוכל לדעת בכמה אנשים מדובר. אשה אחת הגיעה לאולם ללא הזמנה וללא כרטיס. היא הסבירה לי שלא ידעה כלל על הארוע ולכן גם לא נרשמה מראש, אבל היא ניצולה והיא חייבת לקחת חלק, והיא מוכנה גם להראות לי תעודת זהות וכו´ וכו´. הרגעתי אותה, לקחתי את ידה, נשקתי למספר ואמרתי: יותר מזה לא צריך. ----------------------- המספר 27/9/2000 17:33 זלמן-לייב (מישהו, לשעבר) ----------------------- לא צילמתי את ידה של אמי והמספר ירד עימה אלי קבר כי אי אפשר היה להפריד בינה לבין עברה ולא רציתי להשאיר את האות הזה איתי יותר מדי כבד היה ----------------------- זלמן-לייב ,שנה טובה לך 29/9/2000 15:47 יוסף
[email protected] il ----------------------- האם אתה זוכר אותו? ----------------------- שנה טובה יוסף. התכוונת האם אני זוכר את המספר? 30/9/2000 2:45 זלמן-לייב ----------------------- , אם כן, לא רק שאני לא זוכר. אני אף פעם לא ידעתי אותו. אף פעם לא הסתכלתי, עליו כעל מספר בעל משמעות "מספרית". בשבילי הוא היה כתם כחול על יד, אימהית. כתם שמאחוריו עמדה הזוועה., , , , , , , ----------------------- אין לי מושג מה המספר. גם עכשו. 30/9/2000 11:11 נגה*
[email protected] ----------------------- משמעות המספר קשה עלי. אבל אם ארצה - יש איפה להסתכל. הכתם הכחול - של היד האימהית. של הזרוע השזופה והאהובה. |lev| ----------------------- אולי עדיף כך 30/9/2000 11:14 יוסף
[email protected] il ----------------------- ואולי טוב לתת לזוועה הזו שהמיספר מסמל,לשקע אל תהום הנשיה...אך מבלי לשכח את אלו שסבלו ממנה ועדיין סובלים. ----------------------- לנגה 27/9/2000 22:3 חיים hy@netvision/net/il ----------------------- קשה היה לי להגיב בפורום שלחתי לך אימייל ----------------------- לאמא שלי אין מיספר 28/9/2000 20:0 יוסף
[email protected] ----------------------- למרות שהיא היתה באושוויץ.לפעמים אני מפקפק בזה כי לפעמים היא מספרת סיפורים על מחנות עבודה.שמעתי אבל לא מזמן שיהודי הונגריה שבאו לקראת הסוף כבר לא סומנו?בכלל יש לי עוד הרבה סדר לעשות בסיפור של אמא. ----------------------- ליוסף 28/9/2000 20:28 חיים hy@netvision/net/il ----------------------- מעניין גם אמא שלי הגיעה לשם רק במאי 44 מהונגריה לשם נימלטה מהעיירה בה נולדה .עיין קצת בפורום ותראה שתהיתי למה אין לה מספר? אף פעם לא העזתי לשאול תמיד ראיתי בכך מעין התרסה או שאלה המפקפקת באמינות סיפורה,תמיד חשבתי שיש פער בין האמת ההיסטורית לאמת הסוביקטיבית עד שביתי נסעה לפולין וקיבלה נרות נשמה מסבתא בצרוף רשימה היכן ולזכר מי להדליק כל נר ונר,ולמרבה פליאתה של ביתי הכתובות היו מדויקות ותאמו להפליא להסבריה של הד"ר דינה פורת שהדריכה את הקבוצה. ----------------------- חיים. אני לא מבינה. פיקפקת באמינות סיפורה?? 29/9/2000 1:18 אילנה
[email protected] ----------------------- ----------------------- כן חיים, נושא כאוב 29/9/2000 15:23 יוסף
[email protected] il ----------------------- יש בי איזה פחד סתום להיכנס למלא הפרטים המדויקים של עבר מישפחתי...גם בגלל הכאב הרב וגם בגלל המקומות הלא נעימים.ישנו קטע למשל שבו היא נעזרה בטוב ליבו של איזה קצין גרמני, רופא שהביא אותה לאיזה בית חולים ליד ברלין,שם נאלצו לקטע לה את אצבעות רגליה אחר שהם קפאו בצעדות המוות.את האפיזודה הזו היא תמיד מספרת בחשש רב ועם הרבה בושה.אמא שלי היתה אשה מאד יפה ואני לא יודע עם הבושה היא בגלל ש"שיתפה" פעולה עם האויב או משהו אחר.ואיך בכלל אוכל איפעם לדעת ואולי זה כלל לא חשוב? ----------------------- לחיים וליוסף 29/9/2000 22:0 בת
[email protected] ----------------------- מי שהגיעו לאושוויץ לקראת סוף המלחמה לא קיבלו מספרים. (אפילו שהם עמדו בתור) הנאצים היו טרודים בהגברת קצב החיסול ובנסיגה ממחנה אחד לשני בצעדות המוות, כך שרבים מאלה שסבלו בגטאות או במקומות אחרים והגיעו בשנת 44 הם חסרי מספר. חלק מהנאצים שהיו מודעים להפסדם הקרוב החלו לבנות לעצמם את ההגנה באמצעות סיוע לניצולים. הם קיוו שבעתיד כשיועמדו לדין על פשעי מלחמה יעידו הניצולים לטובתם ועושיהם יופחתו. האמינו להם שהכאב שלהם לא היה דמיוני. הם נושאים את הבי.איי (בוגרי אושוויץ) שלהם בכל צלקת בגופם. ----------------------- כן, זה נכון יוסף. גם לאמא שלי אין מספר על היד. 29/9/2000 1:16 אילנה
[email protected] ----------------------- ----------------------- ספרי לי עוד, אילנה... 29/9/2000 15:25 יוסף
[email protected] il ----------------------- אם בא לך...שנה טובה וחג שמח. ----------------------- שנה טובה גם לך יוסף. 29/9/2000 16:8 אילנה
[email protected] ----------------------- כן. אני חושבת שזה היה לטובתה. היא לא אחת שאוהבת לדבר על זה, וזה שלא היה לה מספר פשוט עזר לה להסתיר את זה. אחרי ר"ה אספר לך ולכולם עוד משהו בהקשר לכך. ----------------------- איזה סיפור עצוב,ניפלא ומצחיק במרירותו, 29/9/2000 15:44 יוסף
[email protected] il ----------------------- אם נאסוף פעם את כל הסיפורים הקטנים הללו,יצא לנו סיפור אחד, מדהים במוזרות הנוראה ומלאת ההוד שלו. חג שמח,שנה טובה ----------------------- (הערה: בעקבות ההתכתבות הזאת צילמה יהודית את מספרו של אביה ז"ל) מיכל
