מספר שאלות על שיעור המבוא

[איש של קש]

מספר שאלות על שיעור המבוא

1. מה זאת אומרת "האות r נהגת בעזרת הלשון? האם היא "מתגלגלת"? אם כן, זה הופך אותה לארוכה יותר, לא? 2. "ch, ph, th: נהגים כמו c, p, t עם h קצר אחריהם (שלא כמו באנגלית)." האותיות c ו - p נהגות כמו שאנחנו הוגים פ' וכ' גדושות? מה זאת אומרת h קצר? 3. כאשר אות הניקוד מסומנת במאקרון, היא ארוכה יותר? 4. "בהגייה קלאסית, אותיות ארוכות לא מוטעמות (stress) אלא מוארכות (נהגות למשך יותר זמן)." מה זה אומר? הרי אמרת שאם, במילים בעלות יותר משתי הברות, ההברה השנייה מהסוף היא כבדה (והוספת שכבדה אומר, בין היתר, תנועה ארוכה) היא דווקא כן מטועמת. 5. האם תוכל לתת לי דוגמא של מילה בה ההברה הראשונה מטועמת, דוגמא של מילה בה ההברה השנייה מהסוף מטועמת ומילה בה ההברה השלישית מהסוף מטועמת? אני מניחה ששאלתי לא מעט שאלות, וזה רק שיעור המבוא, אבל חשוב לי להבין. אשמח אם תענה, גל.

 

[yuval k]

מספר תשובות...

1. הכוונה היא יותר ל"קליק" של הלשון מאשר ל"גלגול" גרוני. 2. כן (וזה היה נכון גם לגבי t אילו היינו הוגים "תֿ" בצורה שונה מ"ת"). הכוונה ב-"h קצר" היא למעין נשיפה - כך ch לא תהיה "כֿ", אלא "כְּהְ". 3. כן. 4. לא נאמר שאין דגש במילה בכלל; פשוט האות שמדגישים היא לא תמיד זו שמופיעה כארוכה. לדוגמה, יש מילים בהן יותר מאות אחת מסומנת כארוכה, אבל עדיין רק הברה אחת תודגש, או מילים בנות יותר משלוש הברות בהן תודגש רק ההברה השלישית מהסוף למרות שהרביעית מהסוף ארוכה. 5. במילים enim ו-nōn תודגש ההברה הראשונה; במילה vidēo תודגש ההברה השנייה; במילה dominus תודגש ההברה השלישית מהסוף. מקרה אחד בו ההבחנה חשוב ה למשמעות היא צורות ההווה והעתיד ביחיד, גוף שלישי, סביל של ההטיה השלישית. ניקח כדוגמה את הפועל addō -ere, להוסיף/לצרף; צורת הסביל בגוף שלישי, יחיד היא adderis ("אתה מוּסף") בהווה, ואילו בעתיד היא addēris ("תהיה מוּסף"). שמחתי לענות לשאלותייך, למרות שזה רק שיעור המבוא ולמרות שהיו לא-מעט שאלות

אך אל תדאגי בעניין מה שמופיע במבוא: הגיה נכונה בלטינית לא חשובה כמו בשפות "חיות", לפחות בהתחלה. בהצלחה!

 

[felicitas]

מספר תשובות

היי גל, ברוכה הבאה. אנסה לענות כמיטב יכולתי על כמה משאלותיך - 2. הצירופים th, ph, ch אינם לטיניים, אלא באים לתעתק מילים יווניות (למשל - כשקיקרו רצה לכתוב אודות הפילוסופיה, הוא תעתק את הפי היוונית הלא דגושה ל ph). לכך הכוונה שיש להגות את הצירוף כעיצור אחד, כשהשפעתה של הh היא לא בהארכה אלא ב"נישוף" התנועה. ch מתעתק את האות היוונית "חי" (x) ו th את האות היוונית "תטא". בלטינית (מלבד בצירופים אלו, שכאמור משמשים למילים זרות) האות c תמיד נהגית "קשה" - כמו ק' שלנו, והאות p כנ"ל. הכוונה ב"שלא כמו באנגלית של ימינו" היא לאופן ההגייה - לא כמו thin, אלא כמו "hot house" - צליל קשה של ת' ואחריו נישוף. 4. הכוונה היא למשמעותה של ההטעמה בשפה הקלאסית. אנו נוטים להדגיש בקריאה את ההברה המוטעמת. נראה שהרומאים לא נהגו להדגיש, את להאריך את הגייתה של זו. לאוזן שלנו זה נשמע מוזר (לי בכלל קשה לקרוא במשקל...). 5.דגש על השנייה מהסוף - servo, saepe. דגש על השלישית מהסוף - moneo, patria אין בלטינית מלרע. המקרה הקרוב ביותר - מילה בת הברה אחת - dos.

 

[איש של קש]

תודה רבה לשניכם

 

[yuval k]

../images/Emo140.gif