היי, אני לא קשור לפה, אבל בכל זאת ארשום את 2 הסנט שלי.
אשתדל לא להעליב או להיקרא מתנשא.
מישהו רשם שהבחור למד מדמ"ח, אז כנראה שהוא לא ("הציונים שלי לא מספיק טובים כדי להתקבל לביולוגיה באוניברסיטה").
לאן התובנה הזו מובילה אותנו?
לכך שאין לו מושג קלוש באקדמיה, לא מהצד הלומד ולא מהצד החוקר (אותו צד שמקבל מלגת מחקר של 150%, משלם את הלימודים למאסטר בעצמו, וצריך לעשות לילות כדי להתקיים).
לא ברור לי מי אתה ומה אתה בדיוק רוצה, אבל באמת (שוב, בלי להישמע מתנשא) שאתה מתפזר בצורה שבעבורי לפחות היא די מדאיגה וסימן לבאות. אני לא חושב או בטוח שתוכל להתמודד, לא מנטלית ולא לימודית עם המסלול המחקרי הנדרש לתואר (אולי כספית כן תצליח במידה וחסכת, שהרי אתה כרגע בהיי-טק ושם עם קורס מג'ון ברייס מרוויחים פי 2 מביולוגים לסוגיהם ומיניהם אם לא יותר...).
המסלול המחקרי המינימאלי הנדרש למה שאתה תיארת (בעצמך רשמת - לא בורג, לא רובוט, מישהו שמסתכל מן המאקרו ושלל סופרלטיבים וכו' וכו') הוא לא דוקטורט, כי אם פוסט-דוק. משמע 3 שנות תואר ראשון + 2 שנות תואר שני + 4-5 שנות דוקטורט במקרה הנפלא + 2-3 שנות פוסט-דוק במקרה העל הכיפאק (אם לא 2 פוסט דוקים).
שאלת שאלות והחברים פה ענו לך תשובות רציניות, מפורטות, מלאות ומכבדות מאוד.
מה שהם לא מבינים הוא שלך אין את הכלים להבין את המסרים שמתחבאים בעבורך מתחת לנכתב. הם לא יכולים ולא מסוגלים (גם אם יפרטו ויכתבו תשובה של 3 עמודים) להעביר לך את אותו נסיון החיים, המר בחלקו והנפלא בחלקו, שהם צברו במסדרונות האקדמיה בדרך אל ההשכלה הגבוהה.
3 שנות לחימה על רכישת תואר ראשון
באוניברסיטה (אישית, אני סולד ומאוד לא מעריך מכללות על כל גווניהן, סיבותיי עימי) והגילוי שהוא שווה לתחת כי אינפלציית התארים בישראל היא חסרת כל שחר. הוא טוב כדי לא להיות מאבטח, וטוב כדי להמשיך לתואר שני.
2 שנות לחימה נוספות על תואר שני (קורסים יותר קשים אבל לא בהרבה, כבר רגילים ללמוד אז הקורסים עוברים חלק אפילו העבודות להגשה ובטח שהתרגילים), במעבדה, תוך כדי קבלת מלגת מחקר מעליבה עם תנאים סוציאלים לא קיימים כלל (אין יחסי עובד מעביד). כדי לקבל משכורת צריך להיות מתרגל (ממוצע ציונים של 92 ומעלה ברוב החוגים) או לעבוד לילות, כי מעבדה בבקרים. כל זאת עוד נשמע נחמד ולא נוראי, אבל מה קורה כשיש לך מנחה זבל? ד"ר/פרופ' שצועק ודוחף את אפו ומתערב כל הזמן, מעיק ולא מכבד את המרחב האישי שלך במעבדה? מנחה שיושב לך על הווריד של הצוואר כל היום, כמה פעמים ביום, במשך שנתיים? מנחה שמרגיש עצמו רוג'ר קורנברג ומקטין אותך לגודל נמלה כל פעם שאתה מראה בורות בתחום? מנחה שמושך אותך באף ל- 3 שנות מאסטר בגלל ש"אין מספיק תוצאות"? ומנחה שמחליט להעיף אותך מהמעבדה סתם כי בא לו ואתה לא נקרא "עובד" אלא מלגאי?
4-5 שנות לחימה נוספות על דוקטורט. ג'ורנל קלאבס, פריידי סמינרס... ניסויים שלא מצליחים, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב. מחליפים פרוייקט, כל התוצאות של מקודם כמעט לפח. לצאת מדוקטורט בלי מאמר זו כמעט בושה מקצועית. מלגות מחקר עדיין מעליבות (שוב הקטע הזה בלי המשכורת, בלי יחסי עובד-מעביד, ובלי תנאים סוציאליים?).
טוב, מספיק... לא הכל רע. אתה מקבל בנדים על הג'ל ומגלה שקיבלת את המוטציה ומפרסם ב- PNAS!
הייתי יותר ממאוד ממליץ לך לחזור לשרשור הקודם שלך, לקרוא את התשובות שוב ואת התשובות שלך ואת השאלות ששאלת בעקבותיהם ולנתח את הכל שוב.
ואז, לחזורולקרוא שוב את הפוסט הנוכחי, את תשובותיהם, את שאלותיךף בעקבות התשובות וחוזר חלילה.
אין לי המלצות או מילות סיכום. אני מבין את הצורך ואת הרצון שלך (שמשום מה נקרא לי אימפולסיבי) לעשות משהו אחר עם עצמך תוך כדי שאתה מכוון לתחום הביולוגיה והקילוגרמים העודפים של אוכלוסיית העולם (המערבי בעיקר).
אל תיתן לאף אחד להניא אותך ממנו, גש וממש אותו. ובהצלחה.
