מס חמש בחוץ
קצת התעכבתי עם הודעת הלידה, יומיים לפני ראש השנה אחרי הריון מלא חרדות, סכרת הריון וכנראה גם רעלת בעודי מאושפזת בהריון בסיכון ירדו לי המים ותוך חצי שעה הוא היה בחוץ בגלל מצג עכוז. יום לפני זה כשהתאשפזתי עוד כעסתי על הרופאים על זה שבמקום לברר למה לחץ הדם גבוה הרבה יותר הגיוני לי שיוציאו אותו וזהו אבל הם התעקשו לא לנתח לפני 37, בסוף כאמור מס חמש ששמו הוא מתן החליט שרק הוא קובע פה ויצא ב 36 פלוס חמש וכך זכיתי להתחמק מארוחת החג אצל סבתא של בן הזוג
הלידה הייתה שיפור עצום מהלידה הקודמת למרות שהיה קיסרי חירום ובן הזוג לא היה איתי כי הפעם הייתי ערה , היה לי תקל עם אחיות התינוקיה שעכבו את ההבאה של מתן אלי אז הלכתי עם הקטטר 4 שעות אחרי הניתוח עם רגלים קצת רדומות לתינוקיה לתדהמתו של האחיות והנקתי אותו שם וגיליתי שהגאונים בכלל לא בדקו לו סוכר כי היא היה צריך לאכול קודם רק שהיה רשום הנקה בלבד שזה היה בלתי אפשרי אם לא הוציאו אותו. אחרי ריבים וצעקות התברר שהרופא כבר כן בדק אותו הגיעה אחות נורמלית ועשתה בדיקת סוכר וחיסונים וחיסנה וסוף סוף הוצאתי אותו משם ומאז היינו בביות מלא. ומאז הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
כלומר לא בעושר כי אנחנו עדיין לא בכיוון של לקנות דירה אבל כן באושר גדול, הדיכאון חלף לו עם הלידה בדיוק כמו סכרת ההריון ויתר לחץ הדם, אני נהנית מזה שיש לי תינוק קטן והתקופה הראשונית לא קשה לי בכלל למרות שבגלל המשקל הקטן ושבוע הלידה אני גם משלימה חלב שאוב. גם עם הגדול נהניתי מהשלב הראשוני ועכשיו אפילו יותר במיוחד שזה עשוי להיות התינוק האחרון שלי.
המרירות והקנאה נחלשו מאוד, זה לא שנהייתי כולי טוב לב ופרגון וכשאני קוראת על מישהי שבהריון חמישי עם ארבעה ילדים בבית אני מסננת לי בלב תחנקי נבלה שכמוך אבל העוצמה של זה הרבה יותר נמוכה, מי יודע אולי ההגדרה החדשה שלי של חמש הריונות שני ילדים בבית לאט לאט תעשה חלק קטן מאוד מהמהות שלי
קצת התעכבתי עם הודעת הלידה, יומיים לפני ראש השנה אחרי הריון מלא חרדות, סכרת הריון וכנראה גם רעלת בעודי מאושפזת בהריון בסיכון ירדו לי המים ותוך חצי שעה הוא היה בחוץ בגלל מצג עכוז. יום לפני זה כשהתאשפזתי עוד כעסתי על הרופאים על זה שבמקום לברר למה לחץ הדם גבוה הרבה יותר הגיוני לי שיוציאו אותו וזהו אבל הם התעקשו לא לנתח לפני 37, בסוף כאמור מס חמש ששמו הוא מתן החליט שרק הוא קובע פה ויצא ב 36 פלוס חמש וכך זכיתי להתחמק מארוחת החג אצל סבתא של בן הזוג
הלידה הייתה שיפור עצום מהלידה הקודמת למרות שהיה קיסרי חירום ובן הזוג לא היה איתי כי הפעם הייתי ערה , היה לי תקל עם אחיות התינוקיה שעכבו את ההבאה של מתן אלי אז הלכתי עם הקטטר 4 שעות אחרי הניתוח עם רגלים קצת רדומות לתינוקיה לתדהמתו של האחיות והנקתי אותו שם וגיליתי שהגאונים בכלל לא בדקו לו סוכר כי היא היה צריך לאכול קודם רק שהיה רשום הנקה בלבד שזה היה בלתי אפשרי אם לא הוציאו אותו. אחרי ריבים וצעקות התברר שהרופא כבר כן בדק אותו הגיעה אחות נורמלית ועשתה בדיקת סוכר וחיסונים וחיסנה וסוף סוף הוצאתי אותו משם ומאז היינו בביות מלא. ומאז הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
כלומר לא בעושר כי אנחנו עדיין לא בכיוון של לקנות דירה אבל כן באושר גדול, הדיכאון חלף לו עם הלידה בדיוק כמו סכרת ההריון ויתר לחץ הדם, אני נהנית מזה שיש לי תינוק קטן והתקופה הראשונית לא קשה לי בכלל למרות שבגלל המשקל הקטן ושבוע הלידה אני גם משלימה חלב שאוב. גם עם הגדול נהניתי מהשלב הראשוני ועכשיו אפילו יותר במיוחד שזה עשוי להיות התינוק האחרון שלי.
המרירות והקנאה נחלשו מאוד, זה לא שנהייתי כולי טוב לב ופרגון וכשאני קוראת על מישהי שבהריון חמישי עם ארבעה ילדים בבית אני מסננת לי בלב תחנקי נבלה שכמוך אבל העוצמה של זה הרבה יותר נמוכה, מי יודע אולי ההגדרה החדשה שלי של חמש הריונות שני ילדים בבית לאט לאט תעשה חלק קטן מאוד מהמהות שלי
