מעבר לניו יורק / ניו ג׳רזי

[שירי ניו]

מעבר לניו יורק / ניו ג׳רזי

היי, רציתי קצת לחלוק איתכם...
אני לפני מעבר לניו יורק / ניו ג׳רזי עם שני ילדים (3 ושנתיים)
אוףףף מאיפה להתחיל? מפחיד, מוזר, מרגש, שונה... תחושות מעורבות מאוד...
הקטנה שלי מסתגלת בקלות ואני בטוחה שתתאקלם, לגדולה היה קשה מאוד להתאקלם
כאן בגן אז אני שואלת את עצמי מה יקרה כשגם המקום וגם השפה יהיו שונים??
אני כל כך חוששת בעיקר בשבילן ולא אשקר גם מעט בשבילי
במקרה שלנו יש אפשרות בחירה, בעלי חי על הקו כבר כמה שנים אך בשנה האחרונה
הנסיעות הפכו לתכופות יותר וארוכות יותר אז החלטנו שניסע איתו לשנתיים-שלוש.
המשפחה המורחבת שלי חמה, אוהבת ומאוד תומכת
כשבעלי לא נמצא (אחד הקשיים הגדולים שלי לעזוב)
אבל בסופו של דבר המשפחה הגרעינית זה הדבר החשוב ביותר לילדים...
בקיצור מה עושה את זה קל יותר???
חוץ מהתמיכה וההבנה כאן

 

[carlimi]

ברוכה הבאה שירי

כן, אני לא אשקר, ואומר שהמעברים האלה לא קלים. הם אפילו קשים בהתחלה, בעיקר באמת כשיש ילדים, אפילו שהם קטנים וכולם אומרים שזה הרבה יותר קל (שזה נכון, אבל לא ממש עוזר לך).
&nbsp
משפחה מורחבת ותומכת גם אנחנו כאן יכולים להיות בשבילך, למרות שכנראה לא נבוא לעזור בערב עם המקלחות ....

&nbsp
מה שאנחנו מצאנו בזמנו שממש עוזר בכל הסיפור, הוא להתכונן להתכונן להתכונן. זה אומר לקרוא, לשאול, לברר, לעשות הרבה הכנה מנטלית. לנשום. לקחת צעד אחורה ולנסות להסתכל על התמונה הגדולה, וכן, אני לגמרי מסכימה שהמשפחה הגרעינית זה הדבר הכי חשוב.
&nbsp
בהצלחה

 

[mumfor4]

הייתי במצב שלך .

החלטנו לעשות רילוקיישן ומאז עשינו עוד אחד .
הרבה הצלחה ואם תרצי להתייעץ בשביל זה אנחנו כאן , תוכלי לכתוב לי גם בפרטי .
דורית

 

[Et tu Brute]

מה עושה את מה קל יותר?

את הרילוקיישן ככלל או את הריחוק מהמשפחה?

 

[שירי ניו]

רילוקיישן ככלל...

הריחוק מהמשפחה הוא אחד מהקשיים, אבל בתחושות שלי יש עוד כמה
הדאגה לילדים, שיהיו מאושרים, שיתאקלמו במהירות, שלא יסבלו יותר מידי מקשיי השפה,
שלא יתגעגעו יותר מידי למשפחה המורחבת, למוכר, לאהוב.
איך יהיו המסגרות שלהם, רופאי ילדים, חברים וכו וכו...
בקיצור הרבה חששות ולבטים אבל לצידם גם התרגשות גדולה,
אני מנסה לעשות ניתוק ריגשי ופשוט לקפוץ אל המים העמוקים!

 

[orilina]

עשינו את זה לפני שנתיים

בעיקר צריך לקחת נשימה ארוכה , להיות מאוד תומכת כלפי הילדים אך לא להשליך עליהם את החששות והפחדים (הטבעיים שלך) , להיעזר בבן הזוג שבמקרה שלך כבר מכיר את האיזור ולהיעזר בישראלים אחרים בשביל המלצות אך יחד עם זאת לעשות את הבחירות הנכונות לך ולמשפחתך. אם תיראי את המעבר כחוויה מיוחדת ואפשרות לשוב ולחזק את המשפחה הגרעינית שלך , אז גם הקשיים שיהיו יראו כפחות מאיימים.

מניסיון שלנו של מעבר עם ילדה בת 5 ובן 3 - אחרי חצי שנה שניהם דיברו אנגלית שוטפת אז לא הייתי דואגת לקשיי שפה , אם כבר לקושי עם השפה העברית שצריך לעבוד מאוד קשה כדי לשמר אותה. עם החברים הישראלים הדינמיקה היא מאוד דומה לשאת שבישראל , רק שהילדים מדברים בינם אנגלית , ליצור חברויות עם ילדים אמריקאים מצריך קצת יותר עבודה ותכנון אבל גם אפשרי. לגבי הגעגועים - אנחנו המבוגרים מתגעגעים הרבה יותר, ילדים במהותם מרוכזים יותר בעצמם - הם יתגעגעו אבל זה לא ישפיע על השגרה שלהם או על ההתאקלמות שלהם.
מקווה שקצת עזרתי להפיג את החששות חניון בהצלחה במעבר.

 

[Et tu Brute]

הסיבה ששאלתי

היא שבשבילי הריחוק מהמשפחה הוא הדבר הקשה ביותר, והוא כמעט הדבר היחיד שאין לו ממש פתרון.
לכל דבר אחר מתרגלים - שפה לומדים, רופא טוב מוצאים, חברים חדשים מכירים. אבל למשפחה שבארץ ממשיכים להתגעגע...
&nbsp
מה שעושה את זה יותר קל עבורי זה הידיעה שאני עושה משהו שאני חושבת שהוא הכי טוב ונכון בשביל המשפחה שלי. הריחוק הזה הוא מחיר שאני משלמת עבור דברים אחרים, ובשיקולים שלי (והשיקולים האלה הם כמובן שונים מאדם לאדם) המחיר הזה, על אף שהוא גבוה, שווה את הרווח.

 

[פרפרי אהבה]

זה לא קל

אנחנו עשינו את אותו מעבר אבל בלי ילדים ועדיין זה היה קשה.
באיזשהו מקום, אני חושבת שאם היו ילדים-זה היה מקל עליי ועל הבדידות שהרגשתי עד שמצאתי את עצמי.
&nbsp
אנחנו פה בשבילך

 

[שירי ניו]

תודה לכולכן!

אוקי אז חשבתי שאצל כולם זו החלטה כל כך קלה ללא לבטים.
אני שמחה לגלות שאני לא הילידה שקשה לה רגע לפני שקופצים למים...
אתן בהחלט מעודדות ומחממות לי את הלב!
לגבי המשפחה המורחבת הם באמת אחד הקשיים הגדולים שלי כי אני מאוד מאוד מחוברת אליהם...
אבל כמו שכתבתן אכן המשפחה הגרעינית היא החשובה כרגע, כל החלטה שמחזקת
את המשפחה הגרעינית היא החלטה נכונה עבורי!!
תודה שעזרתן לי לראות את הדברים בצורה יותר ברורה...
שבוע טוב לכולנו

 

[Et tu Brute]

באמת חשבת שאצל כולם

ההחלטה לעקור את המשפחה, להתרחק מהחברים ולעבור ליבשת אחרת היא החלטה קלה וללא לבטים?
בכלל, מנסיוני הקצר נראה לי שיש מעט מאוד החלטות שקשורות בגידול הילדים שהן קלות וללא לבטים

.

 

[יוקלילי]

גם משתפת

אנחנו חדשים האנגליה, הגענו לפה בינואר האחרון עם תינוקת בת 7 שבועות ופעוט בן שנתיים וחצי. הוא השתלב נהדר בגן, אבל קשה מאוד איתו בבית אחרהצ, כי אין לנו עדיין חברים בעיר בה אנחנו מתגוררים. הוא רוכש את השפה לאיטו, מבין אך עדיין לא מדבר מלבד מילים בודדות פה ושם. הוא נמצא בגן של מהגרים באוניברסיטה ואולי זה מסביר את הקצב האיטי של רכישת השפה, אבל יש לו כבר חברה!! לגבי הקשר עם המשפחה המורחבת, גם לנו זה מאוד קשה, אבל מצאתי שיטה נחמדה לשמור על קשר, והיא כתיבת מכתבים. אנגליה מסתבר היא ממלכה לכרטיסי ברכה מכל סוג, ואני קונה גלויות\כרטיסים עם תמונות נהדרות ומצחיקות, מתכתבת עם חלק מהאחיינים ובכך משתפת אותם בחוויות שלנו. אנחנו גם מקבלים מהם מכתבים בחזרה וזה יוצר איזשהי תחושה של חיבור מיוחד, שלא היה מתאפשר בארץ. כמובן מדברים גם בסקייפ. אם מצליחים לשמור על שיגרת קשר, זה מאוד מקל. כמובן שאין תחליף למפגשים, ולילדים זה בכלל חגיגה, אבל הרבה מהגרים חיים כך, לפחות עד שמסתגלים ומתאקלמים. בהצלחה!!

 

[ניריתסקוטלנד1]

כרטיסי הברכה בבריטניה זאת תעשיה ענקית

כל הכבוד לך שאת מתכתבת עם מכתבים, אני חשבתי שזה עולם הולך ונעלם.

ברוכה הבאה לפורום שלנו

 

[יוקלילי]

תודה על קבלת הפנים

לילדים זו חוויה נהדרת לקבל מכתב, כל ההתרגשות..
ןאחכ הם צריכים לכתוב, שזו ממש אומנות נכחדת, אולי כך גם אפשר לתרום לצעירים
בשבילי אני כותבת להם על מזג האוויר השונה, על שעות האור הבלתי נגמרות בקיץ, על ההתפתחות של הילדים. כמובן בהתאם לגיל האחיינים. אני בכל אופן נהנית מכל התהליך, וצריך למצוא משהו שיהנה ולא יעיק כמובן

 

[ניריתסקוטלנד1]

אלופה!!!

 

[יוקלילי]