מעבר מתקופה ארוכה ללא עבודה לעבודה

[thankful]

מעבר מתקופה ארוכה ללא עבודה לעבודה

טוב . קודם-כל , אתחיל את ההודעה (הארוכה למדי) מכך שהבוקר קיבלתי עוד תשובה שלילית (איך לא ?!) מכח אדם שהייתי בו בתחילת השבוע , "אתגר". קיבלתי את התשובה השלילית ב - EMAIL - לאחר שהפקידה העבירה את קו"ח שלי לחברה עצמה (ביום ראשון התראיינתי בכח אדם) והחברה חזרה אליה עם תשובה שלילית . אז כרגיל , היא כותבת "לצערי , אין לך את הכישורים המתאימים" וכו' וכו' . לא שאלתי אותה מדוע , כי כנראה שגם היא לא יודעת - שהרי החברה לא תגיד לה אפילו ... בכל זאת , החלטתי לדבר איתה בטלפון (ועשיתי זאת) ואמרתי לה שמכיוון שזה לקח מספר ימים (עד שקיבלתי תשובה ממנה) , פלוס זה שקיבלתי אותה ב - EMAIL (ולא בטלפון - נראה לי שאם זה היה רציני (כלומר תשובה חיובית) הייתי מקבל אותה בטלפון - למרות שבראיון עצמו היא זו שרצתה את כתובת ה - EMAIL שלי כדי לעדכן אותי) , הבנתי שזו תהיה תשובה שלילית . אז היא ענתה "יש גם אנשים אצלנו שמחכים חודש עד קבלת תשובה" , אז אמרתי (בלי להתבייש , זה בדיוק מה שהיה לי על הלב באותו רגע - ובכלל , בתקופה המכוערת הזו - והרגשתי שאני *חייב* לומר את זה !) משהו כמו : "מכיוון שלאחרונה כל התשובות שאני מקבל הן שליליות , ציפיתי ש (גם) זאת תהיה תשובה שלילית ..." (כדי להסביר מדוע חשבתי את מה שחשבתי קודם-לכן ...) . (יכול להיות גם , שפשוט הוצאתי מכלל אפשרות קבלת תשובה שלילית ב - EMAIL ביום חמישי ? שכן , בפעמיים הקודמות שקיבלתי תשובות ב - EMAIL ביום חמישי , שתיהן היו חיוביות : פעם אחת , כשהתקבלתי לעבודה היחידה שלי בתחום המחשבים - לפני 5 שנים , קיבלתי את ה - EMAIL עם טיוטת חוזה העבודה ביום חמישי . בפעם השנייה , כשהתקבלתי לפרוייקט פר"ח , גם אז קיבלתי ב - EMAIL ביום חמישי תשובה שהתקבלתי ... אבל , כידוע , יש את המספר 3 - הפעם השלישית (מזל או חוסר מזל , תגידו מה שתגידו) - והיום זאת היתה הפעם השלישית שקיבלתי EMAIL ביום חמישי - אחרי ראיון פנים-אל-פנים - והפעם הזאת היתה הפוכה (מבחינת חיוביות התשובה) מהפעמיים הקודמות .) מה שעשיתי עכשיו (חלק ה "קודם-כל") הוא עוד איזשהו ניסיון (חשוב !) לסגור אולי מעגל - או תקופה ארוכה ללא עבודה (כמו במאמר ההוא שפירסמתי) - ולהתחיל תקופה חדשה . אעלה כאן מספר סוגיות שמטרידות אותי - כל מיני מחשבות בחיי היום-יום אותן אני חווה לאחרונה - ומבט לעבר החודש הבא , בו (אולי) אעבוד . אמרו לי שאתחיל (ככל הנראה) לעבוד בחודש הבא , אבל מתי בדיוק - אינני יודע , חוצמזה שכבר שמעתי יותר מדי הבטחות . עכשיו אני רוצה רק קיום של ההבטחה ותו לא ... . אני , כבנאדם (בנוסף לענייני עבודה) , שונא שמבטיחים הבטחות ולא מקיימים אותן . זה פשוט "חרוט על דגלי" . (עוד בביה"ס היסודי , אמרתי בפני כל הכיתה שאני שונא שלא מקיימים הבטחות ...) - אי לכך ובהתאם לזאת , אני משתדל לקיים הבטחות שאני מבטיח . אם אינני מצליח לקיים - יש לי ייסורי מצפון . אז , יש לי 2 צדדים בראש , שאחד אומר לי "תקווה , תאמין" (למשל , לגבי החודש הבא) וצד שני עדיין , כן עדיין , אומר לי "תמשיך להיות סקפטי ולא להאמין , כל עוד אינך רואה תוצאות בשטח" וייתכן שיש גם צד אחד , שהוא איחוד (UNION ...) של 2 הצדדים האלה , שאומר : "תמשיך לקוות , להאמין , ו/אבל תמשיך להיות סקפטי כל עוד אינך רואה תוצאות בשטח" . הצד האחרון(המאוחד) הוא זה , שלדעתי מאפיין אותי - מאוד - בתקופה האחרונה . אני מדגיש שזה קורה ב "תקופה האחרונה" , כי סקפטיות זו לא אפיינה אותי בן-רגע : היא אפפה - ועדיין אופפת אותי - לאורך תקופה ... ONCE (ברגע ש) אתחיל לעבוד , אשכח מהתקופה הרעה ... ואחזור , ב"ה , לגירסה ה - THANKFUL-ית שלי (למרות שיש לי בעייה לומר לאנשים "תודה" - קשה לי פשוט להוציא את זה מהפה . אולי בגלל התקופה אותה אני חווה כעת.) בינתיים , כל עוד אינני יודע תאריך מדוייק של תחילת העבודה (מקווה...) ומיקום מדוייק , אצטרך להמשיך לחפש - כאמור , כל עוד אין לי שום וודאות - ממש כפי שעשיתי בשנת 2000 (שוב , אני חוזר לתקופה ה "יפה" של לפני 5 שנים - אז *רק* שנה לא עבדתי לאחר סיום הלימודים לתואר הנדסאי תוכנה ...) : גם בשבוע שלפני תחילת העבודה , הייתי בלפחות עוד 3 ראיונות (3 זכורים לי בוודאות) . כמו-כן , כשאימי אמרה לי ללכת עדיין ל"זבלים" (שירות התעסוקה) , זעמתי עליה : "אני לא רוצה ללכת יותר לזבלים !" - והצורה בה אמרתי את זה , הצביעה על כך שאכן קצה נפשי מלבוא להתייצב שם . הנימה בה אמרתי את זה , היתה יותר מאשר "לא רוצה" - אלא , פשוט , זה היה כמו "אני לא אתייצב שם יותר - היום זו תהיה הפעם האחרונה" (למרות שלא רציתי גם את הפעם האחרונה - אבל התייצבתי - כאשר איכשהו בהיותי שם , הרגשתי - לא יודע איך , אולי תחושת בטן - שזו תהיה הפעם האחרונה באותה תקופה בה אני מתייצב אצל הזבלים - ואכן כך היה אז!). עדיין המשכתי ללכת למחרת וגם יום לאחר-מכן , לראיונות . בראיון האחרון לפני העבודה (ציינתי זאת למיטב זכרוני במאמר ההוא שפירסמתי) , אמרתי "מקומות עבודה לא רוצים לקבל אותי ואני לא יודע למה !" . הכל כבר בער בתוכי - התפוצצתי (בד"כ אני בנאדם מאוזן , כך אני מגדיר את עצמי - משתדל להיות מאוזן). קשה להאמין (לפעמים לי אפילו), אבל באותו ערב קיבלתי את טיוטת חוזה העבודה ב - EMAIL (מהמקום בו התראיינתי בתחילת אותו שבוע - לא המקום בו "התפוצצתי" ...) ! נראה שלחלוטין לא הופתעתי מכך שזהו חוזה עבודה - כלומר , שסוף-סוף אני מתחיל לעבוד - נגמרה תקופת הייסורים באותה תקופה ! פשוט , לא חשבתי אחרת ... ויש לציין , שזה היה ראיון שני באותה חברה - לאחר מעקף שביצע החבר שלי באמצעותו השגתי אז את העבודה - ואני חייב להיות - ולהישאר להיות לו THANKFUL (אסיר תודה) על זה ! זהו מימוש אמיתי של המושג "A FRIEND IN NEED IS A FRIEND,INDEED" (חבר לצרה הוא חבר אמת - חבר אמיתי). כיום אנו בקושי מדברים - הוא עובד , אני לא - ולכן הוא לא מעריך אותי כיום . אשמח , כמובן ,לחדש לו ולומר לו שאני עובד - לכשאעבוד . המשך בהודעת המשך 2 ... (מפאת האורך הכולל של ההודעה)

 

[thankful]

המשך - חלק 2

נעבור לנושא אחר - שגם קשור לעבודה : האם אני ממוקד-מטרה ? לאחרונה , לא . למעשה , ממש לא - למשל : אני רוצה ללמוד *הרבה* דברים בעצמי בתחום המחשבים - כי היום נדרש הרבה ידע , בכל מיני תחומים במחשבים . במשרה אחת תידרשנה יכולות שונות ומגוונות . אז , אני רוצה ללמוד למשל NET. ו - FLASH ו - JAVA ועוד ועוד ואז אני מתחיל משהו - ועוזב למשהו אחר - במילים אחרות , לא מתמקד . כך אני יכול להגיד שיש לי ידע ב - X,Y,Z (אמנם לא ניסיון מעשי) ולומד דברים לבד . אבל , כשלומדים משהו לבד , צריך לדעת גם להתמקד בו - ולכסות אותו מכל מיני כיוונים/זוויות . יותר ויותר , ככל שאני מתרחק מהעבודה - ממסגרת של עבודה - טבעי הוא שיהיה גם קשה יותר לחזור למסגרת . אז - לפני 5 שנים - רק במשך שנה לא עבדתי . היום , זה כבר כמעט 4 שנים שאינני עובד - יותר בעייתי על-פניו לחזור למסגרת של עבודה -כל מה שכרוך בכך - פירוט בהמשך . יותר מזה (וזה גם קשור למה שאמרתי) , *קשה לי להגדיר* מה בדיוק אני רוצה מעצמי . אם יש משהו חדש באופק - הצעת עבודה או ראיון - אני מנסה (לפעמים זה לא קל , בכלל לא) לכוון את עצמי לעבר המטרה , לעבר השגת העבודה - זה נותן כוחות . וכך אני תקוע 4 שנים באותו מקום - מבחינת עבודה (שילוב של שני המאמרים שפירסמתי - לא בטוח שאת הראשון מביניהם פרסמתי בפורום הנוכחי) . אני צריך לעשות "התנתקות !" - לכוון את עצמי למסגרת חדשה - לחשוב חיובי ! אז כן,כפי שציינתי,זה קשה - וגם זאת התמודדות . זה שאני לא ממוקד-מטרה (קשור לניצול לקוי/גרוע של הזמן העומד לרשותי), זה גם מורגש עלי - לפעמים קשה לי להבין איך : למשל , במשך חצי השנה האחרונה , 3 אנשים לפחות (3 זכורים לי בוודאות) שהם אנשים זרים לי - לא קרובי משפחה - אמרו לי במפורש,או במרומז - "אתה לא מעריך את הזמן שלך!" , כאשר שניים מבין האנשים האלה אמרו לי את זה בחודש שעבר (ממש בסמיכות של מספר ימים) . כשאני אומר "קשה לי להבין איך" , אני מתכוון ל "איך בדיוק הם רואים את זה עלי?" , "איך זה משתקף מההתנהגות שלי ?" , "עשיתי משהו או אמרתי משהו שמכך הם מסיקים שלזמן שלי אין ערך ?" וחשוב לי לקבל משוב/תגובות על העניין הזה ! למעשה , אף-פעם לא שאלתי *אותם* איך זה משתקף מההתנהגות שלי - אבל זה בהחלט מסקרן ! אחרת , איך אדע להשתפר ? זה חשוב ! להלן הדוגמאות של 3 האנשים האלה - מה שאני עשיתי/אמרתי והתגובות שלהם (עד כמה שזכור לי) : האישה הראשונה , בחדר-כושר (לפני מספר חודשים) , היא באה לחדר-כושר לזמן קצר ומוגבל - היא (תמיד) מוגבלת בזמן (סיבות אישיות). אני בד"כ מתאמן במשך זמן קצר (עד חצי שעה) . במקרה , סיימנו את האימון באותו זמן . היא אומרת לי "חשבתי שאתה בא לכאן ליותר זמן" אז אמרתי "סיימתי את האימון/באתי לזמן קצר" אז היא אומרת (היא יודעת שאינני עובד) "אה , חשבתי שיש לך את כל הזמן שבעולם!" (האין זה מרגיז לשמוע דבר כזה ?! זה במילים אחרות "אתה לא מעריך את הזמן שלך!" - וייתכן שזו גם פרשנות אישית (פירוש) שלי) אז מה עניתי ? (בחיוך) - שרתי את השורה המפורסמת מהשיר על האינטרנט "את כל הזמן שבעולם!" . כן , לפעמים (תמיד?)אפשר להמיר (CONVERT) את הכעס/זעם בחיוך . לא קל , אבל אפשרי ! האישה השנייה , פקידה בביטוח לאומי במחלקת גבייה , אמרה לי (אפילו לא זוכר באיזה הקשר - מה אמרתי לה לפני כן) משפט בסגנון "בין כה וכה אין לך משהו יותר טוב/אחר לעשות (בזמן הזה)!" . שוב , אני לא זוכר באיזה הקשר זה נאמר, לכן את המקרה הזה קשה יותר "לנתח" . הגבר השלישי , מתקן מזגנים שבא אליי הביתה ודן איתי בסוגיית קורות החיים : דיברתי איתו על שינוי קורות חיים בהתאם לכל משרה ומשרה (מה שבדיעבד לא עזר לי להגיע לראיונות) - האם לעשות זאת והוא ענה "ממילא אין לך משהו טוב יותר לעשות כרגע" (משהו דומה מאד למה שאמרה הפקידה בביטוח לאומי) . המשך בהודעת המשך 3...

 

[thankful]

המשך - חלק 3

אם כן , אחד הדברים שעלי לשפר/לתקן לקראת העבודה הוא : ניצול תקין ,יעיל ונכון של הזמן . גם : לדעת להתמקד , להתרכז בעבודה (גם בעבודה הראשונה זה קרה לי - פשוט , לא יכולתי לשלוט בזה בהתחלה בכל אופן : לאחר שנה שלא עבדתי , היה לי קשה להתרכז רצוף - כל פרק זמן מסויים הייתי הולך למקרר במטבח (במקום העבודה) "לנשנש" משהו - אפילו סתם לקחת כוס מיץ ירוק מוגז ... עם הזמן , זה נעלם באופן אוטומטי - עם שיפור יכולת הריכוז במהלך העבודה . למעשה , תקופת האי-ריכוז היתה בעיקר במהלך ההכשרה - תקופת תחילת העבודה בה לא הייתי "פרודוקטיבי" . עם הזמן,למדתי לסגל לעצמי הרגלי עבודה חדשים : אמרתי לעצמי (בלב) "כל בוקר , עם הגיעי לעבודה , לפני תחילת התכנות (העבודה תכל'ס) , אני עושה 4 דברים - וגם הכנת ארוחת בוקר - למשל לשים את הפיתה עם הגבינה הצהובה שהבאתי מהבית בטוסטר של מקום העבודה. פעם העניין הזה עלה לי כמעט בשריפה ! ("עודף ריכוז" - כבר נכנסתי לתלם של העבודה , ניגשתי באותו בוקר לעבודה "תכל'ס" - בעוד הפיתה עם הגבינה הצהובה מתחממת לה בטוסטר - לאחר דקות ספורות נזכרתי בעצמי "אוי!" וטסתי לכיוון הטוסטר . למזלי - (ולמזלה של החברה כולה!) - היתה שם בוסית אחת שדאגה להוציא את התקע מהשקע בזמן. שמחתי ? לא במיוחד. הרגשתי שאני - ורק אני - הייתי אשם.)). אז , כפי שציינתי כאן , צריך להתרכז בעבודה - אבל לא להגיע , חס וחלילה , למצב של "עודף ריכוז" - שעלול להוביל לשריפה . מה עוד ? בנוסף לשיפור יכולות אישיות , בעבודת-צוות (בפרט) נדרשות יכולות בין-אישיות (אז לפעמים אני חושב לעצמי "שטויות!" ומזלזל בזה - אך אל לי לזלזל בזה , כי כמו שאומרים בצבא "זה יחזור אליך כבומרנג!"). זה בדיוק זה . יחס גורר יחס - וכמו במתימטיקה - יחס הפוך גורר גם יחס הפוך ... או כמו שאמר לי זאת המפקד שלי בשירות סדיר בחיל הקשר : "אתה כמו מקלט/משדר (מושג מחיל הקשר) . איך שאתה משדר - ככה קולטים אותך . תשדר טוב - יקלטו טוב . תשדר גרוע - יקלטו גרוע" . מעניין , שמשפטים כאלה , הגם שנאמרו לפני 9-10 שנים , נחרטים בזכרוני היטב - כנראה שלא קל לשכוח תקופת שירות סדיר של 3 שנים ... דברים נחרטים בזיכרון - לעוד 1000 שנים ("FOR THOUSANDS OF YEARS...") . לשפר את מה שקשה לי לומר - לומר יותר "תודה!" - מילה קטנה (גם קצרה באורכה) , אך כמה גדולה היא יכולה להיות כשהיא נאמרת ! כפי שאמרתי , קשה לי לומר אותה - ולכן קשה לי לאמוד את גדולתה . תודה היא בוודאי *ה*מילת מפתח (או : אחת ממילות המפתח) בעבודת צוות . העבודה עליה אני מדבר היא אמנם לא עבודה בתכנות - אבל עם מחשבים . אז אולי זו לא העבודה המיוחלת , אבל בסוף חודש (בתקווה) אוכל לנשום ! ומי יודע , אולי לחסוך גם להמשך לימודים - אבל עוד חזון למועד ... לכן בפרט במקום כזה , חשוב "לבלוע" - אם הבוס צועק , לבלוע ! כמו שכבר עשיתי זאת בעבודתי היחידה (במחשבים) - פעם אחד הבוסים צעק עלי (בטלפון) "תקשיב לי,תקשיב לי עכשיו !!!" (כאשר אף פעם לא שמעתי אותו צועק בצורה כזאת) - חשבתי לעצמי באותו רגע "מה עובר עליו ? "התחרפן?" השתגע ? מה קרה לו ? אני מאיים עליו או שמישהו עושה לו משהו ?" ואז רגעים ספורים לאחר מכן (או בשיחה הטלפונית איתו לאחר מכן , לא זוכר) הוא בעצמו הרגיש שהוא איבד שליטה ואמר "אני לא בפוקוס היום" . זה אומר , שהוא תפס את עצמו (יש לו מודעות - AWARENESS - הוא פיתח אותה) ונתן הסבר/נימוק להתפרצותו. אז זה יפה - אבל לא כולם כאלה ... וצריך לבלוע ... וכאן בפורום הזה - מה שטוב הוא שאפשר "להקיא" את הדברים הפחות-נעימים (או כלל לא נעימים) שסופגים/בולעים ... זוהי עוצמתו של הפורום ! כמובן , גם נכונות להשקיע ... ויש לי את זה - ואם אני יודע בוודאות שאני מתחיל לעבוד מתאריך מסויים , אז זה נותן את התקווה - ואת העוצמה העצמית (פעם , בשירות הסדיר , "פיתחתי" בעצמי את 2 ההגדרות הבאות : "עוצמה עצמית עצומה" (עצומה = כבירה) וכן את ההיפוך שלה : "חולשה חולשת מחלישה" (חולשת = שולטת)) . איזה יופי ! תראו על מה חשבתי אז , עוד בהיותי בשירות הסדיר (כיום אני בן 29), כאשר בכלל לא הכרתי אז את המושג של מודעות (עצמית) ! אבל כנראה הרגשתי אותו/ם - חשתי אותו/ם , את המושג/ים - למרות שעדיין הייתי , פחות או יותר , טירון (תרתי משמע - אם כי פיתחתי את המושג הרבה אחרי הטירונות) בחיים בכלל . מעניין שאפילו בתקופה כזו , ניסיתי להיות יצירתי (עד כמה שניתן - גם מחשבות יצירתיות מדי פעם (כדוגמת "עוצמה עצמית עצומה") וגם המצאתי באותה תקופה לא-מעט שירים בפסנתר . היתה לי אז גם תקופה בה המצאתי לפחות 23 שירים בפסנתר - לא את כולם אני זוכר - ביניהם את "פרשת יצחק רבין" לאחר הרצח - שלחתי את היצירה הזו (שיר ללא מילים) לרדיו ונעניתי בתשובה של משהו בסגנון של "אתה לא מספיק מהוקצע (הביצוע בכל אופן) , יהיה טוב לו תמשיך בהשכלה אקדמית בתחום" . אז בסוף לא הלכתי להשכלה אקדמית בתחום המוסיקה (תמיד אני יכול לומר "לו היה מישהו שיגלה אותי , את הכשרון הזה לפסנתר , אז ..." - אבל אין מישהו כזה , אז אני צריך לגלות את עצמי ...) ולאחרונה המצאתי - כפי שציינתי כאן בפורום - שיר על ההנתקות (גם-כן ללא מילים . רוב השירים שהמצאתי הם ללא מילים - אני חושב שהלחן מדבר בעד עצמו - מחדד גם את היצירתיות של המאזין) . אז אולי אשלח את היצירה הזו (על ההנתקות/התנתקות) לרדיו ? או (או : וגם) אולי שוב את היצירה "פרשת יצחק רבין" לרדיו - הרי ייתכן שהצוות ברדיו שיאזין כיום ליצירה/ות שלי הוא צוות אחר לחלוטין ממי שאז , לפני 9-10 שנים , האזין. חוצמזה , אז (בשנת 1995-1996) באמת הביצוע שלי היה (יחסית להיום , על אותה יצירה "פרשת יצחק רבין") גרוע ! והתווים לא השתנו מאז להיום , הם אותם תווים בדיוק - אבל נראה שבמשך השנים נהייתי "בשל" יותר לנגן אותה יצירה , הוספתי דינמיקה ("עוצמת נגינה") לחלקים מסויימים ביצירה וכפי שאמרתי - ייתכן שאם אשלח אותה בחודשים הקרובים (במלאת 10 שנים לרצח) בביצוע מ-ע-ו-ל-ה (לא פחות!) , ההתרשמות תהיה שונה לחלוטין ואולי יהיה כאן "כוכב נולד"

טוב - נדמה לי שגלשתי כאן הרבה מעבר לענייני עבודה - ניסיתי קצת להרעיף על עצמי שבחים (במיוחד בקטע האחרון) וחשוב לי שיישאר לי (או - יתחיל להיות לי שוב) טעם טוב

לקראת העבודה , שתבוא עלי - ב"ה - לטובה ! אסיים כפי שסיימתי בעת כתיבת היומן האישי בגיל העשרה : עד כאן להפעם , להתראות בפעם הבאה .

 

[thankful]

חלק 4 - נזכרתי בעוד כמה תכונות

וגם ... (כמו שאומרים בחדשות ערוץ 2 ב - 20:00) : להשתמש בכסף בתבונה - לחסוך . אם - ורק אם - אדע להשתמש בכסף בתבונה, אוכל לחסוך להמשך לימודים . כפי שציינתי קודם , עוד חזון למועד ... כמובן , לקום מוקדם בבוקר לעבודה : כיום , אני קם בד"כ בין 9:00 ל - 10:00 בבוקר - ואם זה יום שבת , זה יכול לנוע עד 11:00 בבוקר . (איזה מרגיז - ביום שלישי שעבר , ישנתי עד בערך 10:45 בבוקר - והתקשרו אלי לגבי ראיון עבודה בערך ב - 9:30 בבוקר . הפלאפון היה כבוי , אז בערך ב - 13:30 (או 14:00) שמעתי את ההודעה מסביבות 9:30 בבוקר . היא אמרה לי "לחזור אליה עוד היום" , אבל כשהתקשרתי היה מאוחר מדי - המראיין כבר "חזר לבסיסו" - כבר לא היה באיזור שלי לסבב ראיונות !) . אם כן , זהו מחיר השינה עד מאוחר בבוקר . הדבר הבא קשור לדבר הקודם : אכילה בשעות מאוחרות בלילה (לפעמים 23:30 , 00:00 , 01:00 ...) - יש לזה כמובן קשר ישיר לכך שאני קם מאוחר בבוקר (או - שקשה לי לקום מוקדם) . איך אני לא קולט את זה ??? המטרה : להימנע מאכילה בשעות כאלה ! זה מה שנזכרתי בו כרגע ... ליאור .

 

[לקשמי]

שכחת את הדבר הכי חשוב

לשנות את דפוס החשיבה. אתה מכיר את הסטיקר הזה שרואים עכשיו בכל מיני מקומות "מחשבה בוראת מציאות קיימת"? גם לי היה סטיקר כזה על המקרר בדירה הקודמת שגרתי בה ואני ממש מאמינה במה שנאמר בו. אתה הולך לראיונות עבודה בתחושת ייאוש מלכתחילה ולא "שוכח" גם להראות את זה למראיינים בכל דרך אפשרית. כשאתה משדר ייאוש, חוסר אונים ותסכול, זה לא בדיוק מושך את המראיינים, יהיו אשר יהיו, לקבל אותך לעבודה. זכור שאת המציאות שלך רק אתה יוצר, באמצעות המחשבות שלך. בהצלחה!

 

[thankful]

דברי על + (חיובי) , לא על שלילי !

נמאס לי כבר לדבר על שלילי ושמדברים איתי על שלילי ! נמאס !

 

[thankful]

מישהו אמר "כמה רוע עוד אפשר לבלוע"?

ואני אומר "כמה עוד לעזאזל אפשר לדבר על שלילי ?"

 

[לקשמי]

לזה בדיוק התכוונתי!

במה שכתבתי אליך, ניסיתי לומר לך שהחשיבה השלילית שלך היא זאת שיוצרת את המציאות. דווקא ההודעה שלי היתה מאוד לכיוון החיובי, ה+ אבל אתה ראית את השלילי. דבר שהוא בהחלט לא מפתיע. אני לא אומרת את זה כדי לשפוט אותך אלא כדי להאיר את תשומת ליבך לכך. בעצם ניסיתי רק לעזור. אבל זאת הבחירה שלך בלבד מה לעשות עם זה.

 

[thankful]

ניסיתי להקדים את תגובתך השנייה

אך לשווא ! לא שמת לב במקרה שכתבתי עוד לא-מעט דברים חיוביים במאמר הארוך על עצמי היום ? כנראה שלא ... לא קוראים מאמרים עד הסוף ניסיתי לצ'פר את עצמי על היצירתיות שלי ... אני חושב שגם מגיע לי איזשהו צל"שון על זה

 

[thankful]

דבר נוסף ,

שינוי אינו מתרחש בן-רגע (אם כי אני טוען ש - ONCE אתחיל לעבוד , כל הבעיות שתיארתי תיפתרנה . אם כי , ברור כי לא יבוא קוסם/גמד/WHATEVER ויעלים במטה קסמים את הבעיות .) - אבל אני יודע/מכיר את זה היטב מהתקופה ההיא שאז עבדתי (שוב , לפני 5 שנים) - בן-רגע שכחתי את כל אותה תקופה בה לא עבדתי (וכמובן - את אותו ראיון בו אמרתי "מקומות עבודה לא רוצים להעסיק אותי ואני לא יודע למה !") (ליתר דיוק - יש לומר כאן "מדוע" (סיבה) ולא "למה" (למה = לשם מה. המנחה שלי באינפי I הצביעה בזמנו על ההבדל החשוב הזה)) . ברור שבמהלך העבודה ההיא גם פיתחתי יחסים בין-אישיים : אביא דוגמה . למשל , החבר ההוא עליו סיפרתי (החבר האמיתי בעת צרה) - באחת מארוחות הצהריים המשותפות , בה אכלנו בחדר-הישיבות , הוא (כמובן במכוון) לקח עוגייה (מעין קרואסון) אחד מהצלחת שלי , בה שמתי 2 עוגיות . ברור שהוא רצה לבדוק איך אני מגיב . אז נכון שיכולתי לומר לו "בתיאבון" - והרי קלטתי מייד שהוא בודק אותי (זה היה כ"כ שקוף) - ופשוט לא הגבתי (אולי גם זה לא טוב ...) אני חושב שהיחס שלי מול שאר עובדי החברה היה די בסדר ... אבל זה רק מה שאני חושב - כנראה שגם שאר העובדים חשבו כך - אחרת היו מעיפים אותי לכל הרוחות ולא ממתינים שאסיים שם תקופה של שנה ורבע - תקופה נכבדת לדעתי , במיוחד שאני גר בצפון - ללא רכב - והעבודה היתה במרכז הארץ (כן כן , נסיעה כל בוקר ברכבת לת"א - שהאמת זה די נוח ליסוע ברכבת . אני מתגעגע אליך , אהובתי הרכבת !) עד כאן לבינתיים , ליאור .

 

[להבה ירוקה]

מקרה הקרואסון

איך אתה חושב שהיית צריך להגיב?

 

[thankful]

מה ? להגיב על מה , על לקשמי ?

 

[thankful]

חוץ מזה , מה זה "מקרה הקרואסון" ?

הרצתי חיפוש ב - GOOGLE ולא קיבלתי תוצאות ... אולי זה תרגום מילולי של מושג באנגלית ? מהו המושג האנגלי אם קיים ?

 

[להבה ירוקה]

הרצת חיפוש בגוגל? ../images/Emo6.gif

התכוונתי למה שכתבת בתוך דבריך: "אביא דוגמה . למשל , החבר ההוא עליו סיפרתי (החבר האמיתי בעת צרה) - באחת מארוחות הצהריים המשותפות , בה אכלנו בחדר-הישיבות , הוא (כמובן במכוון) לקח עוגייה (מעין קרואסון)..." ועל זה שאלתי כיצד אתה חושב שהיית צריך להגיב

 

[thankful]

אחזיר את השאלה אלייך , לשם שינוי

איך את היית מגיבה במקומי ? כאמור , אני לא הגבתי - פשוט שתקתי - אולי כי הייתי בהלם - ובד"כ כשאני בהלם , אני משותק - ולכן גם שותק ... לפני מספר דקות (כשקראתי את תגובתך) נפל "אסימון-הקרואסון" ... הרצתי חיפוש בגוגל ... אכן קטעים (שם מצאתי בתוצאות "מקרה" לחוד ו "קרואסון" לחוד , אבל לא את הצירוף "מקרה הקרואסון" . אני מרוצה שמקרה הקרואסון לא הסתיים ב ... אסון (למרות שקרואסון מסתיים באסון ...)) ואני מקווה שגם פתרון החידה שרשמתי למעלה - לכשאפרסמו לאחר השעה 21:00 הערב - ימצא חן בעינייך - ובעיני יתר חברי הפורום ...

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo13.gif

מקרה הקרואסון - סביר להניח שהייתי שותקת, אבל אני זה לא העניין, כי אני בכלל לא בסיטואציה הזו. כתבת על המקרה הזה בצורה כזו שהתרשמתי שהבחירה שלך בשתיקה לא מוצלחת בעיניך. לכן שאלתי איך היית מעדיף להגיב. אולי מעבר לקרואסון, האם במצבים בהם פולשים אל גבולותיך אתה מגיב בשתיקה?

 

[thankful]

דבר נוסף הוא

שבראיונות אני מתנהג (לרוב בכל אופן) באופן שונה לחלוטין ולא משדר ייאוש . כלומר , אני בנאדם שונה בראיונות וב "אזרחות" (מחוץ לראיונות) ... אני בטוח שאביא לידי ביטוי את תכונותי החיוביות בעבודה !

 

[נסיכת אהבה]

הפחדים האלה לגטימיים לגמרי ../images/Emo45.gif

הנה אני עכשיו אמורה להתחיל ללמד אומנם עבודה זמנית לחודש וחצי, אבל זה מפחיד וביום שישי התחלתי לעבוד איפה שלומדת פיתוח קול וזה גם הלחיץ אותי כי אחרי חודשיים לחזור פתאום לעבוד זה מלחיץ אבל לאט לאט נרגעתי, קלטתי גם יותר מהר מה שמבקשים והיו מרוצים ממני. לגבי שיפור יכולת הריכוז- אולי ההתפרשות שלך היא הבעיה פה, כשמתפרשים על יותר מדי נושאים מאבדים ריכוז תוך כדי- מניסיון. עדיף להתמקד ולהתמקצע בנושאים ספורים ולא להתפרש יותר מדי...

 

[thankful]

ריכוז לחוד - והתפרשות לחוד

אני דווקא עשיתי הפרדה בין השניים ... בריכוז דיברתי על חומר שהיה לי קשה להתרכז (לא במובן להתמקד , אלא לעכל אותו - מה שנקרא "לשבת על ..." במשך זמן רצוף , בעבודה הראשונה.) בהתפרשות דיברתי על התקופה *שאינני* עובד , כשאני רוצה ללמוד הרבה נושאים במקביל ...