מעגלי הלמען

[אחת מהצד]

מעגלי הלמען

הורים בשביל הילדים. גם לא תמיד. מצליחים. ילדים מדחיקים. לא להעציב. לא להכביד. מבינים לא מבינים. והוא לא אומר לה. והיא לא לו. מעגלים של לחיות בשביל. לעשות למען. ועוברות השנים. כולם. על קצות האצבעות. אחד ליד השני. בשקט. מסביב. אור של בוקר חדש מתחיל עוד יום.

 

[הילי לרגע]

ןלכל אחד עולמ משלו

פשוט עיבודימ שונימ לאיבודימ לעיתימ המ הופכימ למנגינה ולעיתימ צרימה עוקפימ מימינ עוקפימ משמאל ולא עוצרימ באדומ כנ....מסביב סובבימ סובבימ סובבימ מגיעימ???. נוגעימ ? בוקר לכ אחת יקרה בואי לידי יש מקומ טוב באמצע קבלי את היומ עמ חיבוק ממני שנוגעת הילי לכ

 

[עזרה@ראשונה]

עוקפים מימין, משמאל, לא עוצרים

יש דבר אחד שטוב באמת במקרים האלה. תמרור אחד המונע בכי תמרורים.

 

[אחת מהצד]

אז זהו. שאסור לעצור.

מאיטים כדי לגעת. שאפשר יהיה יום אחד להגיע. ואם לא סובבים. סיבוב פרסה. ובשנית. ובשלישית.. וברביעית.. גם החומות ההן שהיו מאבן נפלו בשביעית כוח וסבלנות ונחום תקום ובשלות אחת שנפלה מקצות האצבעות ולומדת למתן את הקצב

 

[אחת מהצד]

את שנוגעת...

קבלתי את היום וגם את החיבוק גם באתי לידך ויותר חם עכשיו הדיסונאנס נרגע הפך למנגינה שלווה לפחות עד מחר.. ותודה שנגעת

 

[מיכל@בר]

אחת יקרה שכזאת...

והיום ישבתי לי עם אם שכולה שאמרה לי בפה מלא: "אני לא מרשה שיזכירו את שמו בבית. אני יודעת שהם מדברים עליו בינם לבין עצמם, אני לא עומדת בזה".. ובלי ידיעתה, כאילו המשיכה את המחשבות האלה שרצות כאן, על אחים, על הורים, על בהונות. וראיתי קושי של אם, שלא מסוגלת, שלא יודעת אחרת. ולך, אחת.. נגעו המילים האלה שלך. מאד.

 

[איילת*]

על קצות האצבעות...

כמה נכון תיארת את זה, אחת. ועצוב לקרוא ולשמוע ולהכיר את זה, שדווקא בזמנים הכי כואבים, הכל בשקט. ומכירה מקרוב את הצורך של הגוננות על אחרים. לא לדבר על הכאב, כדי לא להכאיב יותר, להכביד. ואולי באותו רגע זה מה שנראה נכון לעשות, אבל המשקעים נשארים שם.

 

[רחלי27]

עדיף מרובעים...

קודם כל שלום, שלום, שלום!!! התגעגעתי-למרות שלא היה לי המון זמן לעשות את זה..... פשוט היה כייף עם המשפחה, החברים המוכרים הישנים והטובים... והחברים החדשים שהכרתי בחצי השנה הזו--הוא גדול האנטרנט הזה! גדול!!! מעגלים...כמה זה נכון. חשבתי שהמרובעות עדיפה לנו ככה לבוא ולהשתמש במילים הבנאליות, במה שמרגישים וחושבים בלי סיבובים. לשאול, להתעניין, לשמוע, לבכות ביחד ושוב לישאול.... כן-בעצם זה מה שהיה לי עכשיו בארץ-התעסקתי כ"כ הרבה בעצמי,ובמה שהיה ומה שאין ומה שיש ומה שאולי יהיה.... והגדול(3.10) שואל אותי מתי יהיה לנו אבא חדש?(זה לא אומר שהם שוכחים ,נכון? חשבתי שאולי הם התחילו להרגיש שזה בעצם חסר להם מאוד....כי היה לנו טוב ביחד..) והוא גם אמר לי בצורה ברורה ש"מני חדש לא יהיה לנו אולי רק תינוק-נכון אמא?" ואני התבלבלתי ודווקא התחלתי לחשוב שאולי יהיה להם "אבא חדש"-והודתי להם שהם קטנים ולא מומחים באומנות המעגלים... זה באמת עניין של גיל? של אופי? מאיפה זה בא ביכלל?? אני עדיין מיתעסקת עם עצמי...וזה נימאס אבל עושה לי טוב אז עדיין מפרגנת לי... לילה טוב חברים! רחלי.

 

[מיכל@בר]

רחלי לי לי... חזרת אלינו שנית.....

ברוכה השבה.. ויופי לדעת שהיה לך טוב בארץ. והשאלות של הקטן הגדול הזה הן מעין תמצית כזו של ללכת קדימה, של הלאה. אבא חדש, תינוק חדש.. מישאלה כזו.. ורחלי, תמשיכי לפרגן לעצמך כי לפעמים אם אין את לך... ליל מנוחה

 

[sad]

רחלי הי ../images/Emo79.gif

שמחה לקרוא את דבריך תהיתי איפה את, ומה את עושה ואיך מרגישה... שמחה לשמוע שהיית פה ושעטפו אותך בחום, מגיע לך מקווה שיעבור הזמן מהר עד לינאר, עוד קצת קצת.....

 

[אחת מהצד]

רחלי!!!! איזה יופי שחזרת!

שמחה לפגוש אותך שוב. ועוד יותר יהיה שמח כשתחזרי ממש

רחב רחב...