'מעגל הקסמים' של הצמיחה הכלכלית

[אלוני.]

יכול להיות

עם השנים למדתי שמדובר בדיון פילוסופי ולא יותר מכך, מכיוון שמדובר בנושא כל כך מורכב המכיל פרטים ומשתנים רבים הרי שככל שהדעה היא נחרצת הטעות גדולה יותר. תבדוק מה חשבת לפני שנתיים(או מה אני חשבתי) ותראה שהכל ספקולציות מילוליות, קצת צניעות לא תזיק לאף אחד. לא היססתי לומר את דעתי, והיא טובה כמו כל דעה, הדבר היחיד שהוספתי הוא שאת התוצאות יהיה ניתן לבדוק ב 2015... אולי. אכן כדורגל משחקים תשעים דקות (ובסוף גרמניה מנצחת) ובאותה מידה כמובן משחקים משבת לשבת והכדור הוא עגול ועוד מוקדם לדבר על אליפות.

 

[נמיתי]

הייתי מציע לך לקרוא כלכלנים יותר רציניים

מאשר אנשי הקונספירציות של האסכולה האוסטרית, נוסח רון פול ההזוי וחבריו. אגב, חלקם אנטישמיים גדולים. כמו שכתבתי לך בעבר (כשהגבתי כאנונימי לרשימה שלך על הזהב), במקום לדבר על ביקוש והיצע, אתה מספר כל מיני סיפורים, מה שפול קרוגמן קורא לו "מחזה מוסר", מהסוג שהכלכלנים האוסטרים מחבבים, כאילו לקיחת חובות היא פשע נורא, ועכשיו הגיע זמן העונש. אין ספק שבסיפור שאתה מספר יש אלמנטים רבים נכונים, בפרט התפקיד של סין בעיוות מאזן הסחר העולמי. אבל בסופו של דבר אם סין מחליטה מסיבותיה שלה לתת בהנחה ניכרת את המוצרים שלה, זו בעיקר הבעיה שלה. הרי ישראל תחת הנגיד פישר נוהגת באופן דומה, כדי להציל את היצוא על חשבון צרכני היבוא. גם אם מאזני הסחר המעוותים יביאו לכך שלכל בנק מרכזי בעולם יהיה אלף טריליון דולר בחובות, אני לא רואה כיצד זה ישנה את המצב הבסיסי שבו יהיו אנשים בעלי יכולת לייצר מוצרים לרווחתם של אחרים, ואנשים אחרים שיהיו מעוניינים לקנות את המוצרים האלו. רק קריסה טכנולוגית, חיסול טוטאלי של משאבי טבע או חיסול התמריצים לייצר יכולים לגרום לתופעה כזו. או לחילופין, ישמור עלינו האל, נגיד בנק מרכזי מהאסכולה האוסטרית, שיפסיק להדפיס את הכסף הדרוש כדי להניע את גלגלי הכלכלה העולמית ויחזיר אותנו ל-1929.

 

[lernery]

הבעיה היא שלא "לכל בנק מרכזי בעולם יהיה אלף

טריליון דולר חובות", אלא שלצד אחד (סין, יפן, רוסיה, ערביי הנפט, גרמניה וכו') יש אגרות חוב ביד, ואילו הצד השני (ארה"ב, חלק מאירופה) חייב להם את הכסף הזה. האם אתה חושב שסין תמשיך להלוות לעד כסף לאמריקאים? הצחקת אותי. חוץ מזה ההשמצה הפרועה שלא לעניין לא מוסיפה עומק לטענות שלך. מה גם שאתה מפזר האשמות בלי בסיס. תראה לי קונספירציה אחת שאנשי האסכולה האוסטרית מדברים עליה. אחת.

 

[נמיתי]

אתה מדבר כאילו הסינים מלווים מתוך טוב לב

הסינים מלווים לארה"ב פשוט כי הם חברה מושחתת, רקובה מהיסוד, נטולת מעוף, בזבזנית ועריצה, חסרת מנגנוני הגנה סוציאליים בסיסיים. אם הם לא יתנו לאמריקנים את המוצרים שלהם בהנחה (על ידי עיוות שער החליפין), האמריקנים פשוט לא יקנו אותם, אלא ייצרו אותם בעצמם ביעילות גדולה לאין שיעור. בתור חובב שוק חופשי, מוזר שאת הסלידה שלך אתה מפנה לארה"ב, בעוד מי שבאמת נוהגת בצורה שמעוותת את השוק החופשי לחלוטין היא סין. אם הכלכלה היא מחזה מוסר, הנענשת צריכה להיות סין, והיא אכן הולכת לחטוף על הראש בקרוב מאוד. לגבי האוסטרים, האנשים שנוטים להאמין באסכולה האוסטרית הם לעתים קרובות בעלי השקפת עולם פשטנית וילדותית וחיבה לקונספירציות. חלקם גם מאמינים בעליונות האדם הלבן ובתיאוריות אנטישמיות וגזעניות. צריך קצת להסתובב בבלוגוספירה באנגלית כדי להבין.

 

[lernery]

אני חשבתי שאתה מדבר על ההוגים האוסטרים

אני אתעלם מהשטויות שאתה כותב על אוסטרים כי זאת לא הנקודה, וגם לא זה שלדעתי רוב האנשים שהולכים בזרם הקיינסיאני נוטים לסמוך על משוואות בלי לחפש את האמת שעומדת מאחוריהם (*בדיחה בסוף הפוסט). בשביל מה הסינים צריכים לייצא את המוצרים שלהם לארה"ב? אם אין מספיק ביקוש, שיחלקו פשוט כסף לאזרחים שלהם עצמם. לא שכדאי לעשות את זה, אבל אם כבר מחלקים מקררים בחינם, למה לא לחלק את המקררים בחינם ישירות לסינים? זה באמת מטומטם. והבדיחה המובטחת: מתמטיקאי, ביולוג ופיסיקאי מסתכלים על בית ורואים 2 אנשים נכנסים אליו, ואחרי כמה דקות - 3 אנשים שיוצאים החוצה. אומר הביולוג: האדם השלישי הוא כנראה בגלל ששני האנשים הראשונים התרבו. אומר הפיסיקאי: ההבדל בין התצפיות הוא כנראה טעות מדידה. אומר המתמיטקאי: שניכם טועים. אם ייכנס עכשיו אדם שלישי לבית, הבית יהיה ריק! הגישה של אנשים כמוך זהה לגישת המתמטיקאי. מסתכלת על מספרים ולא מנסה לקשר בינם לבין המציאות בחוץ.

 

[הסוחר הצעיר]

 

[lernery]

ודרך אגב, תחזור לשיעור הראשון בכלכלה

צמיחה היא שם להתייעלות של תהליכי הייצור או יכולת הייצור, והיא קורה ע"י צבירת הון. יש שני סוגים של צבירת הון, שניהם קשורים לחיסכון: הון אנושי - השכלה טובה יותר שעוזרת להכשיר בני אדם פוריים יותר, הון חומרי - מכונות וכדומה שמגדילות תפוקה. צמיחה לא מתרחשת בגלל כמה ניירות שעוברים מצד לצד או מספרים במחשב. כשהנגיד בפד לוחץ על כמה כפתורים הוא לא יוצר הון חדש בעולם, אף אדם לא הפך לפועל ייצור טוב יותר, אף מכונה לא נוצרה. אם במקרה הלחיצות שלו על הכפתורים יעודדו חיסכון והשקעה אז אולי באמת הייצור יגדל, אבל כל עוד הייצור של מוצרי הון מסדר גבוה לא גדל כתוצאה ממה שהוא עושה, גם אם הצריכה גדלה, אין בכלל שום צמיחה ושום נעליים. החברה האנושית לא התייעלה

 

[שיר ורד]

אין צמיחה בלי הון

פרופסור ללא עבודה - לא מייצר בדרך כלל שום מוצר. סנדלר שלוקח הלואה רוכש מכונה לייצור נעליים ובונה מפעל לנעליים. במקום לייצר זוג נעליים ביום עבודה, הוא מייצר 100 זוגות. מה שאפשר לולרכוש את המכונה זו ההלואה שהוא קיבל. גם אם הוא יפשוט את הרגל, המכונה כבר יוצרה, ומי שירכוש את המפעל ממנו ימשיך לייצר 100 זוגות נעליים ביום. (אני בכוונה מתעלם מפחת ובלאי). כנ"ל בצד של הצריכה. צרכן שלוקח הלואות, רוכש מוצרים ומאפשר לאחרים לייצר אותם ולמכור לו אותם, לכן הוא מעלה את אחוז התעסוקה שבמשוב חיובי גורמים לעוד אנשים לצרוך יותר וכן הלאה. אם אין כסף לצריכה, גם הייצר ירד. אם הייצור הירד, האבטלה תגדל. אם האבטלה תגדל יהי עוד פחות כסף לצריכה וחוזר חלילה. בנוסף, אם הייצור והצריכה יורדים גביית המיסים יורדת. אם המדינה מנסה לשמור על תקציב מאוזן, היא מפחיתה הוצאות ושוב פוגעת בתעסוקה ובצריכה. המשק העולמי עובר מחזורים של עודפי כסף היוצרים בועות שכשהן מתפוצצות הכסף נעלם והצמיחה נעצרת,בשלב כלשהו, אנשים שלא מוכנים להשאר רעבים עובדים בכל עבודה כדי להביא לחם הביתה ולאט לאט מתחדשת הצמיחה במשק. כשהפוליטיקאים מנסים למנוע את הנזקים של פיצוץ הבועה ע"י הזרמות אשראי לתאגידים הבנקאיים, הם רק מאריכים את משך זמן יציאת האויר, אחרי שרוב האויר יצא, המשק העולמי יחזור בהדרגה לצמוח..

 

[נמיתי]

אתה אומר דברי טעם

עד שתי השורות האחרונות שאומרות בדיוק ההיפך מכל מה שכתבת קודם. ממה שאני מבין, אתה מציע שיתנו לבנקים לקרוס. כלומר אתה מציע להרוס את כל מעגל הצריכה וההלוואה על ידי הטלת כאוס במערכת הפיננסית, רק כדי לספק צורך גחמתי באיזו נקמה בבנקים הפוחזים.

 

[שיר ורד]

לא חייבים ליצור כאוס מוחלט.

אבל גם לא צריך לרפד את הבנקים בהלואות זולות שלעיתים רבות משמשות לכל מיני ספקולציות שרק מחמירות את הבעיות בעולם . במקרה שבנק גדול קורס, צריך ללכת לפרוק מסודר. ישנם כל מיני פתרונות ואמצעים לבצע זאת. למשל מינוי מפרק זמני שיאסוף את נתוני החובות של הבנק כמו החובות של אחרים לבנק בזמן קצר. המדינה תערוב לאחוז מסוים מההפסד ואת היתר יספגו כלל הנושים (ללא העדפה לנושים מובטחים או נושים בדין קדימה). מרבית הפעילות נמכרת לבנק אחר (התמורה ממכירת הפעילות מוחזרת למדינה בגין הערבות שנתנה) . בארה"ב הבנק המרכזי סוגר כמעט כל שבוע מספר בנקים קטנים ובסך הכל סגר מאות בנקים במשבר האחרון. אם ניתן בכזו קלות לסגור כל כך הרבה בנקים בלי יותר מדי זעזועים, אז כנראה שניתן גם לסגור בנק ענק שקורס בלי ליצור כאוס כלכלי. כמובן, שהרגולטור צריך ליזום חקיקה שתקטין את רמת הסיכון שהבנקים יקחו. לדוגמא, הבונוסים שמקבלים בכירי הבנקים או כל תמורה אחרת שהם מקבלים מעל לשכר הממוצע במשק, תהיה אחוז מסוים מהרווח הממוצע ב 5 או עשר שנים אחרונות ובתנאי שלא היה הפסד ברבעון האחרון. בנוסף, במקרה של קריסה של הבנק, הבכירים בבנק יאבדו את זכאותם לבונוסים עתידיים למשך מספר שנים,אובדן הזכאות יחול עליהם גם אם יעברו לעבוד במקום אחר.

 

[lernery]

טעות בידך, אין צורך בהכרח בהלוואות

יש צורך בחיסכון, ולא בהלוואות. ואם מלווים, השאלה מה קורה כתוצאה מההלוואות. הצרכן שלוקח הלוואות לא מאפשר בהכרח ליצרן להגדיל את ההון שלו. כאן טמונה כל הבעיה. אתה מניח את זה, אבל זה לא נכון. התזה של "אם אין כסף לצריכה הייצור יירד בהיזון חוזר אינסופי" פשוט לא נכונה. כל פעם צריך להסביר את זה מחדש?

 

[שיר ורד]

אין חסכון בלי הלוואות

כלומר , יש, אבל זה בזבוז מוחלט של משאבים, כי לוקחים את ההון ולא משתמשים בו. למעשה , חלק גדול מהמשבר הנוכחי בארופה ובארה"ב זה בדיוק זה. בגלל החשש מאבטלה, ו/או אי אמון בבנקים, אנשים מחביאים את הכסף מתחת לבלטות או רוכשים זהב. ההון הזה, לא משמש את האזרח לצריכה וגם לא מגולגל לכל פעילות צריכה או ייצור אחרת. ההיזון החוזר הוא סופי,יש צריכה בסיסית שאנשים לא יכולים לרדת ממנה והם יעבדו בשכר נמוך כדי להתקיים (בהנחה שלא זכאים לדמי אבטלה) ולכן יניעו מחדש את מעגל הצריכה והייצור, אבל כל רמת הפעילות המשקית יורדת ולוקח לה זמן רב לחזור לרמה הקודמת.

 

[lernery]

יש חיסכון בלי הלוואות ואפילו בלי כסף בכלל

איך אני איתך? נניח שאני צייד בתקופה הפרה-היסטורית וכל יום אני רגיל לצוד ארנבת בעזרת הידיים, (שמספיקה לי רק ליום אחד) ואז אני מחליט שבוע שלם לאכול פחות כדי שיישאר לי מספיק אוכל ליומיים בלי ציד, וביומיים בלי הציד האלה אני מכין לי חניתות מעץ כדי שאני אוכל למחרת לצוד אנטילופות, בסיפור הזה יש חיסכון, השקעה, הגדלת הון ותשואה וזאת ללא כסף ואפילו ללא אנשים אחרים. חיסכון - צמצמתי את הצריכה שלי (אכלתי פחות כל יום) וכך נשארו לי עודפי אוכל בלתי משומשים. השקעה - את עודפי האוכל השקעתי כדי לתת לעצמי יומיים "חופש" להכין את החניתות. הון חדש שנוצר - החניתות הן ההון החדש שלי, שגדל בזכות החיסכון וההשקעה. תשואה - בסופו של דבר אני הולך לצוד הרבה אנטילופות ולאכול הרבה יותר ממה שאכלתי קודם. הצטמצמתי קצת באוכל, ובסופו של דבר הרווחתי את האפשרות לאכול הרבה יותר. דרך אגב, כסף הוא לא הון, הוא רק מייצג הון, בדיוק כמו שתלוש מזון הוא לא מזון אלא רק תלוש.

 

[שיר ורד]

אתה לא באמת חסכת

הקשר בין ויתור על האוכל לבין הצמיחה הוא די מאולץ. את היומיים שהתפנו לך מחסכון באכילה , יכולת לבזבז על מנוחה בשישי שבת , שחיה להנאתך בנחל , או לטקסים דתיים. הצמיחה נוצרה מהחלפת עבודה פחות מתגמלת (ציד) בעבודה יותר מתגמלת (יצור חניתות). אתה לא היית חייב לוותר על אוכל בשביל זה, היו לך חלופות אחרות לא פחות טובות כדי לממן את ייצור החניתות. יכלת למשל לייצר את החניתות בלילה (מול המדורה שהדלקת בלאו הכי לבישול הארנבת או לחימום). יכולת לבקש הלוואה מהשכן שלך שהיה לו אתמול ציד מוצלח יותר ויש לו עודף בשר שירקב אם לא יאכל (למשל הוא צד ארנבת ובאותה הזדמנות תפס גם את הגורים שלה). את ההלוואה תחזיר לו (עם ריבית) כאשר תהיה לך חנית ותוכל לצוד אנטילופות . הדוגמא האחרונה מראה איך דווקא הלוואה מייצרת צמיחה. כלומר, כאשר לאדם אחד יש עודף משאבים מעל למה שהוא צריך במקום לבזבז אותם על מותרות הוא מלווה אותם למישהו אחר שמסוגל לייצר מהם מוצר שמייעל את העבודה ובתמורה להלוואה הוא מפצה את המלוה היכולת לנצל הון שהוא ללא שימוש אצל אחד לטובת אחר, היא אחד המאיצים העיקריים בהתפתחות התרבות האנושית, אם כי היא לא הגורם לצמיחה. כלומר, אם לא הייתה לך את היכולת לייצר חניתות או חיצים ההלואה לא היית עוזרת לך. בניגוד להלואה העסקית שהייתה חלק מהצמיחה מאז שחר האנושות ההלואה הפרטית או הצרכנית הייתה בעבר בעיקר הלוואה מתוך רחמים ועזרה לזולת ולכן למשל ביהדות חל איסור על לקיחת ריבית בהלוואה כזו. רק במאה השנים האחרונות, עם המהפכה התעשייתית ופיתוח קווי ייצור עם תפוקה עצומה, נוצר מצב שאנשים יכולים לייצר באופן קבוע כמויות הרבה יותר גדולות ממה שהם צורכים ולכן המשך צמיחה מואצת מחייב לא רק הגדלת כושר הייצור אלא גם הגדלת הצריכה.

 

[lernery]

אתה מניח הנחות הפוכות בדיוק מהמשל שלי

וגם מהכלכלה. אתה מניח משאבים שנמצאים בשפע ואין בהם חוסר - זמן, אוכל. אז זה לא דומה לעולם האמיתי, והמשל לא מתקיים. ובכל מקרה זה לא דומה לכלכלה. הכלכלה לא עוזרת לנו לנהל אוויר, למשל, למרות שאוויר הוא חיוני מאין כמוהו לכלכלה. למה זה? כי כלכלה זה מדע של ניהול משאבים שנמצאים במחסור, ולא ניהול של משאבים שנמצאים בשפע. בעולם האמיתי, משאבים שבמחסור צריך לחסוך, כדי שיהיה אפשר להשתמש בהם להשקעה.

 

[שיר ורד]

הכלכלה זה ניהול של כל המשאבים בצורה יעילה

במציאות העולמית הנוכחית כמעט שאין משאבים במחסור. יש ניצולת לא יעילה של משאבים. זמן יש בשפע אך הוא מנוצל גרוע. יש מאות מיליוני מובטלים בעולם ועוד רבים אחרים שעובדים בצורה בלתי יעילה מסיבות שונות (חוסר בידע, חוסר בציוד, ניהול כושל, עצלות וכו). הטכנולוגיה מאפשרת לנו להגדיל את ניצול משאב הזמן ע"י פיתוח מכונות שמיעלות את העבודה של כל אדם (גם ייצור של חנית או חץ וקשת זה טכנולוגיה שמייעלת את ניצול הזמן). גם מזון עדיין לא נמצא במחסור. הייצור שלו לא תמיד יעיל וחלוקתו לאזרחי העולם לא יעילה ולא מאוזנת, אך ניהול כלכלי נכון יכול לאפשר כיום לכל אזרח בעולם די מזון לקיומו הבריא לאורך זמן. אפילו אנרגיה לא נמצאת במחסור, אם כי יתכן מחסור באנרגיה בעוד כמה עשורים. אויר לא מנוהל ע"י הכלכלנים, לא בגלל שאין בו מחסור , אלא בגלל שהם עוד לא מצאו דרך לתפוס אותו .בעבר, במדינות גשומות עם נהרות רבים, לא היה גם ניהול כלכלי של מים, כי לא ניתן היה לתפוס אותם. כיום יש ניהול מים במרבית מדינות העולם,כי אפשר לתפוס אותם וחשוב מכך, כי האזרח הממוצע מוכן לשלם בשביל לקבל אותם בברז בתוך הבית במקום ללכת לשאוב אותם מהבאר או לאסוף אותם מהנחל.

 

[lernery]

כלכלה זה אך ורק ניהול של משאבים במחסור

תחזור לשיעורי הכלכלה הבסיסיים... נראה לי שאני הולך לפתוח קורס. אנרגיה בודאי שנמצאת במחסור, וגם זמן נמצא במחסור, הזמן של רוב האנשים. אתה צריך לחזור על הבסיס של הבסיס.

 

[קרלטון]

ההבדל ביניכם הוא בעיקר בטרמינולוגיה

לפי שיר אין מחסור בשום דבר, כמעט בתור אקסיומה, מה שמוציא את כל המשמעות מהמושג. הוא שוכח שאם אין מחסור אין מוטיבציה לעשות שום פעילות כלכלית. לגבי זמן, הוא לא משאב בפני עצמו. בזמן נתון, יש לך עובדים או מכונות עם תפוקה X, יש לך הון עם עלות Y וכו'. הכל נמדד *ביחס* לזמן, אי אפשר לבודד אותו החוצה.

 

[תת9]

הכל במחסור

אויר זו דוגמא מצויינת - מה זה מסחר ב CO2 אם לא ניהול אויר (וגם לופטגשפט)? כנ"ל זיהום אויר לסוגיו ואפילו שטחים ירוקים ופנאי. אין שפע - כל מה שנוגעים בו הופך להיות במחסור במובן שיש לו עלות שימוש.

 

[נמיתי]

צריכה היא התמריץ מספר אחד

כשאדם קונה מוצר מסוים ומשלם עבורו כסף, הוא מעודד את החברה שמייצרת את המוצר לשכור עוד עובדים, להשקיע ביצור, במחקר ופיתוח. העובדים החדשים מצידם נוספים למעגל הצרכנים. זה מעגל קסמים של צמיחה כלכלית. אין תמריץ יותר גדול מצריכה. האדם שצורך עושה חסד גדול עם הכלכלה העולמית. כאשר הנגיד בפד לוחץ על כמה כפתורים, הוא גורם לכך שאנשים צורכים יותר ולא נכנסים להיסטריה מהחובות שלהם או של אחרים, ובכך הוא גורם לצמיחה העולמית.