אשליות טהורות
New member
מעגל של אהבה ../images/Emo23.gif../images/Emo14.gif(סיפור...)
היה זה יום עמוס לעייפה, טלפונים, תשלומים לקבלנים, ועוד משכורות בפתח מחכות. הייתה זאת שעת ערב מאוחרת כח לא היה בי לזוז מכסא המשרד. המזכירה עוד השאירה פתק על כתוב "דלית, הזמנת את המחשב על פי המפרט שהכנתי" ... בשארית כוחותיי יצאתי הבייתה. בדרך חשבתי על מה שמחכה הוא לי, לקלח את שני הילדים המתוקים, בתקווה שארוחת הערב כבר נאכלה, לספר סיפור לפני השינה, נשיקה אחרונה ולהיזרק אל מול המסך, אים בעלי יחזור קצת לפני הזמן המקובל, שהיה בדר"כ בסביבות השעה תשע וחצי עשר, אולי עוד אספיק לקבל נשחקת לילה טוב . . . מה לעשות, שני הורים עם קרירה ובועת היי-טק לוחצת, קוטג יפיפה בלב השרון עם החזרי חובות משעבדים, כבר כמה זמן שאני חושבת שאולי הזמן למכור ולעבור למשהו פשוט וקטן יותר, אולי בית במושב, כזה שיקצץ את החובות בחצי. אולי אז נראה אחד את השני יותר, אולי יהיה החשק לחזור לימים של לפני החתונה, ולפני הולדת הילדים. . . . מתענגת לי, לרגע, על אותם ימים, בהם היינו יוצאים יד ביד, מתנשקים ככה מול כל העוברים ושבים בצדי הדרך, מתגפפים, מתעלסים לנו בחורש, שעונים על גזע עץ, אותם ימים היו להם טעם אחר, אפילו לצאת לבר, סתם ככה, לשתות, לא היה כמו היום, מכני – המוני . . ., המבטים שלנו היו אחד על השני ולא לצדדים . . . ויודעת, כי דלית ואדם כבר לא יהיו מה שהיו . . . בעברה השני של העיר, ישב לו אדם, מנהל שיווק, בחברת אדיפוס, עובר במרץ על המיילים האחרונים לאותו יום, מדי פעם מציץ לו בפורומים השונים, מדורי רכילות, וחיפוש ... ,לא קרובים \ ות . . . שיווק, זה מקצוע של אומנים, אומנות הדיבור, חשבתי לעצמי, על השקפים שהכנתי ללקוחות החדשים, על משפטי המפתח . . . על עוד צ'ט אחרון שהיה לא משהו, בזמן האחרון כל הצ'טוטים כבר הפכו להם למשעמים, עם כל היצירתיות שלי, עם כל מילות האהבה, וגם סקס וירטואלי היה שם מידי פעם, ההרגשה הפינמית היתה ריקה . . . , נו מספיק כבר להיום, ויצאתי .... המזדה 626 שעטה לה קלות, ומחשבות על אולי להפסיק את כל הצייד הזה בנט . . . אך מצד שני מה כבר מחכה לי, שעמום מול הטלויזה, אישה עובדת ועיפה, שיגרת הלילה . . .בחיי הנשואין, ככה שבוע עבר לו, הזוג משופשף ומתורגל בשיגרה, טלפונים על הא ודא, יום רביעי הגיע ועימו חבילה, היה זה המחשב של דלית, הייתה זו קופסא חדשה לה, עבודתה ברובה בוצעה מול חשבשבת ישנה, דינוסאורים כאלה ... ללא צבע וריח, הייתה חויה חדשה לה הבחור שהתקין את המחשב היה כה חינני, מקסים כזה, לבבי, הנחה אותה ברזי . . . התוכנות במיוחד העמיק לה את האופציות אשר גלומות באינטרנט . . . עד מהרה מצאה דלית את עצמה משועובדת למדיה החדשה, עולם קסום נפתח בפניה . . . , ניק בחרה היא : "דל ביתי" , כזה שמזכיר את שמה, אך גם הרגשתה הפנימית . . . עברו להם מספר שבועות קיבלה היא יום אחד מסר, "לב חם" היה זה הניק שהעביר בה רעד . . ., היה זה לאחר שהעלתה הודעה בפורום "זוגיות על חבל דק" , כך, כתבה היא: "מרגישה תחילתה של ציניות שמתגנבת לתוכי ולא נלחמת בה הפעם .. התמימות הילדותית הזו שמאמינה בסופים טובים ושהאהבה היא זו שתנצח את הכל, נפרדת ממני לטובתה של מציאות שטופחת
היה זה יום עמוס לעייפה, טלפונים, תשלומים לקבלנים, ועוד משכורות בפתח מחכות. הייתה זאת שעת ערב מאוחרת כח לא היה בי לזוז מכסא המשרד. המזכירה עוד השאירה פתק על כתוב "דלית, הזמנת את המחשב על פי המפרט שהכנתי" ... בשארית כוחותיי יצאתי הבייתה. בדרך חשבתי על מה שמחכה הוא לי, לקלח את שני הילדים המתוקים, בתקווה שארוחת הערב כבר נאכלה, לספר סיפור לפני השינה, נשיקה אחרונה ולהיזרק אל מול המסך, אים בעלי יחזור קצת לפני הזמן המקובל, שהיה בדר"כ בסביבות השעה תשע וחצי עשר, אולי עוד אספיק לקבל נשחקת לילה טוב . . . מה לעשות, שני הורים עם קרירה ובועת היי-טק לוחצת, קוטג יפיפה בלב השרון עם החזרי חובות משעבדים, כבר כמה זמן שאני חושבת שאולי הזמן למכור ולעבור למשהו פשוט וקטן יותר, אולי בית במושב, כזה שיקצץ את החובות בחצי. אולי אז נראה אחד את השני יותר, אולי יהיה החשק לחזור לימים של לפני החתונה, ולפני הולדת הילדים. . . . מתענגת לי, לרגע, על אותם ימים, בהם היינו יוצאים יד ביד, מתנשקים ככה מול כל העוברים ושבים בצדי הדרך, מתגפפים, מתעלסים לנו בחורש, שעונים על גזע עץ, אותם ימים היו להם טעם אחר, אפילו לצאת לבר, סתם ככה, לשתות, לא היה כמו היום, מכני – המוני . . ., המבטים שלנו היו אחד על השני ולא לצדדים . . . ויודעת, כי דלית ואדם כבר לא יהיו מה שהיו . . . בעברה השני של העיר, ישב לו אדם, מנהל שיווק, בחברת אדיפוס, עובר במרץ על המיילים האחרונים לאותו יום, מדי פעם מציץ לו בפורומים השונים, מדורי רכילות, וחיפוש ... ,לא קרובים \ ות . . . שיווק, זה מקצוע של אומנים, אומנות הדיבור, חשבתי לעצמי, על השקפים שהכנתי ללקוחות החדשים, על משפטי המפתח . . . על עוד צ'ט אחרון שהיה לא משהו, בזמן האחרון כל הצ'טוטים כבר הפכו להם למשעמים, עם כל היצירתיות שלי, עם כל מילות האהבה, וגם סקס וירטואלי היה שם מידי פעם, ההרגשה הפינמית היתה ריקה . . . , נו מספיק כבר להיום, ויצאתי .... המזדה 626 שעטה לה קלות, ומחשבות על אולי להפסיק את כל הצייד הזה בנט . . . אך מצד שני מה כבר מחכה לי, שעמום מול הטלויזה, אישה עובדת ועיפה, שיגרת הלילה . . .בחיי הנשואין, ככה שבוע עבר לו, הזוג משופשף ומתורגל בשיגרה, טלפונים על הא ודא, יום רביעי הגיע ועימו חבילה, היה זה המחשב של דלית, הייתה זו קופסא חדשה לה, עבודתה ברובה בוצעה מול חשבשבת ישנה, דינוסאורים כאלה ... ללא צבע וריח, הייתה חויה חדשה לה הבחור שהתקין את המחשב היה כה חינני, מקסים כזה, לבבי, הנחה אותה ברזי . . . התוכנות במיוחד העמיק לה את האופציות אשר גלומות באינטרנט . . . עד מהרה מצאה דלית את עצמה משועובדת למדיה החדשה, עולם קסום נפתח בפניה . . . , ניק בחרה היא : "דל ביתי" , כזה שמזכיר את שמה, אך גם הרגשתה הפנימית . . . עברו להם מספר שבועות קיבלה היא יום אחד מסר, "לב חם" היה זה הניק שהעביר בה רעד . . ., היה זה לאחר שהעלתה הודעה בפורום "זוגיות על חבל דק" , כך, כתבה היא: "מרגישה תחילתה של ציניות שמתגנבת לתוכי ולא נלחמת בה הפעם .. התמימות הילדותית הזו שמאמינה בסופים טובים ושהאהבה היא זו שתנצח את הכל, נפרדת ממני לטובתה של מציאות שטופחת
