מעוז החמצן האחרון שלי

[פייטוש]

סיפורה של כיכר קטנה בקטמון הישנה

סיפורה של כיכר קטנה בקטמון הישנה ששה רחובות חוצים את הכיכר הקטנה בקטמון הישנה בירושלים , במצמוץ עין חולפים על כיכר התנועה מאות מכוניות בשעה , או חוצים אותה רגלית מהיותה צומת הכרחית למעבר בין דרום מזרח העיר לצפון מערב העיר . כיכר עבדאין בי חושיימי עד שנת 1948 החליפה את שמה לכיכר אחלמה ובהמשך לכיכר רחה פרייאר . שמה של הכיכר עבדין בי חושיימי נקראה על שם ערבי נוצרי עשיר ששימש כקצין בריטי בשלטונות המנדט ואשר הקים את בייתו ובית אחיו בסביבה של אמידים ערביים מחוץ לחומות העיר העתיקה עד מאי 1948 . הכיכר החליפה את שמה לכיכר אחלמה לאחר כיבוש האזור בידי הצבא שבדרך והוסב מיד למתחם בית חולים לטיפול בנפגעים ושיקומם . את שמה השלישי קיבלה הכיכר משמה של כיכר רחה פרייאר נחשבה למייסדת חברת עליית הנוער בשנת 1932 והתגוררה שנים רבות ברחוב רחל אימנו 33 בקטמון הישנה , בניגוד לבתים אחרים שנבזזו לאחר הקרבות בקטמון הישנה , ביתה של רחה לא נבזז כיוון שהעוזרת הערבייה שלה תלתה שלט על הבית כי בבית הזה גרה משפחה יהודית, לפני שנסה מהמקום בעת המנוסה הערבית מקטמון , רחה עצמה לא גרה בביתה בעת הקרבות תחת השליטה של הלגיון הירדני . עד מלחמת העצמאות נבנו מסביב לכיכר חמשה בתים , השישי צורף בסוף המאה ה 19: בית עבדין בי חושיימי ובית אחיו בית משפחת ליאוזידיס ,רחוב רחל אימנו 39 ,בקומת הקרקע התגורר העשיר היווני שבנה על מנת להשכיר את הדירות לקציני ממשל בריטים ופקידיה ,בחזיתו היה תורן לדגל, בית הקונסוליה הלבנונית , רחוב כובשי קטמון 32 , בית בסגנון הבין לאומי שהיה בן שלוש קומות , כיום נבנו עליו קומות נוספות העליונה אינה גמורה . פנסיון לוירר , ששימש נופשים יהודיים בעיקר בחודשי הקיץ . הפיקנטריה של עבדין בי חושיימי הוא נישואיו לאישה פולניה ממוצא יהודי בשם אדה אוספינסקי , את ביתו נטש עבדין עם אשתו בעת הקרבות ולמבנה נכנסה מפקדת הלגיון הירדני עם ספחים מצבא ההצלה העיראקי שחיכה לפקודה להיכנס לשטח עד בוש ומשלא נתקבלה הפקודה נסוג מהשטח. מעט על רחה פרייאר רחה פרייאר האימא הנשכחת של עליית הנוער שהחלה את פעילותה בהצלת ילדים והבאתם לישראל החל משנת 1932 , לאחר שצירפה אליה את הנרייטה סולד ושבזכותה של רחה , הנרייטה סולד הפכה להיות דמות האלמוות לעליית הנוער וכאילו במחי יד נעלמה מעל דפי ההיסטוריה המייסדת והפעילה רחה פריאר. פעילותה של רחה אישה ממוצא גרמני הביאה עוד בשנת 1932 קבוצה של 40 נערים מגרמניה , המשיכה לאסוף ילדים ונערים בגרמניה והעלתה קבוצות ילדים נוספות לארץ מגרמניה,תוך דאגה למגורים ולמחסורם בטרם קום המדינה ולאחריה , בנה של רחה , שלהבת פריאר במסגרת ההגנה ארגן והביא מספר אוניות מעפילים לארץ, לאחר מכן ראש הפרויקט הישראלי לאטום. הבית של עבדין בי חושיימי בפינת רחל אימנו 28 , נבנה כמבנה בן שתי קומות והקומה השלישית צורפה כשנה לפני הקמת המדינה , לאחר נטישתו בסיום מלחמת העצמאות, עבר המבנה לידיו של האפוטרופוס לרכוש נפקדים,שמסר את המבנה לידי הקונסוליה הפולנית, זוכרים את האישה הפולנייה של עבדין, לאחר מכן התחלפו הדיירים והקונסוליה של ונצואלה השתכנה במקום עד אשר עזבו כמעט כול השגרירויות והקונסוליות את ירושלים כאקט של מחאה , בעקבות החלטת הממשלה כי ירושלים היא בירתה הנצחית של מדינת היהודים, לבית עבדין נכנסו מוסדות שונים וכיום הוא משמש כבית חם לנפגעי פעולות טרור בחזיתו מיצג של כיסאות מתכת ושיש למנוחת העוברים ושבים . אחריתו של הבית כרכוש נטוש שונה מששבה אידה אוספניסקי לארץ ודרישתה כיהודיה לקבל את רכושה ,כמובן איך אי אפשר עם לחצים של קשרייה לשרים בממשלה, קבלה אידה את רכושה בית עבדין , כיוון שנפטרה בלא יורשים צוותה את ביתה לציבור למטרות הומאניות. מעט על בתי קטמון הישנה שכונת גונן של היום רחוב קטמון היווה את השדרה הראשית בשכונה הנקרא כיום רחוב רחל אימנו ,מבחינת ההתיישבות היהודית בשכונה, השכונה שכנה כטריז וכנקודת הקפצה להחדרת כוחות לגיון ערבי וצבא ההצלה העיראקי לפני הקמת המדינה, הטריז בשכונת קטמון יצר קטיעה של רצף השכונות היהודיות והעתיד של שליטת יהודים בירושלים בין השכונות הדרום מזרחיות תלפיות מקור חיים לבין השכונות הצפון מערביות כמו רחביה ומרכז העיר . כאשר הבינו את הבעיה מפקדי צבא העם שבדרך, ניתנה פקודה להשתלטות על השטח לצורך זה פוצץ מלון סמיריס בלב השכונה על מנת להוכיח לתושבי השכונה כי ניתן להגיע לכל אחד ואחד , פעולה זאת שימשה טריגר ראשוני לבריחת ערביי השכונה ולאחר שנערך הקרב המפורסם על מנזר סן מרטין, כמו כן הופגזה השכונה ולמעשה מתחילת חודש אפריל 1948 עד התשיעי בחודש אפריל נטשו אחרוני הערבים את השכונה וימים ספורים לאחר מכן חיילי לגיון הירדני,חיילי חיל המשלוח העיראקי נטשו לפני זאת. ביום שבת 29 לחודש מאי 48 נפלה העיר העתיקה ויתרת אזרחיה שמנו כאלף חמש מאות איש , הועברו לעיר החדשה , לוחמי העיר העתיקה הלכו לשבי, מעמסה פתאומית זאת של פליטי העיר העתיקה והצורך לשכנם, יצר את האפשרות לשכנם בידי ועד חלוקת הרכוש בשכונת קטמון העזובה והבזוזה , כול משפחה קבלה פתק שבו צוין מיקומה החדש והשכונה התאכלסה בפליטי העיר העתיקה בבתי הערבים שברחו , חלקם של תושבי העיר העתיקה נותרו בבתים אלו עד היום.

 

[פייטוש]

תמונת הכיכר

 

[פייטוש]

סיפורה של ווילת אמין גמל

סיפורה של ווילת אמין גמל בשכונת קוממיות או בשמה הקודם טלביה המלצה חמה לביקור משפחת גמל הייתה משפחה ערבייה נוצרית פרוטסטנטית עשירה, שעסקה במסחר ,בני המשפחה היו עורכי דין ורופאים וחיו כמיטב המסורתיות של החמולות באזור אחד, את בתיהם נטשו בני המשפחה בעת מלחמת העצמאות כיתר דיירי טלביה הערבים נוצרים או הערביים יוונים . ועל אחת הוילות בשכונה של אמין גמל ברצוני לספר , הווילה ברחוב מאנה 4 בטלביה הווילה נבנתה בשנות השלושים של המאה ה 19 ,לידה שכנה הווילה של אחיו שיבלי גמל ברחוב מאנה 6 וביתו של אח נוסף עם בית אניס גמל ברחוב אלקלעי 9 הסמוך שלאחר סילוקה של המשפחה השתלטה עליו מפקדת לחי, בהמשך מועדון משרד החוץ ,לאחריו מועדון לעולה וגינה לחתונות וכיום בתנופת בניה מעליו. ווילת אמין גמל מבנה דו קומתי וחצר אירוח גדולה, נחשבה לאחת היפות בשכונת טלבייה בביקורי בסוף 2010 היא הושארה עדיין במצבה ,מעט מרוטה אך יופייה זוהר עד היום לקומה השנייה מוליכה שורת מדרגות בנוסח הארמונות באירופה קסם של גרם מדרגות . הווילה האחרונה נותרה בשיממונה בקצה רחוב מאנה, מעל המתחם הקאפוציני ברחוב דאיזראלי ,הווילה שנחשבה ונחשבת לאחת היפות עד היום בירושלים ,גם לאחר כשמונים שנה לאחר בנייתה, נראית כפרח מרוט בשדה קוצים , להערכתי לא ירחק היום ובעל ממון וקשרים טובים, יגלח ווילה זאת ויצמח פרונקל חדש בעיר . לאחר שאוכלסה הווילה בקומת הקרקע בידי האדריכל רפאל בן דור עד שנפטר בשנת 2000 תיבת הדואר שלו , המחלידה על חומת הכניסה עדיין מלאה בדברי דואר , בקומת העליונה התגוררה ומתגוררת משפחת השופט בנימין הלוי , ששימש כשופט בבית הדין העליון , אשתו ובתו התגוררו בדירה העליונה , בתו מיכל אף התפרסמה בעירנו כמורת יוגה מפורסמת ,היא עדיין מתגוררת במקום,בקומת הקרקע שהתפנתה חולקה לכמה דירות מתגוררים שוכרים שונים, כמובן שהשער שהיה בזמנו נעקר ונעלם אך החצר הגדולה משדרת רוגע ושלווה כמו בכפר ,הרחק מהמולת העיר. אחרית דבר את המולת העיר תופסים בוני מפלצות המבנים החדשים וכלי המשחית שבידם ,במבניהם החדשים , הפורסים את ראשם לרקיע כמו חמניות והאיוולת הנוראה במעשה ,כיוון שלא הושתתו עליהם חוקי השימור, ירד הכורת על אחיותיה של הווילה והבתים הנפלאים פשוט גולחו והתאדו .

 

[פייטוש]

תמצית סיפורה של שכונת טלביה קוממיות

תמצית סיפורה של שכונת טלביה קוממיות לאחר מלחמת השחרור המציאות בטלביה – קוממיות שמה כיום שכונת טלביה הייתה שכונה מתוכננת לאורך שלושה רחובות ראשיים ממזרח למערב הרחובות המלך עבדאלה הנקרא כיום זבוטינסקי כיום חציו מהכיכר לכוון רחוב פלמח רחוב הנשיא לכבוד בית הנשיא הממוקם בו, רחוב חובבי ציון , ורחוב ד יזראלי , רחוב מרכוס נסלל מאוחר יותר . בניגוד לשכונות אחרות בירושלים, מפתחות הבתים של המשפחות הערביות הושארו בידי חבריהם היהודים, כי במחשבתם ,הרי הם יחזרו לאחר תקופה קצרה לבתיהם, חלק ממפתחות הבתים נמסרו בידי קציני הצבא הבריטי שגרו בהם בשכירות למחרת מסיבת הפרידה שארגנו תושבי השכונה היהודים לקצינים , כמו שנאמר יצאו בדלת הקדמית ונערי השכונה נכנסו בדלת האחורית ומיד דאגו לתלות דגלי המדינה שבדרך על מנת לאותת לתושבי קטמון הערביים מיהם בעלי הבית החדשים בשכונת טלבייה , הבתים של המשפחה ושל דיירי השכונה שברחו , נלקחו לחסות האפוטרופוס לנכסי נפקדים, בנוסף רכושם של העוזבים נאסף בחדר אחד בכל בית נטוש , והחדר נסגר בידי חברי הנהלת השכונה בראשם ראובן מס והדיירים החדשים מבין היהודים בתחילת הדרך לא נכנסו אליהם ,אך החיים זרמו הלאה משפחות התרחבו נדרש מקום נוסף ומרבית החדרים נפרצו ונשדדו . ברחוב חובבי ציון , הוכנסו במקום העוזבים , משפחות יהודיות שפונו ממקומות אחרים בשליטת הערבים ובהם הרבה אישי רוח,סופרים ובעיקר אנשי שיפוט ,ראיתי רשימת השכרה ואכלוס של האפוטרופוס שבה מצוין במדויק מי נכנס לאיזה דירה ובאיזה חדרים ברחוב חובבי ציון ,פגישה אינטימית עם אנשי האומה בראשיתה . ממליץ אני לכם לסייר בשכונת טלביה על שלל בתיה הנפלאים מאלה ששופצו ומאלה שגולחו ונבנו ארמונות שונים מהמקוריים , נקודת המוצא כיכר סלמה שכיום נקראת כיכר אורד וינגייט בפינת רחוב זבוטינסקי שנקרא בעבר רחוב המלך עבדאלה ופינת רחוב מרכוס שנסלל מאוחר יותר, לסייר ברחוב חובבי ציון ,רחוב הפרופסורים ועורכי הדין לאחר המלחמה ורחוב דאיזראלי הראשיים. ומארג הרחובות הקטנים שיוצאים מהם, ששמות סופרים מכבים בהם,כמו רחוב לב עיברי של הסופר עקיבא יוסף שליזנגר מגדולי רבני הונגריה שעלה ארצה בשנת 1870 והתיישב בירושלים , בספרו לב עיברי חזה את החקלאי היהודי,המפעלי התעשייה וצבא היהודים במדינת ישראל לפני שהרצל החל בהכרזותיו

 

[כ חיים]

תודה

תודה על כי אתה מביא לידעתנו סיפורים ותמונות מאתרים בלתי מוכרים, לפחות, לאלה שרחוקים מירושלים ולא כ"כ מכירים אותה.

 

[אפרת אפי אסף]

מרתק עוברת שם כל הזמן

שלום פייטוש, כתבה מרתקת. כבר בכותרת ניחשתי שזו הככר הזו. עוברת לידה פעמים רבות וחוץ מהשלט על רחה פראייר לא ידעתי עליה הרבה.

 

[פייטוש]

מעוז החמצן האחרון שלי

מעוז החמצן האחרון שלי מעוז זה העומד במבחן הזמן כנגד הסחי והטלטלה ותוכניות הריאליטי במדינה ונפילת הערכים שהפכו למציאות כנגד נכסי הצאן של מדינת ישראל אשר מופשטים ממנה אחד לאחד. האמינו לי, ערכו חניה קטנה בדרך לירושלים או בירידה ממנה במקום שהפך סמל לגבורה עקשנות וערכים שאינם עוד, כאשר באמת חבר היה חבר ,בנקודה זאת במעלה ההר , שבו על סלעי ההיסטוריה הרוויה בדם ואמרו בקול זעקה ,לזאת ייחלנו. כאשר אני חולף או עולה להר ,אני מוצא חמצן טהור ,נחמה ומזור בגן הלאומי קסטל שפרוש שמו הוא מבצר בשנת 2010 הכניסה נטושה אין גובים כסף בכניסה .

 

[פייטוש]

הקדמה

הקדמה מצודת קסטל ממוקמת על גבעה נשאת השולטת על האזור וכביש ירושלים תל אביב,המצודה משתרעת על אוכף שמשני צדדיו כיום מתחמי הגנה השזורים בתעלות ובונקרים להגנה שריד למלחמת העצמאות, אך אני זוכר כילד אימונים לתרחישים של מלחמה של יחדות ההגנה המרחבית המקומית ,בשילוב רובים צכים וקסדות בריטיות כנגד הירדנים באם יגיעו. מצודה זאת נבנתה לראשונה בזמן תקופת השלטון הרומאי ותפקידה היה להגן על הדרך לירושלים, במאה ה 12 בנו הצלבנים על חורבות המצודה הראשונה מצודה נוספת, ליד המצודה ועליה נבנה בתקופת השלטון המוסלמי כפר ערבי ששמר על שם המקום קסטל. בתקופת מלחמת העצמאות המתחם שהיה בשליטת הערבים, עקב שליטתו על תווי הדרך והכביש ומנע מעבר שיירות אספקה לירושלים הנצורה, נערכו לכיבושו מספר קרבות והמשלט החליף ידיים מספר פעמים, לאחר כיבושו הסופי בידי הפלמח, הוקם במקום אתר הנצחה ללוחמים ולקרבות לכיבושו,במקום מפוזרים שלטים המספרים את סיפורם של הקרבות לכיבושו,תעלות מגן ובונקרים, נחפרו על התל, עקב היותו קרוב לגבול הירדני לאחר מלחמת העצמאות ומהחשש שינסו לכבשו שוב עקב מיקומו הטופוגרפי על צינור החמצן של ירושלים. בביקורי האחרון במקום סוף 2010 המקום מעט מרוט ,עשבייה חוגגת ,נקי, ומשדר את עוצמתו עצים רבים צמחו במקום,חלקם מסתירים פרטי נוף,שלטי ההסבר נהדרים,רהוטים תזכורת לנופלים טבלאות השמות החקוקים בשיש המשובצים על הסלע הצפון מערבי מתחת למבנה הראשי . התעלות פתוחות למעבר ,הבונקרים ברובם פתוחים,הבונקרים למנוחה ליד התעלות גם כן פתוחים למיטב זכרוני הם הוקמו בחלקם לאחר המלחמה וכהכנה למלחמה הבאה שהורחקה מאיתנו במלחמת ששת הימים.

 

[פייטוש]

לסיום

מהמגרש קיימת דרך עפר מתפתלת המטפסת והמוליכה לכוון המצודה, כאשר מתקרבים למבצר חוצים את שתי תעלות המגן ההיקפיות למבצר,מעט בטרם מגיעים למבצר בעלייה ישנו פיצול לכוון מתחם ההגנה הצפוני מערבי של המתחם בחלקו הימני של האוכף וניתן לעבור מעל גשר עץ מעל לתעלות המגן למצפור ואנדרטה שהוקמה לזכרו של חייל דב פייט לוחם גבעתי שנפל בניסיון לפרוץ את הדרך במלחמת השחרור ואשר משפחתו באמריקה תרמה את הכסף להקמת המצפור והאנדרטה לזכרו. לאחר הביקור במקום ממשיכים למבנה המרכזי ולנקודת התצפית המרכזית , לפני שמגיעים חולפים על פני עץ זית כבוי למחצה המסמל לדעתי את ייחודו של המקום בקשר של דומם וצומח ,בנקודה זאת אני ממליץ לעצור ולבחון את הקשר בין העץ למקום במובן הסימבולי. רק בעמידה על גג המבצר והסתכלות במדרון כמאה מטר בקו אווירי רואים עד כמה המכוניות חשופות ופגיעות כפי שהיו המכוניות שהובילו אספקה לירושלים ,ממש מצמרר לנוכח ההבנה ,עד כמה קשה הייתה העלייה תחת אש לכיבוש המקום ועד כמה המקום היה חשוב ומרכזי לאומה . פסגת המבצר בגג המבנה המרכזי שעליו מתנוססים שני דגלים והגבעה משמש כנקודת תצפית נוף לכוון שכונותיה המערביות של ירושלים, המקום הוכשר לביקורים, הוצבו בו דגמים של הקרבות ושלטי הסבר. ניתן לשוטט בתעלות ולצפות אל הכביש לירושלים. נסללו במקום דרכי גישה, ניטעו עצים ונבנו חניון ושירותים.

 

[פייטוש]

איך להגיע

איך להגיע בנסיעה על כביש ירושלים תל אביב ,יש לרדת בצומת מבשרת קסטל,לפנות לכוון הישוב קסטל או בשמו העברי מעוז ציון,פונים ימינה לכוון צובה ,לא פונים בכביש הראשון ימינה לבנין המועצה, אלא נוסעים עד הכיכר, פונים ימינה עד רחוב קרן קיימת פונים ימינה עולים בכביש ונוסעים עד לחניון אחרי השער לאורך הדרך גדר תיל מימין עד הכניסה המוסדרת לאתר הקסטל ולתל ,קיימת גם אפשרות לפיקניק בחניון פיקניקים מסודר בגן הלאומי. כיום פתוח הגן הלאומי לכל החפץ בכניסה , השירותים היו סגורים בשבת אך יש ברזיה עם מים זורמים על קיר השירותים. מיד ליד החניה במדרון הצמוד לקיוסק ולשירותים ממוקם מגרש משחקים ושולחנות פיקניק לרוצים לבלות לאחר הביקור או שזאת מטרתם , מתחם הבילוי הוקם ליד החניה להנצחת על שם יצחק רבין והגדוד הרביעי של הפלמח , בתחילת הירידה מצפור זיכרון קטן מימין. ניתן להעלות למבצר הקסטל בצורה פרטיזנית להולכי רגל , בפניה הראשונה ימינה למבנה המועצה ,חונים מולו ומול לגן המשחקים, עולים לכוון המבצר, אחרי מגרש המשחקים נטועה חורשת זיתים לזכר הנופלים בישוב קסטל במלחמות ישראל אין שער יש פתח פתוח , לכשעוברים את הפתח ישנם טרסות המשובצות בתעלות המגן המובילות למבנה המרכזי , עלייה למיטיבי לכת או עיזים.