מעולם לא כתבתי כאן אבל אשמח לתגובות...

LillyIris

New member
מעולם לא כתבתי כאן אבל אשמח לתגובות...

משהו קטן: אני רואה אותך לפעמים. יושב על הגדר, מסתבכל על העוברים והשבים. אתה יושב שם או ממש ליד הבית שלי. מעולם לא אמרתי לך שלום או נתתי לך איזשהו צומי. ראיתי אחרים כמוך, יושבים על הגדר או על הספסל ומסתכלים על העוברים והשבים. אתה לא הטעם שלי, ממש ממש לא. אתה שמן כזה ונראה עצלן לגמרי. אני לא אוהבים שמנים ועצלנים לא מנטליים. הפעם החלטתי לעצור לידך. הסתכלתי עליך ואתה עלי. משהו בך היה עצוב, תמיד נראת לי עצוב כזה. האוזניים שלך שמוטות והעיניים עצובות. כמעט נבהלת וברחת אבל התרחקתי אז נשארת. פתחתי את התיק עם הקופסת אוכל מהעבודה, הוצאתי את כריך עם הגבינה הלבנה ונתתי לך חתיכה. בהתחלת לא הבנת אבל אחרי זה נתת לי להתרחק ואכלת את ארוחת הערב בתאבון רב. אני מקווה שנהנת.
 

פליסית

New member
זה מקסים

גם אני בד"כ לא נכנסת לפורום הזה, אבל היום הסתקרנתי לקרוא את מה שאחרים ברוב טובם הסכימו לחלוק. הדבר הכי עוצמתי לדעתי בחיבור שלך הוא האוירה. ממש יכולתי להרגיש את אוירת הרחוב. אין כאן מילה אחת שמעידה על האם הכותב הוא גבר או אישה אבל השורות הראשונות נטעו בי רושם חזק של שיר אהבה הומוסקסואלי ולקראת הסוף הבנתי פתאום שהכוונה היא לכלב, ולמרבה הפתעתי זה לא שינה את האוירה של החיבור. החיבור לא הפך לקליל יותר או להומוריסטי. יכול להיות שכלל לא הבנתי את מה שכתבת, אבל מה שהבנתי מצא חן בעיני.
 
למעלה