מעוניינת לדעת את דעתכם על איבחונים

חני ב

New member
לא כ"כ הבנתי אם

הירידה שלך היתה כלפי, ולא, נתינת ריטלין היא בהחלט לא תנאילקבלת שילוב, ולא כתבתי זאת! ולא אמרתי שהילד זקוק לריטלין, כי הוא לא! אבל כדי לתת לו את העזרה הנכונה, הוא חייב אבחון כולל. בינתיים, בגלל הסחבת של אמו, הוא הסובל. אני נמצאת בכתה ורואה את מצבו, לא האמא שמספרת "כמה בבית הוא קורא"... וכו´, כשבעצם הוא לא קורא בקושי מילה. ולא רק אנו במערכת באים "בטענות" כלפי האם שלא עושה כלום, אלא גם המורה הפרטית, שהיא גם מורה להוראה מתקנת (ולא איזה סטודנטית שצוברת נסיון). וכן, לגבי השורה האחרונה שלך (אם היא מכוונת אלי), בהחלט מתאים לי להיות מורה ואני גם טובה בזה!
 

Diana M

New member
ליאורה

שלום ליאורה, שמחה שהחלטת לכתוב. אשמח עוד יותר עם תשתפי אותנו בדעותיך מבלי להיות שיפוטית כלפי תגובותיהם של אחרים. כל דעתה בפורום זה לגיטימית ומכובדת בתנאי שהיא מתייחסת לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים. מקווה כי תמשיכי לקחת חלק פעיל בדיונים. דיאנה
 

גליה12

New member
ליאורה- אני שמחה שאת איתנו

-נכון שיש הורים שקשה להם לראות נכונה את המצב של הילד שלהם ומנסים להערים קשיים על המערכת ולסרב לקבל טיפול נכון ומועיל/יעיל לילדם. אבל דבר אחד אני יכולה לומר לך מנסיון של אמא שמאד איכפת לה ומאד משתפת פעולה - המערכת שבה אנו מתמודדים היא שוחקת- ומאיימת- הילדים של כולנו עוברים הרבה מאד- ולא צריך להעמיס עליהם (ועל ידי כך גם עלינו) קשיים מיותרים. ברור לי למשל שכדי לקבל ריטלין או כל תרופה- אחרת- הילד צריך לעבור בדיקות על ידי נירולוג- ברור לי שכדי לדעת באיזה שיטת למידה עדיף ללמד אותו, או האם עליו להשאר בחינוך המיוחד הוא צריך לעשות איבחון. אבל לא ברור לי מדוע על יועץ בית הספר לעשות איבחונים חצי שנתיים או שנתיים- כי "ככה זה..." ולא ברור לי למה (ובלי שום הכללות) לעתים האנשים שעושים את המבדקים יכולים כל כך לא רגישים. את הסיפור הזה כבר סיפרתי בפורום אחר:... ניגשתי לנירולוגית ידועה- נכנסתי עם הילד היא יושבת מעלעלת בנירות- מרימה את הראש ואומרת "אה הוא מאומץ"- הוא קם- אמר "אני לא מוכן שידברו עלי" וכך נגמרה הבדיקה... קצת רגישות.... זה מה שחסר פה.
 

דליה.ד

New member
חבל לי לשמוע שאת נגד אבחונים

מכיון שמטרתם ךתת למערכת החינוכית כלים נכונים לעבודה עם בנך. גם לי ילדה דיסלקטית ובזכות האבחונים קיבלה מערך הוראה מתקנת תומך וכעת בכיתה ח´ מקבלת התאמת דרכי ההיבחנות כגון הקראת השאלות, אפשרות לענותץ בע"פ והארכת זמן הבחינה. ללא אבחון לא היינו משיגים את ההקלות ממשרד החינוך והרבה בזכות עקיפת הדיסלקסיה כישורי הילדה ויכולותיה הגבוהות באים לידי ביטוי. בעיני, מצטערת אם אהיה חריפה (אבל אני למודת נסיון עם הורים שאינם משתפים פעולה), את שמה בכוונה תחליה מקלות בגלגלי המערכת. ואי אפשר יהיה להאשים את בית הספר בתסכול המתמשך של בנך מהמסגרת החינוכית. רק לאחר אבחון נכון ומתן טיפול מערכתי רגשי, לימודי והורי ניתן יהיה לקבוע האם האבחון צדק ונתן כלים או שמה את צדקת. עד שזה לא יעשה זו חוכמה קטנה מידי להאשים את כל העולם, לא לנקוף אצבע לטובת העניין - ואת עוד מודה בזה בפה מלא - ולראות את בנך גדל כך. לי יש ילדים מטופלים בריטאלין שעוזר להם להקשיב בכיתה, לעבוד באופן עצמאי וברמה גבוהה, לא לריב עם ילדים ולהסתבך במעשים רעים ולהגיע להישגים אקדמיים מעולים. כולם עברו אבחונים כל שלוש שנים אני מחדשת את האבחון ויש לכך שתי מטרות: מכיוון שעבר זמן צריך להעריך מחדש את מצב הילד ולהציב עבורו מטרות חדשות, ובכל שלב התפתחותי הצרכים הם שונים וצריך להתאים את שיטות ההוראה למידה לילד. לי יש שיתוף פעולה מלא עם בתי הספר. הם מעולם לא דחפו אותי לתת ריטלין. רק רופא נוירולוג מומחה הוא שנתן ריטלין. הם מעמידים לרשות ילדי אנשי מקצוע מעולים שמשקיעים בילדים ולכן הם כל כך מצליחים בכיתות רגילות, מלאים גאווה ותחושת הצלחה על הישגיהם ותענוג לראות את האור בעיניים. אז, יש גם הורים אחרים. שלוקחים אחריות ועושים כל מה שביכולתם כדי שילדם יצליח ויוכל להגיע לחיים בוגרים מלאים וטובים. כל טוב לך.
 

גליה12

New member
מעוניינת לדעת את דעתכם על איבחונים

הבן שלי "בוגר" איבחונים בלי די- הן בבית הספר, הן במחלקות להתפתחות הילד וגם אצל נירולוג. רובם של האיבחונים לא מוצו כי לא היתה לו סבלנות לענות על כל השאלות- וברובן מצויין בסוף "הילד לא משתף פעולה". אישית - אני לא ממש הקפדתי על אבחונים ולא התעמתתי איתו עליהם- כי ידוע בדיוק מה הבעיה שלו ולגרור אותו לבדיקה רק כדי שבמקום מסויים יוכלו לסמן "וי" ו(תסלחו לי על הביטוי) לכסות את התחת שלהם- נראה לי ממש מיותר. אז התיק שלו בבית הספר חסר "ביג דיל"- ובמקום איבחון כל שנה כתוב- "האם מצהירה בזו שהיא מוותרת על איבחון". לו איבחון היה תרופת פלא - הייתי רצה לעשות אותו - אבל כדי שיגידו לי שוב שהוא דיסלקטי- חבל על המאמץ.
 

חני ב

New member
אני רוצה לומר לך

שלפעמים בלי אבחונים, אי אפשר לתת לבנך את מה שמגיע לו. אני אתן לך דוגמא: יש לי ילד בכתה (כתה ב´) לא קורא! מכתה א´ רודפים אחרי האמא שתעשה לו אבחון שפתי ודידקטי. (במשפחה יש "הסטוריה" של לקויות: הבן הבכור, עכשיו בכתה ד´, נשאר פעמיים בכתה א´. ילד שרק אחרי פסח האם הסכימה לתת לו ריטלין. ילד עם קשיי למידה גדולים ועם בעיות התנהגות רבות.) והבן האמצעי אצלי בכתה, נשאר עפ"י המלצה שנתיים בגן חט"צ. בכתה א´ מהר מאד החלפנו לו את שיטת הקריאה, גם אותה לא כ"כ קלט. יש לו שעות של מורה משלבת אך הרבה הוא לא עושה איתה. יש לו מורה פרטית, גם הרבה מבטל את הפגישות איתה. השנה, הוא קורא פחות טוב מאשר בכתה א´. שוב זימנו את האמא לשיחה קשה והודענו לה שללא אבחון מקיף, הוא לא יוכל לקבל שעות שילוב. היא לקחה אותו לאבחון עלוב, לא נתן כלום, והילד הוא זה שסובל. כמובן שגם בעיות התנהגות, שלא היו אצלו קודם, מתחילות לצוץ. דיברנו איתה לפני כחודש שהיא חייבת לקחת אותו לאבחון רציני ומקיף, אחרת...
 

Diana M

New member
איבחון לשם מטרה מוגדרת

היי גליה, אכן את שואלת שאלה מאוד לגיטימית ונכונה. פעמים רבות אבחון נתפס כטיפול, ולא בצדק. איבחון לא נועד על מנת לסמן
ואין להתייחס אליו כאקט טיפולי, אלא אם כן ישנה המשכיות ולא תמיד כך הוא. ומאידך , איבחון הוא בסיס חשוב לתחילת עבודה. על סמך איבחון מקצועי ניתן לבנות תוכנית עבודה יעילה וללא ספק זו תקדם השגת מטרות חינוכיות וטיפוליות. ישנם ילדים שלא משתפים פעולה בזמן איבחונים. לעיתים זה מפני שהסיטואציה האיבחונית מפגישה אותם עם תמצית הקשיים. לעיתים זה מפני שבאיבחון אין לאן "לברוח" , הם מרגישים חשופים ופגיעים, לעיתים זה מפני שנוצר קושי ביצירת קשר עם המאבחן ולעיתים זה מפני שהפרעת הקשב והריכוז פשוט מקשה על התמדה וישיבה במשך פרקי זמן ממושכים תוך התמקדות במשימות נתונות. וישנן סיבות נוספות מן הסתם. לפני שניגשים לביצוע איבחון תמיד צריך לשאול מה המטרה, לשם מה? אם התשובה שיתנו לך או שתתני לעצמך תספק אותך, אזי כדאי ורצוי לערוך את האבחון. ולא, סימן שיש לעבור כנראה שלבים נוספים קודמים. ואם בסופו של דבר תחליטי כן לבצע איבחון, אני ממליצה על איבחון דינמי. מתוך ניסיוני בסוג אבחון כזה קיים סיכוי גבוה יותר לעורר מוטיבציה ולסיים את האבחון בהצלחה. דיאנה
 
היי גליה,

אני מבינה מאד לליבך, אולם במדינתנו הקטנה, כמו גם במדינות רבות אחרות, הביריוקרטיה הינה חלק בלתי נפרד גם ממערכת החינוך. רבים מההורים מוותרים על איבחונים אלה ואף מביעים מורת רוח בשל הפרוצדורה המתמשכת וחוסר ההחלטיות (אבחון גורר אבחון) שלא בהכרח מחדשים משהו... אולם, עם כל זאת, אבחונים אלה משפיעים על בנך במהלך לימודיו ובלעדיהם לא יוכל בנך להתקדם הלאה וחבל שכך... האבחון הוא אכן לא "תרופת פלא" אבל בהחלט אבן בוחן בדרך לתרופה זו... אין מה לעשות, כמו במקרים רבים אחרים, לא תמיד מקבלים מה שרוצים (מי כמונו יודע..) ו/או לוקח זמן עד שמקבלים את מה שרוצים... מה שכן, הרשות אם לעשות את האבחון, איפה, מתי ועם מי נתונה בידך... בהצלחה!
 

ענברI

New member
גם בני עברו אבחונים

יש לי שני בנים עם בעיות בדיבור והבתפחות ועברתי איתם אין ספור איבחונים מכל סוג שהוא. בני הראשון בכיתה ב´ רגילה לאחר שנשאר שנה כיתה. ואת בני השני אני שולחת שנה הבאה לגן שפתי בהמלצת פסיכולוגית ורופאת הפתחות. בני השלישי מתפתח רגיל (ככה נראה לי) אבל הרופאה המליצה לי לבדוק אותו אצלה, ואני עושה כך. אני לא מפחדת מאיבחונים, למרות שלא תמיד נעים לשמוע את האמת על ילדיך. אמנם אני תמיד לוקחת בערבון מוגבל את האבחון אבל אני חושבת שזה חשוב לעתיד הילד לאבחן אותו נכון ולעבוד איתו נכון במשך השנים.
 
למעלה