מעוניינת לשמוע את דעתכן

[ליהיS]

מעוניינת לשמוע את דעתכן

מסתובב לי הרעיון בראש שאולי כדאי כבר לגמור עם זה. הרי אני יודעת שזה רק ענין של זמן ואת הניתוח הסופי אמטרך לעבור בכל מקרה-השאלה מתי. נמאס לי לקחת מדכאים. אבל אני לא בטוחה שהניתוח יפסיק את לקיחת ההורמונים-אולי אני טועה? נשבעתי כבר שעדר של סוסים לא יחזיר אותי שוב לחדר ניתוח אבל אולי כדאי לגמור עם זה לפני שיהיה יותר גרוע. באמת שאני לא יודעת מה לחשוב. אני גם די מפחדת, לא רק מהניתוח, אלא מההשלכות, הרי, לצערי מניסיון, לא תמיד מצליחים להתאושש כל כך בקלות וההשלכות עלולות להיות מאוד ארוכות טווח. מה דעתכן? לגמור עם זה או לסחוב עד שלא תהיה ברירה? דווקא הבעל בעד לנתח. הוא טוען שכל עוד אני די צעירה ההחלמה תהיי יותרפשוטה.

 

[zk המקורית]

דעתי

ניתוח לא מפסיק את לקיחת המדכאים - למרות שיש כאלו שמפסיקות השאלה לאיזה מצב הגעת עם האנדו האם יש חסימות שמחייבות ניתוח? ZK

 

[ליהיS]

מז'תומרת חסימות?

יש הידבקויות בכלל חלל הבטן..במיוחד בחלק האחורי של הרחם שדבוק למעיים, עמוד השידרה, וכמובן כל איזור האגן..אני מרגישה איזורים חדשים מדי פעם, לדעתי שוב באיזור הקיבה-שם יש כאבים מאוד חדים שמורגשים כאשר העזתי לעשות ניסיונות ולהפסיק עם הגלולות לשבוע.

 

[ר ו מ י ה]

התייעצת עם איש מקצוע

על הנושא? האם הכוונה בניתוח סופי לניתוח להוצאת הרחם? אני יודעת שהיום, בניגוד לעבר, ההמלצה היא לא לרוץ ולנתח מה עוד שזה לא תמיד פותר את הבעיה . חשוב לבדוק את כל ההשלכות והסיבוכים האפשריים לפני החלטה על מהלך כזה, כי כמו שאמרת ההשלכות עלולות להיות קשות וארוכות טווח.

 

[ליהיS]

אחרי כל קיסרי אמרו לי שהכל מלא

ושאחשוב ברצינות על הוצאת כל אברי הרביה, שאגמור עם ההריונות. גם בקיסרי האלרון אמרו שיש הידבקויות נרחבות בכל חלל הבטן ושצריך להוציא. רציתילשלב זאת עם הקיסרי האחרון אבל הם לא רצו-טענו שבגלל שהרחם תהיה מאוד גדולה, גם בגלל ההריון ובייחוד שזו לידת תאומים, הם יאלמו לבצע חתך הרבה יותר גדול ממה שיצטרכו בפתיחה רגילה. בעקרון, כל רופא נשים שהיה לי והציץ בתיק הרפואי ובסיכומי הניתוחים, אמר שלא יהיה מנוס מעוד ניתוח גדול. אבל שוב, השיקול שלי אם לדחות עד שלא תהיה ברירה או לעשות זאת עכשיו. אני מאוד מאוד נוטה לדחות, הבעל טוען לסיים עם זה. הרופאים איתו. נכון להיום אני לא סובלת..חוץ מהתופעות הרגילות במע' העיכול, יודעת שאסור לי להרים שום דבר כבד או לעשות תנועות חדות..מעבר לזה..שומרת על פרופיל נמוך כדי שההדבקויות לא ייזכרו בי

 

[בואינג 707]

אני דוקא חושבת אחרת ../images/Emo140.gif

יודעת שטופלת אצל הרופא הנוכחי שלי שמצדד מאד בהוצאת איברי הרביה לאחר סיום התכנית הפיריונית... אני חושבת שקודם כל לביצוע הליך שכזה צריכה להיות השלמה נפשית ל"היפרד" מהרחם מהשחלות ומהחצוצרות (או ממה שנשאר מהן), זה דבר ראשון, דבר שני, פונקציית הגיל גם היא חשובה - הסרה לפני גיל 40 מתבצעת במקרים חמורים במיוחד כאשר הסבל הוא בלתי נסבל ופוגע משמעותית באיכות החיים, כמובן כאשר את בעצמך מגדירה עד כמה נפגעת איכות חייך, המטרה היא לדחות את ההסרה בשל ירידה במסת העצם ועלייה בסיכון ללקות בהתקפי לב והכל בשל חוסר באסטרוגן. לאחר ההסרה - ולכל אורך חייך תשתמשי בטיפול הורמונאלי חלופי שהתסמינים שלו הם כמו דיכוי עם איברי הרבייה. אגב, אני חפרתי בנושא וקראתי שיש נשים שלאחר הסרת איברי הרביה קיבלו חיים חדשים ושאיכות חייהן השתפרה פלאים, נשים עם מיומות, שרירנים גדולים, נשים שדיממו רוב ימות השנה והדבר הפריע להן וגם גרם להן לאנמיה, כל מיני מקרים של נשים שהצטערו שלא עשו את זה קודם. יש נשים שהניתוח שיפר להן את חיי המין למרות ש"כאילו" ההסרה אמורה לפגוע. לדעתי את צריכה להתייעץ עם כמה רופאים ממקומות שונים, זה דבר ראשון. ההרגשה שלי שאת נשמעת מוכנה נפשית לביצוע הליך כזה, אבל אולי אני טועה זה את צריכה לברר עם עצמך. ולשאול כמה את סובלת? עד כמה המחלה פוגעת באיכות חייך? עד כמה את מתפקדת על גלולות? תשקלי את הכל- הרגשה כללית, עייפות, חיוניות, כאבים - בטן, גב, בהטלת שתן, הפרעות מעיים, יחסי מין וכד', מבחינת תיפקוד- אני על גלולות לא מצליחה לעמוד רצוף הרבה זמן - הבטן "מושכת" אותי למטה ואני מתעייפת נורא מהר - זאת פגיעה משמעותית ביותר עבורי באיכות החיים, תשבי עם עצמך ותחשבי עד כמה איכות חייך נפגעת? אם את נמנעת מלהרים דברים כבדים - את נמנעת מלהרים את ילדיך הקטנים- זאת פגיעה באיכות החיים- האם זאת פגיעה מספיק קשה שתכניס אותך לחדר ניתוח? רק את יודעת. כתבתי מגילה - אבל בכל מקרה אני חושבת שכדאי לשקול את הענין ולא לחשוב על "לא" גורף.

 

[ליהיS]

כן, אני זוכרת את דעתו. הוא אמר לי

בפירוש שבמקרה שלי, אם הייתי יותר מבוגרת (זה היה שהגעתי אליו ל-IVF ראשון, בגיל 25-6), הוא היה מוציא הכל ומיד. פגיעה באיכות חיים? תשמעי, אני כבר כל כך רגילה לתופעות שאני לא זוכרת כבר את החיים לפני. הבעיה שהפחד מהניתוח יותר גדול מחיי היום יום..ואף אחד לא מבטיח לי שמשהו ישתנה..אז ינקו אותי קצת ואז מה? הרי בעמוד השדרה לא ייגעו-זה כבר אמרו לי ומדכאים אצטרך להמשיך לקחת. אני קוראת את כל ה"התחמקויות" שלי ומנסה להעמיד אותם מול דברי הרופאים..מישהו יכול להבטיח לי שיפור במצב?

 

[בואינג 707]

שום רופא לא יכול להבטיח

לך שמצבך ישתפר לאחר הניתוח. זאת החלטה שלך בלבד כפי שכתבתי לך קודם. אבל לי נראה שמבחינה הגיונית אחרי שימוגרו רוב המוקדים, למעט בעמוד השדרה, דיכוי יהיה יותר אפקטיבי ואת תרגישי יותר טוב,

 

[דניאל@זר]

בעלי ובעלך באותו ראש ../images/Emo8.gif

אני חושבת שזה עניין של איכות חיים. השאלה היא עד כמה המצב הנוכחי משבש לך את חיי היומיום. הניתוח לא יפתור אותך מלקיחת הורמונים אחריו. הניתוח יכול לשפר לך את איכות חייך משמעותית, אך מדובר בניתוח לא פשוט עם סיכונים וזמן החלמה ארוך. לדעתי את פשוט צריכה לשקול את היתרונות מול החסרונות. האם במקרה שלך ניתן לעשות את הניתוח בלפרוסקופיה או שיש צורך בפתיחת בטן ? עוד נקודה היא - אם אני זוכרת נכון יש לך ילדים קטנים ? רופא שהתייעצתי איתו בעניין הזהיר אותי לא לעשות ניתוח כזה בתקופה שבה יש בבית ילדים קטנים שצריך להחזיק על הידיים כיוון שיש מגבלה בתחום במשך כחצי שנה לאחר הניתוח. לי אין סנטימנטים מיוחדים לרחם ולשחלות שלי

כלומר אין לי את הבעיה הרגשית להוציאם אבל אני לא רואה את עצמי עוברת ניתוח כזה בשנה-שנתיים הקרובות לפחות.

 

[ליהיS]

אין סיכוי ללפרסקופיה-רק פתיחה וכן..

הקטנים שלי בני 3 ומאוד אוהבים שלוקחים אותם על הידיים. אין בעיה של סנטימנטים רק פחד גדול מהניתוח ומההשלכות. אני זוכרת שאחרי הניתוח הראשון שבו הייתי רק בת 25, לקח לי המון המון זמן להחלים ואני חושבת שלא חזרתי לעצמי מאז. אני יכולה לחלק את החיים שלי ללפני הראשון ולאחריו. מאוד מאוד מטרידה אותי המחשבה שהניתוח הבא, שאמור להיות יותר מסובך מסתם ניתוח של ניקוי, ישפיע בצורה חזקה יותר.

 

[דניאל@זר]

מבינה את הפחד שלך

ולכן גם אני דוחה את הנושא כרגע.