מעוניינת לשמוע דעותיכן ונסיונכן

[סאאאם]

מעוניינת לשמוע דעותיכן ונסיונכן

בעיקר אמהות לילדים / ילדות מעל גיל שנתיים, אבל כמובן לא רק... והנושא הוא - חשיפת הילדים למעגל המחזור החודשי. האם הם מודעים? או שכל הראיות מועלמות היטב? אם כן, האם זה מדיבורים? או שרואים חלק מהתהליכים בשרותים, או רק את ה"ציוד" - לפני או אחרי? האם יש הבדל בחשיפה של בנות ובנים? ולקבל קצת הקשר, האם הם רואים אתכם בשרותים לעניינים אחרים? מקווה שתענו לאתגר, מאד מעניין אותי איך חושבות ומחנכות נשים שמוּדעוֹת לחשיבות של הקשר עם הגוף בתהליכים הטבעים הקשורים ללידה...

 

[סאאאם]

אז אני אתחיל:

(אגב, אני ילדתי את שני ילדי בבית, עם ג'וייס המקסימה, הם עכשיו בגיל 1.8 ו- 3.2). אצלנו הילדים כן נכנסים איתנו לשרותים לפעמים, ולפעמים אנחנו לא מרשים - מסבירים שהפעם אנחנו רוצים פרטיות. (בד"כ הם בענייניהם ולא רוצים להכנס בכלל. אבל כשרוצים - לפעמים אנחנו מרשים ולפעמים לא) הגדול מבין את זה לגמרי, ולעיתים רחוקות מבקש גם להיות לבד בשרותים מאותה סיבה, אבל לפעמים מבקש להיות בפרטיות עם אמא - עם דלת סגורה ואמא בפנים

... הקטנה לא לגמרי קלטה את עניין הפרטיות עדיין. בכל אופן כל המחזות והקולות הרגילים בשרותים הם חלק פשוט ורגיל בעולמם, כל אחד עבר שלב קצר בו אהב להוריד לנו את המים בסוף, כל העניין די שולי בחיים שלהם, לא איזה אטרקציה, נראה לי שזה טבעי, וגם הקל מאד את הגמילה. א-ב-ל, בזמן ארגונים שקשורים למחזור - זה תמיד "פרטיות"... ככה אני רגילה מאז שהייתי נערה. מצד אחד נראה לי לא טוב שלא ישמעו על זה עד גיל מאוחר יותר - נראה לי עדיף שיגדלו עם המידע וההרגל, במיוחד הבת. מצד שני נראה לי שלמשל להוריד את המים בשרותים עם דם זה לא לעניין... בקיצור, מסובך לי... אם זה יישאר כך, אז באמת באיזשהו גיל אצטרך "לספר" לכל אחד על העניין. הייתי שמחה אם היו מכירים את זה בטבעיות. אבל אם רק אספר קצת, הם בטח ירצו לראות, ואז... ??? טוב, אשמח לשמוע מנסיונכן ודעותיכן!

 

[ה ל י ל י ת]

אצלנו הם חשופים

הם נכנסים אתנו לשרותים.אני לא מסבירה אבל אם הם שואלים אני עונה את האמת. בני הגדול לא ממש שם לב. אבל בני בן השנתיים ראה אותי מחליפה תחבושת ואמר לי "אמא תותול(חיתול) דש(חדש) פיפי" בני הגדול יודע מאיפה תינוקות יוצאים. הוא ראה גם תמונות. בלידה של אחיו הוא לא רצה להיות וגם אני האמת לא רציתי שיהיה.

 

[סאאאם]

תודה על התגובה

וסליחה על השאלה המפורשת, (ברמה הזאת המבוכה שלי...) האם את מתכוונת שהילדים שלך רואים אותך מסירה תחבושת עם דם? והגדול שלך אדיש לזה? זה לא מעורר את סקרנותו? מחשבה שאולי גם לו יהיה?

 

[רוני של יובל ומאיה]

רגע... ואם זה מעורר סקרנות?

זה דווקא דבר טוב, ואם הוא יחשוב שגם לו יהיה את תמיד יכולה להגיד לו שלו אף פעם לא יהי

שזה עניין של בנות, ורק בנות גדולות ולא ילדות קטנות.

 

[בלינקה]

הבת שלי רואה ושואלת

בת שנתיים וחמישה חודשים. הסברתי לה שאצל נשים מבוגרות הגוף מתנקה כל חודש, ואני שמה תחבושת כדי שתאסוף את מה שיוצא מהגוף שלי ושלא יהיה כתם על התחתונים. היא שאלה "גם אני?", ועניתי שכשהיא תהיה גדולה, גם הגוף שלה יתנקה כלל חודש. סיפק אותה לגמרי.

 

[סאאאם]

אהבתי את ההסבר שלך

אני חושבת שעם ההסבר המילולי אני אסתדר טוב, וברור לי שהחל בהזדמנות הקרובה שזה יעלה - אני אפסיק להתחמק מהנושא, ואתן לו לעלות בטבעיות בהתאם לשאלותיהם. מה שאני עדיין לא סגורה לגביו, זה מידת החשיפה... כפי שאמרתי, תחבושות "של לפני" - הם רואים, וזה יכול להספיק בכדי לעורר שאלות. אני לא בטוחה לגבי חשיפה של תחבושות עם דם: האם לאפשר, או להסתיר ורק לספר על השימוש בתחבושות... מצד אחד מביך לי שיראו את הדם. מצד שני ברור לי שזה מביך לי בגלל שבבית בו גדלתי היו הסתרה ומבוכה, והייתי רוצה לשנות את זה...

 

[רוני של יובל ומאיה]

זה משהו לעבוד עליו עם עצמך קודם

כי את לא רוצה להעביר אליהם את המבוכה שלך. לדעתי, אם לא נעים לך אז לא. את לא יכולה לאלץ את עצמך לעשות משהו בניגוד לטבע שלך או לנוחיות שלך. אבל אם זה מפריע לך שמפריע לך (איזה ניסוח גמלוני

) את יכולה לפשפש בינתיים בינך לבין עצמך מה בדיוק מפריע לך והאם זה באמת כל כך עקרוני, ויכול להיות שתגיעי למסקנה שבעצם השד (או הפד

) לא נורא כל כך. למשל, האם מביך אותך שהם נכנסים איתך לשירותים כשאת עושה פיפי? מה עם קקי? ומה ההבדל בין אלו לבין דם על התחבושת? אגב, אצלי במחזור אני משתמשת בטמפונים (לא להרביץ לי בבקשה

) ולכן כשאני מוציאה אותם, גם אם היא איתי בחדר השירותים, היא לא ממש רואה מה יש שם כי זה נופל ישר לאסלה. לפעמים אני מעדיפה שלא תכנס איתי, ואז אני מבקשת פרטיות (שזה לגיטימי לחלוטין לדעתי) אבל כבר יצא לה לראות אותי מוציאה ומכניסה טמפון, והיא שאלה והסברתי לה שזה של נשים מבוגרות. אהבתי את ההסבר של בלינקה ואני אאמץ אותו בפעם הבאה שתשאל (למרות שיש עוד זמן, אני ממש לפני לידה ואח"כ מקווה שיקח זמן לפני שהחבר שלנו יחזור...). אני משתמשת גם באופן יומיומי בתחתונית ועבור הבנות שלי זה כמו "חיתול של אמא" ששומר שהתחתונים לא יתלכלכו. יובל אוהבת לעזור לי להביא לי אחד מהשירותים אם אני מתלבשת בחדר ולעזור להדביק...

 

[סטיוויה]

לי אין בושה אבל

כבר פעמיים קיבלתי ווסת. בפעם האחרונה אחד הבנים נכנס בדיוק כשרציתי להחליף תחבושת והוא הסתכל די מזועזע על מה שראה. האמת היא שנתפסתי לא מוכנה. הבנים עדיין בשלב שדם זה דבר מאד מפחיד. אני לא יודעת איך להסביר להם את זה.

 

[בלינקה]

שתי הערות

1. אני מסכימה עם רוני, שאם לא עים לך ומביך אותך, את לא חייבת. אני גם חושבת שאם באמת תחזבי על זה כעל נקיון (כמו קקי ופיפי, רק לעיתים רחוקות יותר), אז אולי יהיה *לך* קל יותר. 2. לא הייתי אומרת דם. אני חושבת שאצל ילדים דם מתקשר לפצעים ולכאב. אם הייתי אומרת לבת שלי שיש דם על התחבושת והיא היתה מבינה שיוצא ממני דם, היא היתה דואגת לי מאד וחוששת שמא כואב לי.

 

[סטיוויה]

הו,ענית לי שוב! תודה רבה!

 

[בלינקה]

אני אלופה ידועה בהסברים פשוטים

לבעיות קשות

 

[סטיוויה]

זו באמת אליפות!

 

[אם פי 3]

דם טוב

כשעלה הנושא, בהחלט הסברתי שזה דם, אבל דם טוב, שמנקה את הגוף, ולא כמו פצע. בדיוק כמו שבלידה הסברתי שכואב (בעיקר למקרה שמסיבה כלשהי יראו אותי בכאב, כי הם לא היו מתוכננים להיות, אבל רציתי להיות מוכנה לכל מקרה), אבל זה כאב טוב, שמביא תינוק.

 

[בלינקה]

אצלנו לא היה עובד אולי אצל אחרים כן

 

[סטיוויה]

../images/Emo45.gif תודה על הרעיון. הסבר מקסים.

 

[רוני של יובל ומאיה]

אצלנו... שתי בנות מעל גיל שנתיים

(הגדולה כמעט 5, הקטנה כמעט 3). ה"מוצרים" יושבים בשירותים שצמודים לחדר השינה שלי, בקופסה פתוחה מעל האסלה (אסלה נמוכה בערך בגובה ברך, כך שהם גלויים ולא חבויים מעיניהן). הילדות שלי, מגיל אפס, רגילות ללכת איתי לשירותים ואני לא מסתירה מהן דבר. אם הגדולה שואלת שאלות - אני עונה. זה אמנם קצת מסובך לי להסביר לילדה שעוד לא בת 5 את מהות המחזור החודשי אבל לפחות לעצם השימוש עצמו במוצרים הן מודעות. וכמו שכתבתי - לשירותים לעניינים היומיומיים הן באות איתי ואין שום בושה סביב זה. כולם עושים, לא רק הן. הן גם אוהבות שהולכים איתן

 

[סאאאם]

תודה גם לך על התגובה

גם אצלנו התחבושות נגישות, הן במגירה התחתונה בארון השרותים, והם הרבה פעמים בודקים ואף מוציאים את תכולת המגירות. אבל, מעולם לא הסברתי מה זה. כשהם למשל שאלו מה זה, אמרתי שאלה "פדים" ולא הסברתי כלום: רק עניתי לשאלה "מה זה", ולא כמו שאני עונה בהרחבה (מידי...) לכל שאלה אחרת. כ"כ הרבה שונה אצלי מאיך שהתנהלו הדברים בבית בו גדלתי, ובכל זאת, העניין הזה של הסתרת הדם מעיני אחרים קשה לי. כלומר, לא שמתי לב קודם לכך שלא הקדשתי כל מחשבה בנושא (הדחקות?), ורק לאחרונה חשבתי שההסתרה שטבעית לי היא לא מחוייבת המציאות, ואולי הייתי רוצה לשנות אותה. העניין הוא שמבחינת הגיל של ילדי (בעיקר הגדול) זה מרגיש לי כמו "רגע אחרון" להכניס הרגלים חדשים בצורה טבעית: עוד רגע הוא כבר ילד גדול... וכמובן שעבור הבת הייתי רוצה להגיע לנוחות עם זה בעודה תינוקת... במקרים בהם יצא לי שהילדים נכנסו אלי לשרותים בזמן החלפת תחבושת, פשוט דחיתי את ההחלפה לאחרי שיצאו, והיתה לי ממש תנועה אינסטינקטיבית של של שינוי זוית התחתונים להסתרת הדם בתחבושת (והצלחתי, אני אלופה!) עברתי כ"כ הרבה שינויים עמוקים בחיים שלי, חלקם דרשו השקעה רגשית, ואולי גם "קטן עלי" להרגיש בנוח עם חשיפת תחבושות עם דם לילדי הפעוטות. העניין הוא שאני לא סגורה לגמרי על כך שאני אכן רוצה את זה, וברגעים אלה ממש אני מתלבטת, ורוצה להעזר בחוויות ומחשבות של אחרות. כפי שאמרתי, אני רוצה להחליט את זה די מהר...

 

[r i n i]

לי יש בנים !!!

התקלחתי איתם עד שהרגשתי שמספיק לי ולהם (גיל 7-8). כאשר היו קטנים היו פעמים שלא התקלחו איתי מטעמי "פרטיות" כמו שהסברתי להם, כלומר אי נוחות שלי, כמובן. לאור הפרסומות המפורטות בטלויזיה לתחבושות / תחתוניות / טמפונים הם יודעים במה אמא שלהם משתמשת. הבן הגדול אמר לי פעם בעקבות פרסומת לטמפונים: "אה, אז שלך נפתח כמו פרח..." הוא בכלל התחיל "לפתוח את הפה" בזמן האחרון. בעקבות כאבי גב שיש לי כעת בהריון ובעיקר קרוב לעצם הזנב, אמרתי ש"כואב לי התחת" אז הוא ענה בלי להתבלבל: "כי יש לך תחת גדול"... ככה זה יפה להגיד לאמא שרגישה לגודל שלה כעת? הוא כמובן נאלץ לחפש מסתור מהכרית שהתעופפה לכיוונו...

 

[debby12]

לי אין נסיון בזה

מכיון שאני לא מקבלת מחזור עצמוני אף פעם.... בין בילבי לגילגי "קיבלתי" פעמיים וגם זה היה בזכות מחזור של זריקות הורמונים. אני זוכרת מילדותי שיחות לי עם אמא שלי על זה שהיו לגמרי לא מסובכות. היא תמיד עטפה את הטמפון המשומש בנייר או עיתון - אז אני זוכרת שראיתי את זה כמה פעמים עטוף ושאלתי והיא הסבירה לי מה זה. לא זכור לי כבעיה בכלל. עוד סיפור מצחיק - יש לי חצי אח שצעיר ממני ב-6 שנים. יום אחד כשהוא היה בן 4 בערך ואני בת 10 - ראיתי אותו משחק בחדוה רבה עם מוליכים מקרטון של טמפקס. לא יודעת אם ניסיתן - מדובר הרי בגליל בתוך גליל. אז אם מושכים את הגליל הקטן לצד אחד ואז נותנים מכה הגונה עם היד - הוא עף מהצד השני של הגליל הגדול כמו טיל קטן נגיד 2 מטר קדימה. בקיצור - היא שיחק עם כאלה בשמחה גדולה. אני זוכרת ששאלתי אותו אם הוא יודע מה זה. "כן בטח" הוא ענה לי בשימחה "עם זה אמא עוצרת את הדם מהתחת"

. נו טוב - היה די קרוב בתשובה שלו. ולא היתה שום מתוסבכות בתשובה או בגישה שלו.