מעונינת לשמוע את דעתכם....
שלום,
אני ג+2 ולפני כחודש הכרתי בחור רווק, צעיר ממני ב-7 שנים ולמרות השוני בסטטוס ובגיל, יש חיבור ואפילו די טוב. אותו ראש, חוש הומור דומה, קו מחשבה דומה, משיכה פיזית ועוד.
הוא גר במרחק של חצי שעה נסיעה ממני. אני יודעת שאנו בשלב הבחינה והגישוש ואני מניחה שיש אצלו סימני שאלה ותהיות לגבי בדיוק כפי שיש לי לגביו.
כשאנו נפגשים זה כיף וקשה לנו להפרד, אממה? נראה כי לבחור מספיקות 2 פגישות בשבוע, אולי אולי 3 בעוד שאני מעונינת ביותר. ברור לו שאין לי בעיה לנסוע אליו את הנסיעה ואני לא באה בדרישות שרק הוא יגיע לאזור שלי.
מעבר לכך, הוא מאוד סגור, קשה לו לשתף בדברים ומעל לכל - יש בו "סדק שלא יתאחה לעולם" בעקבות פטירתה של אמו האהובה לפני כ-8 חודשים.
נשמע זניח, אך לא כך הדבר.
לדוגמא היום - נדברנו אתמול שנפגש גם היום (כן, נפגשנו אתמול.... וואוו), ונכון לעכשיו (השעה כבר 18:00), עדיין אין לי מושג מה עומד לקרות. בצהרים כתב בוואטצאפ שהוא עדיין לא יודע ומאז.... נאדה.
קצת מפריע לי ומרגיש לי שהוא לוקח אותי כמובנת מעליה; שאחכה בבית לאות וסימן ממנו וברגע שיחליט - אעשה כמבוקשו. כמובן שאני יכולה להחליט שאני יוצאת ולא "דופקת חשבון", אבל... אני מאוד רוצה לראותו, הרבה יותר ממה שהוא רוצה.
נכון, זה רק חודש, ואולי אני חסרת סבלנות אבל - מה דעתכם? יש סיכוי או שאני מבזבזת את זמני?
שלום,
אני ג+2 ולפני כחודש הכרתי בחור רווק, צעיר ממני ב-7 שנים ולמרות השוני בסטטוס ובגיל, יש חיבור ואפילו די טוב. אותו ראש, חוש הומור דומה, קו מחשבה דומה, משיכה פיזית ועוד.
הוא גר במרחק של חצי שעה נסיעה ממני. אני יודעת שאנו בשלב הבחינה והגישוש ואני מניחה שיש אצלו סימני שאלה ותהיות לגבי בדיוק כפי שיש לי לגביו.
כשאנו נפגשים זה כיף וקשה לנו להפרד, אממה? נראה כי לבחור מספיקות 2 פגישות בשבוע, אולי אולי 3 בעוד שאני מעונינת ביותר. ברור לו שאין לי בעיה לנסוע אליו את הנסיעה ואני לא באה בדרישות שרק הוא יגיע לאזור שלי.
מעבר לכך, הוא מאוד סגור, קשה לו לשתף בדברים ומעל לכל - יש בו "סדק שלא יתאחה לעולם" בעקבות פטירתה של אמו האהובה לפני כ-8 חודשים.
נשמע זניח, אך לא כך הדבר.
לדוגמא היום - נדברנו אתמול שנפגש גם היום (כן, נפגשנו אתמול.... וואוו), ונכון לעכשיו (השעה כבר 18:00), עדיין אין לי מושג מה עומד לקרות. בצהרים כתב בוואטצאפ שהוא עדיין לא יודע ומאז.... נאדה.
קצת מפריע לי ומרגיש לי שהוא לוקח אותי כמובנת מעליה; שאחכה בבית לאות וסימן ממנו וברגע שיחליט - אעשה כמבוקשו. כמובן שאני יכולה להחליט שאני יוצאת ולא "דופקת חשבון", אבל... אני מאוד רוצה לראותו, הרבה יותר ממה שהוא רוצה.
נכון, זה רק חודש, ואולי אני חסרת סבלנות אבל - מה דעתכם? יש סיכוי או שאני מבזבזת את זמני?
