מעורבות ריגשית?

מעורבות ריגשית?

מעורבות ריגשית זה דבר קשה,אך גם יכול להיות קל ומהנה,תחילה בתור מכור עליי להכיר את עצמי דרך הצעדים, לאחר מיכן עליי ללמוד את המסורות שזה משלים את החלק השני שלי,אז ורק אז אוכל ליראות את עצמי במקום כזה, לאחר שהבנתי שסף הרגישות שלי נמוך,ושיש לי עוד סימפטומים כאלה ואחרים,אני מישתדל לצאת מעצמי לטובת הבת זוג. אך מה קורה לי פיתאום שיש לה דעות מישלה,עולה לפתע באופן אינסטנקטיבי השליטה,אם לא שמתי אותה בצד, אכלתי אותה,לעומת זאת יש לי חבר או חברה,ספונסר,ועוד דרכים לשתף,כדיי לחזור לשפיות,לא אומר שזה קל,אך אפשרי. השיתוף שלי במה שאני מרגיש עוזר לי מסיבה פשוטה,אני מסתכל אחורה ורואה כשניסיתי לבד להיתמודד סבלתי, כיום הבנתי שכאב הוא חלק בילתי ניפרד מחיי,כי היום אני מרגיש,ואני שמח על כך,למטב הבנתי צריך המון כנות עם עצמי, כשאני שואל האם זאת בישבילי,האם אני מוכן לוותר,האם אני מוכן לצאת מעצמי,האם יש בי את התכונות האלה, ומיצד שני,האם יש בה את כל זה,חברים יקרים אפשר לכתוב על מעורבות ריגשית אנציקלופדיה חחחח, כשטוב לי במערכת זוגית אז טוב לי,כשרע לי אז אני רוצא להיות לבד,וגם לבד אני לא רוצא להיות,בקיצור אני מבלבל לכם את המוח, אז הסיים בזה,אני השתדל לחיות רק להיום,שלכם באהבה,ובאסירות תודה.
 
אני חושבת שאחד הפחדים שמעולם לא התמודדתי

איתו באמת, הוא הפחד מלבד.... בכל ארבעים ומשהו שנותי, אני לא זוכרת.. לפחות כרגע, מתי באמת הייתי לבד. מתי לא היתה לי אפשרות להיות עם מישהו, בין אם זה בן זוג או רק חבר/ה.. אני חושבת שמעולם לא באמת הייתי לבד, ומזה פחדתי ועדיין כמו ממוות.. מאז ומעולם פחדתי להרגיש, להיפגש עם הרגשות שאני מכילה, והפתרון הבלתי מודע היה לא להיות לבד לרגע, או כמובן - הסמים בעבר... גם היום, לפחות מאתמול כשאני לכאורה נאלצת להיות לבד, אני עדיין פוחדת. אני מתחברת לחברים, מדברת על כל דבר שאפשר, גם על מה שאני מרגישה, אבל משתדלת לא להיות לבד. למה? לא יודעת.. פוחדת למצוא שם את חוסר ההערכה העצמית ממנה אני סובלת, את הדימוי העצמי הנמוך שחוגג לי בנשמה... אני זקוקה לחברים שיספרו לי כמה אני טובה/חכמה/יפה/רגישה... לא חשוב מה העיקר שמישהו יגיד משהו שיגרום לי לאיזה שהוא בטחון, שיפתח בי איזו שהיא דלת שאין לי אומץ לפתוח לבד.. בקשר הזוגי שנגמר, לא היו לי את כל אלה. לא היה לי פרגון ותמיכה, לא היה לי הרבה דברים שהייתי זקוקה להם, ובמקום לקבל אותם - נתתי אותם. כאילו, אם רציתי חיבוק אז הלכתי לחבק, אם רציתי מילה טובה - אמרתי לו מילה טובה... אז לא נשארתי ריקה, יוצא כאילו.. יצאתי מעצמי בשבילו, ואני.. כאילו לא הייתי מספיק חשובה... אז אולי הגיע הזמן לתת לעצמי את מה שאני רוצה לקבל מאחרים. אני עדיין לא יודעת איך עושים את זה, אני עדיין אפופת כאב, אבל אני יודעת.. אני יודעת שזה יעבור, ואהיה אדם אמיתי יותר, שלם יותר, ובעיקר - מאושר יותר. אז תודה על החוויות האלה, ותודה לחברים שקראו עד כאן. אוהבת
 

NUNA10

New member
../images/Emo213.gif סיפור לשבת ../images/Emo213.gif

התבלין של שבת . היה היה פעם קיסר גדול ועשיר וקראו לו אנטונינוס ולאנטונינוס היה הכל, כסף וזהב ומשחקים ויהלומים. בקיצור, כל מה שרצה היה לו, כי הוא היה קיסר. אבל מה, התחיל לשעמם לו נורא והוא לא ידע מה לעשות. שעמם לו ושעמם לו והוא היה עצוב מאוד. היועצים שלו רצו לשמח אותו ומה לא הביאו לו? הביאו לו פילים שרקדו פסדובלה ושרו ביידיש, הביאו לו דובים שרקדו ולס עם ג'ירפות, הביאו לו קופים שאכלו בננות עם הקליפה, הביאו לו את הליצנים הכי מצחיקים בעולם, אבל הוא המשיך להיות עצוב ומשועמם. עד שבא אליו אחד היועצים שלו ואמר לו – לך לציפורי, גר שם יהודי ששמו דון יוסף נשיא, הוא חכם גדול ובודאי לא תשתעמם בחברתו. ציווה אנטונינוס לרתום את מרכבת המסע שלו עם שנים עשר הסוסים המהירים ביותר בממלכה והתחילו לדהור. אחרי מסע ארוך ביבשה ובים הגיעו לקראת שבת לביתו של דון יוסף נשיא. ירד אנטונינוס בכבודו ובעצמו ודפק על דלת ביתו של דון יוסף נשיא. בתו של דון יוסף נשיא פתחה את הדלת ונסוגה בבהלה. הקיסר, לא פחות ולא יותר, הקיסר שהכירה את דיוקנו ממטבעות הכסף של הממלכה עמד בפתח ביתם. היא רצה בבהלה לאביה. דון יוסף נשיא יצא, ראה את הקיסר והזמינו להיכנס לביתו. אנטונינוס התפלא שדון יוסף נשיא אינו משתחווה בפניו. אך סלח לו, כי אמר בליבו - חכם זה ודאי יודע מה הוא עושה. נכנס אנטונינוס וראה את כל בני המשפחה סביב שולחן השבת. הנרות דולקים, יין על השולחן חלות ומאכלים רבים. הזמין דון יוסף נשיא את הקיסר לסעודת השבת. טעם הקיסר מהמרק – אהה, איזה טעם נפלא אמר לעצמו, - מימי לא טעמתי מרק נפלא שכזה, אכל מהאורז מקציצות הבשר, מכרעי התרנגולת, מהממולאים, מהחצילים, מהסלט המצוין, שתה מים זכים והמשיך לאכול עוד קצת מן הקציצות ומן המרק ומן הדגים הצלויים. אה איזה טעם! איזה טעם! אמר הקיסר - דון יוסף נשיא, למען האמת, מעולם לא אכלתי מאכלים טעימים כל כך. אבקשך להכין לי ליום שלישי שוב מטעמים כאלה. אמר הקיסר ונפרד מדון יוסף נשיא. כבר ביום ראשון החלו בני ביתו של דון יוסף נשיא לשקוד על הכנת הארוחה ליום שלישי לכבודו של הקיסר אנטונינוס. קנו את הבשר המשובח ביותר, את הירקות והקמח והתחילו בבישולים. ביום שלישי בשעה היעודה, הגיעה פמלייתו של הקיסר לביתו של דון יוסף נשיא. נכנס הקיסר והתיישב ליד השולחן העמוס לעייפה במאכלים והתחיל לאכול. טעם מן המרק - מוזר אמר לעצמו - אין זה אותו טעם של המרק הראשון שאכלתי. טעם מן הקציצות - אין אלו אותן הקציצות, ומן הדגים אותו דבר, ללא טעם - מה קורה כאן? שאל את דון יוסף נשיא. - כשבאתי אליך ללא הודעה מוקדמת בערב שבת השולחן היה ערוך והמאכלים היו טעימים כל כך ואילו עכשיו משהו חסר, אין זה אותו הדבר. נכון, אמר דון יוסף נשיא, זה בגלל התבלין החסר. איזה תבלין חסר? על מה אתה מדבר? זעם הקיסר. – כן, אמר דון יוסף נשיא - אז היה לנו את התבלין, אבל היום אי אפשר להשיג את התבלין הזה. - מה פירוש אי אפשר? התרתח אנטונינוס. - אני הקיסר! אני אשיג לך כל תבלין שתבקש. - אבל, אמר דון יוסף נשיא, תבלין זה אינו בטווח השגה, הוא שייך רק ליום השבת. – מה זאת אומרת? אני לא מבין? זעם הקיסר. - כשבאת בשבת, אמר דון יוסף נשיא - על השולחן שרתה אווירת השבת, השקט השלווה והאור המיוחד של השבת. כל אלה, הם התבלין המיוחד, השייך רק לשבת.
 

NUNA10

New member
../images/Emo79.gif לכבוד השבת ../images/Emo168.gif

שבת שלום ומבורך .
 

naturegirl2

New member
הפידבקים לא יעזרו....

הפידבקים שעליהם את מדברת "מילים טובות" הן לא ייבנו לך את הבטחון. זה צריך לבוא מתוכך. וגם אם תרגישי שהגעת אליו....החוסר ינחת עלייך מדי פעם ותרצי לברוח... לפעמים, הלבד אינו קשור באנשים. את יכולה להיות מוקפת ולהרגיש עדיין לבד. מניסיון.
 
למעלה